ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי
ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי
במה שאיחדו את הסיום ואת ההתחלה ליום אחד, מצינו בדברי הראשונים טעם - דכמו שזכינו לסיימה כן נזכה להתחיל ולסיים. זה לשון ספר "המנהיג" (מגדולי הראשונים, הל' סוכה עמ' תיד): "ונהגו כל ישראל להתחיל היום בבראשית... כמו שזכינו להשלימה נזכה בהתחלה ובהשלמה". וכן ב"אורחות חיים" (הלכות קריאת ס"ת סי' נח).
"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א). "לפני מותו" - סמוך למיתתו (רש"י). הקשה ב"אור החיים" הק' דלמה ליה לכתוב "לפני מותו", ואם להודיע כי זה היה לפני מותו כאן סמוך למיתתו מובנים הם הדברים ממה שלפניו ולאחריו שסמוך למיתתו היו הדברים, ומה גם כי מה צורך יש בהודעת הזמן. ותירץ דבר נפלא, ונראה שנתכוון הכתוב לשבח איש האלהים מה גדלו מעשיו, דבא לומר לא היה דאף שכלל ישראל היו הסיבה שגרמו למיתתו וכדכתיב (לעיל א, לז) "גַם בִּי הִתְאַנֵּף ה' בְּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם", דהם גרמו לו לחטא מי מריבה, וא"כ יאמר האומר כי זה משה האיש טינא תהיה בלבו על מיתתו אשר הם היו לה סיבה וגרמו לו מיתה בחוץ לארץ ומנעוהו מעבור הארץ אשר נכספה וגם כלתה נפשו לה וכו', לזה בא דבר ה' בתורתו והעיד על הצדיק ואמר כי מלבד שלא שנא אותם ולא הרחיקם מלבו עוד לו "זאת הברכה" וגו', וגמר אומר לפני מותו פי' סמוך למיתתו להעיד עוד על הפלגת צדקותו, דהגם דזמן ההרגש שהוא פרק הנסיעה שהדבר יחייב לשנוא אעפ"כ ברך אותם, בברכה מעולה ושלימה בלב שלם ונפש חפיצה. וב"אמרי חיים" מוסיף על זה דמשום הכי כתב כאן "איש האלהים" להגיד לך כי רק האדם אשר חי עם השם יתברך ודבוק בו תמיד יכול להיות בדרגא זו לברכם. וכן הוא לימוד לכל אחד ואחד שאם הוא מתבונן מהו העיקר בחיים לעשות רצון ה' ולידבק בו ולא מקפיד על זולתו, וכדאיתא ברמב"ם (הל' דעות פ"ז ה"ז) בלאו ד"לא תקום", אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדאי לנקום עליהם. ועל פי' דברי הרמב"ם אלו פירש הגאון רבי יחזקאל אברמסקי דמשום הכי 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' דהתלמידי חכמים שהם דבוקים בהשי"ת ובתורתו הם מהמבינים דאין דברי הבל והבאי של עוה"ז כדאי לעשות מחלוקת ומריבה עליהם.
"וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'" (דברים לג, כג). יש אנשים עניים ושמחים בחלקם, ויש עשירים ואינם שמחים בחלקם, כי "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה, ט), ואמר: נפתלי - לו יש שתיהם, שמח בחלקו והוא עשיר. (תולדות יצחק - רבי יצחק קארו [דודו של הב"י])
"וַיִּשְׁכּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד וכו', אַשְׁרֶיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ עַם נוֹשַׁע בַּה'" (דברים לג, כח-כט). "וישכון ישראל בטח בדד", אבל ישראל עצמם אינם מכירים בניסם. דוקא הגוים הם היודעים ומכירים בנס, באשר להם ידועה יותר מכל שנאתם לישראל, וגזירותיהם אשר זוממים עליהם, לפיכך הם צריכים להכריז "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה" אשריך ישראל שהקב"ה מושיעך כל הימים. עוד יבואר, על תיבות "אשריך ישראל" נגינות הטעמים הן "קדמא ואזלא", ועל "מי כמוך" הנגינה היא "מונח רביעי". ללמדך ש"קדמא", היינו הקב"ה, הנקרא קדמונו של עולם, "אזלא" - הולך, כלומר, הולך עם ישראל בגלות, כמו שנאמר "עמו אנכי בצרה". לפיכך "מונח רביעי", יש להם לישראל מנוח מה בארבעת הגלויות. (פה קדוש - רבי יצחק מוואלוז'ין)
"וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (דברים לג, יג). בשביל שלא שמע לקול אשת פוטיפר, היפך אדם הראשון ששמע לקול אשתו ונתקלל האדמה בעבורו. (פענח רזא)
"וְלִזְבוּלָן אָמַר שְׁמַח זְבוּלָן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהֶלֶיךָ" (דברים לג, יח). "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תּוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל" (תהלים קיט, קסה), וקשה לכאורה, דהיה לו לומר 'ללומדי תורתיך'. אך הנה ידוע
