שההליכה היא באופן שזהו רצונו וחפצו מצד עצמו

נהוג לאחרונה שביו"ט הולכים לבתי-כנסת לשמח ולהתאחד עם יהודים נוספים, והיינו, לפי שביו"ט מודגש הענין ש"כל איש ישראל .. באיש אחד חברים" (כפי שנוגע גם להלכה בפועל), אלא שיכול להיות שיש הפסק ביניהם מצד ריחוק המקום (אף שאינו אלא ריחוק מקום גשמי, ולא ריחוק אחר ח"ו), ולכן, כאשר מבטלים הפסק זה עי"ז שעוברים ובאים ממקום למקום, אזי נעשה בגלוי הענין ד"באיש אחד חברים".

וענין זה הוא באופן ד"הוי רץ למצוה", ובפרט בנוגע למצוה שתלוי' בהליכה ברגל, והיינו, שההליכה היא באופן שזהו רצונו וחפצו מצד עצמו (ולא באופן שצריכים להבטיח לו דבר-מה, "מדלי'" וכיו"ב), שלכן עושה זאת בזריזות וחפזון, שזהו ענין הריצה.