שלוש הדרגות בלימוד התורה

ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך גו' ולגד אמר גו' כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד גו' כי שם חלקת מחקק ספון גו' ומשפטיו עם ישראל

כלביא שכן – לפי שהי' סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות, שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים. כי שם חלקת – כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה (לג יח-כא. רש"י)

יש לומר שבפסוקים אלו רמוזות ג' דרגות בלימוד התורה:

"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" – לימוד התורה בזמנים כתיקונם, באהלה של תורה, בלי מניעות ועיכובים, כלימודו של יששכר שזבולון דאג לכל צרכיו (ראה רש"י כאן).

"ולגד אמר גו' כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד", "שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים" – לימוד תורה במצב שיש מונע ומעכב שצריכים להלחם בו ולבטלו, וממילא יש צורך בגבורה מיוחדת עד כדי מסירות נפש על לימוד התורה.

באופן זה לימוד התורה הוא בבחי' "כי שם חלקת מחוקק ספון", בחינת "אותיות החקיקה" שבתורה (כמו עשרת הדברות, שהיו "חרות על הלחות" (תשא לב, טז), שניתנו ע"י המחוקק שהוא משה). דכאשר לימוד התורה הוא באופן רגיל, אין כל הכרח בלימוד באופן של "חקיקה", אך כאשר לימוד התורה הוא באופן של מסירות נפש, הרי זה נעשה ע"י שהתורה נחקקת באדם ונעשית מציאות אחת עמו, ולכן הוא מתמסר לגמרי ללימוד זה, גם כאשר יש צורך למסור נפש על זה.

והעילוי הגדול ביותר – "ומשפטיו עם ישראל", והיינו, שלא רק שלומד בתורה באופן רגיל – "יששכר באהליך", ולא רק שמתאחד עם לימוד התורה באופן של "חקיקה" – "חלקת מחוקק", אלא גם לומד את התורה באופן של הלכה פסוקה לרבים, שאז הלימוד הוא בתכלית השלימות כמאמר רז"ל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" (קדושין מ, ב), שגדולת התלמוד הוא כאשר מביא לידי מעשה בפועל.