סימן תל"ב - ברכת בדיקת חמץ
מי ששכח לבדוק בלילה, אסור בדברים הנ"ל ביום, עד שיבדוק.
ברכת בדיקת חמץ
קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ. ואע"פ שהביעור הוא רק למחרת, הבדיקה היא מעין ביעור כיון שהיא לצורך הביעור. ואם בירך לבער חמץ יצא, ואין לברך על בדיקת חמץ או על ביטול חמץ.
י"א שטוב ליטול ידיו לפני הברכה, והוא רק משום נקיות.
אם התחיל לבדוק בלא ברכה, יברך כל זמן שלא סיים לבדוק, ואם כבר סיים יברך למחר בשעת שריפה, וי"א שיברך אז בלא שם ומלכות, דס"ל שלא נתקנה הברכה אלא בשעת הבדיקה, והרוצה לברך בשם ומלכות אין מוחין בידו, דיש לו על מי לסמוך.
אין לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה, ואם דיבר דברים שאינם מענין הבדיקה צריך לחזור ולברך. וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה, כדי שישים לב לבדוק בכל המקומות שצריך, ואם דיבר באמצע הבדיקה א"צ לחזור ולברך, ובדברים השייכים לבדיקה מותר לכתחילה לדבר באמצע הבדיקה.
הבודק כמה בתים מברך פעם אחת, וההליכה לא נחשבת הפסק. ואם בעה"ב רוצה, יעמיד אצלו בני ביתו או אחרים בשעת הברכה, כדי שיצאו בברכתו ויענו אמן, ואח"כ ילך כל אחד לבדוק במקום אחר, ואם לא שמעו ברכתו, לכתחילה אין לשלחם לבדוק, אך אם קשה לו לגמור את הבדיקה יכול לבקש מאחר שיסייענו, ואותו אחר א"צ לברך. ואם בעה"ב לא בודק כלל אלא שלוחו, השליח יברך. ויש מקומות ששוכרים לבדוק, ובכל אופן שאחרים בודקים יסייע בעה"ב בבדיקה, דמצוה בו יותר מבשלוחו. והחיי אדם כתב שאם בודק ביתו וחנותו, והחנות נמצאת בחצר אחרת, צריך לחזור ולברך, אולם החק יוסף והמאמר מרדכי חולקים עליו, דס"ל שהכל מצוה אחת ללכת ולבדוק בכל המקומות ואין ההליכה הפסק.
הנחת פתיתי חמץ לפני הבדיקה- כתב הרמ"א שנוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכתב המ"ב שהסכמת האחרונים שאין בזה חשש ברכה לבטלה, דדעתו בברכה לבער אם ימצא, וגם דקאי על מה שיבער הנשאר מאכילתו, ומ"מ אין כדאי לבטל המנהג. ויש להניח חמץ קשה שאינו מתפורר, ויניח במקום המשומר מפני התינוקות והעכברים, ויזהר מאד שלא יאבד אחד הפתיתים. והאר"י כתב שיניח י' פתיתים. ולדעת הט"ז טוב יותר שלא להניח, שמא יאבדו.
