שמירת הלשון שער התורה

שער התורה

התורה שלא תמוט, ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה, אלא אפי' לומדי התורה חייבים להחזיק תורה, ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת", והמחזיק תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה, וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי התורה ושם אותה על ליבו זוכה על ידי זה לאהבת ד'. (פרק ג').

וכשם ששכר ת"ת גדול מכל המצוות כך עונש ביטולה גדול מכל העבירות, ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וא"כ מכל מה שראינו בגודל השכר נוכל להבין גודל עונשו של הפורש מן התורה. ועל האדם להתבונן איזה זכות יש לו לעסוק בתורתו של המלך הגדול והנורא שהמלאכים וצדיקי מעלה עוסקים בה, וממילא אם הוא מתרפה ממנה הוא עלבון גדול לתורה, ואין קץ לעונשו על אשר עזב את המתנה הגדולה שקיבל והלך לעסוק בהבלי העולם, והקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ועוכרים אותו מידה כנגד מידה, ואין בו כח לעמוד ביום צרה, ומכין לעצמו אויבים ללמד עליו קטגוריא, ומגביר עול הגויים על ישראל ולמיסים וארנוניות, וגורם לגלות לבניו, ובניו מתים קטנים בעוון זה, והוא נזוף ורחוק מהקב"ה, וגורם לשריפות בעולם וכל ישראל ערבים זה בזה. (פ"ד).

ועל כן חייב אדם להכין מקום בביתו ללימוד התורה, וכאשר יפנה מעסקיו יסור לשם ללמוד, כל אחד לפי ערכו, ונכון שיקנוס עצמו על כל יום שלא לומד בו. (שם).

גודל חיוב החזקת תורה

מכל מה שהארכנו בגודל מעלת התורה שהיא עיקר הכל, נוכל להבין גודל החיוב להחזיק את התורה שלא תמוט, ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה, אלא אפי' לומדי התורה חייבים להחזיק תורה, ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת", והמחזיק תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה, וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי התורה ושם אותה על ליבו זוכה על ידי זה לאהבת ד'. (פרק ג').

וטוב אחת בצער ממאה שלא בצער, והמחזיק לומדי תורה בעולם הזה זוכה לעתיד לדעת את התורה, אפילו אם בעולם הזה היה עם הארץ. (פרק ו').

גודל הגנאי ועונש הפורש מן התורה

ואיתא במדרש בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי גיהנום מתגברים בו וכו', ויש אנשים שגם את בניהם אינם מחזיקים לתורה, אף שחובת האב אם יכול ללמד את בנו בשכר רצון ד' עד שידע מקרא ומשנה הלכות ואגדות, וכמה האב מוסר נפשו לטובת בנו, ומוכן לעשות דברים שלא כדין עבור בנו, ובזה הוא מתרפה, ובאמת כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מ... והוצאת בניו לת"ת שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. והמלמד בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני, וזוכה הוא לאריכות ימים, וזוכה להנצל מן הגיהנום, ולפעמים זוכה להמנות בגלל זה בין הצדיקים (כדמצינו בנחום הפקולי שלימד תורה לבנו של אדם רשע והוציאו את האב מהגהנום והושיבוהו בין הצדיקים בגן עדן), וזוכה לכל השכר של מחזיק תורה והקב"ה נושא לו פנים. ומאידך המעביר בנו מת"ת והוא נדון בגיהנום, ואינו זוכה לרוח ונשמה, והוא נזוף ורחוק מהקב"ה, וגורם לשריפות בעולם וכל ישראל ערבים זה בזה. (פ"ד).

מצוה רבה להעמיד בכל עיר ישיבות לנערים, שאם אין גדיים אין תיישים, ועיקר דבר זה הוא תלוי באנשים החשובים שבעיר, וכדלעיל, שבידם לתקן, אך עצת היצר היא שיחשוב שדבריו לא יתקבלו (אמנם כאשר יגעו בכבודו לא יחשוב כך...), ולכן יש להשתדל בזה כדי שלא יתבעו ממנו על דמי ישראל, שהרי בעוון ביטול תורה בנים מתים, ומי שבידו למחות ולא מחה נחשב שהדבר נעשה על ידו, וגם למען כבוד ד' ותורתו, ואז אין קץ לשכרו, ונוטל שכר כנגד כולם. ואף שהדבר אינו קל אל יתעצל, וידע כי לפום צערא אגרא, ואם יתבזה מחמת זה לא יחוש וידע כי על ידי זה שכרו גדול יותר, המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה, וגם לא ידע לעשותם כדין. (פרק ז').