סימן תל"ו - חיוב בדיקה ביוצא מביתו לפני פסח

סימן תל"ו

חיוב בדיקה ביוצא מביתו לפני פסח

המפרש מיבשה לים, או היוצא בשיירא, אם מינה לפני נסיעתו שליח שיבדוק את החמץ כשיגיע הזמן, אין צריך לבדוק בעצמו לפני שיוצא, אך נכון שיבטל בעצמו ג"כ, (וטוב למנות איש, ואם אין איש יכול למנות אשה). ואם לא מינה שליח לבדיקה, אם יצא בתוך ל' יום חלה עליו כבר חובת בדיקה דשואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום, ולכן צריך לבדוק לאור הנר, בלילה שלפני יציאתו, אפילו אם אין דעתו לחזור עד אחרי פסח. וכתב הרמ"א שלא יברך אז על הבדיקה על ביעור חמץ, כיון שאינו מבער למחרת את החמץ, וכן דעת הלבוש, וכן משמע מסתימת המ"א והט"ז וש"א, אמנם דעת הב"ח שבתוך ל' צריך לברך, ודעת הפר"ח שאף לפני ל' צריך לברך, וכן מבואר ברא"ה, וצ"ע למעשה. וצריך לבטל אז את החמץ שלא מצא בבדיקה, ויאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין וכו'.

ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום. ואם שכח ויצא בלי בדיקה, למ"א אפשר שצריך לחזור ולבדוק או לשלוח שליח לבדוק, ולבית מאיר, וכן מוכיח החק יעקב מהשו"ע, בביטול סגי. ואם נשארים בביתו ילדים קטנים והוא צריך להשאיר להם חמץ לאכול ואין לו אדם שיכול למנותו לשליח על הבדיקה, יוציאם לבית אחר, ואת ביתו יסגור אחר הבדיקה.

ואם הוא יוצא מביתו קודם ל' יום אין עליו חובת בדיקה, וכשיגיע פסח יבטל את החמץ במקום שיהיה, דאל"כ עובר בבל יטמין. ואם יש בביתו חמץ ידוע, י"א שחייב לבערו לפני שיצא, ויש מקילים בדבר.

ואם דעתו לחזור לפני פסח (וכ"ש בפסח עצמו), צריך לבדוק לפני שיוצא, שמא לא יהיה לו פנאי לבער לפני יו"ט, ואפילו אם ביטל את החמץ צריך לבדוק. ואפי' אם יוצא בתחילת השנה, אם יוצא לים או בשיירה, צריך לבדוק אפי' אם דעתו לחזור הרבה זמן לפני פסח, שמא ישתהה ויחזור בי"ד בבין השמשות ולא יספיק לבער, אבל אם יוצא לדרך קרובה, אפי' ביוצא בתוך ל' יום לא חיישינן, ואם צריך לחזור סמוך ממש לבדיקה, אף בדרך קרובה צריך לבדוק, ויש מקילים בזה, ולמעשה יש לדון לפי קירוב וריחוק המקום.

ויש אומרים (שו"ע סעיף ב') שאם יוצא קודם ל', אם דעתו לחזור לפני פסח א"צ לבדוק, דאין חוששים שיגיע בבין השמשות ולא יספיק לבער לפני פסח, ואם לא הגיע לביתו בפסח יבטלנו ולא יברך על הביטול, דבביטול במחשבה סגי ואין מברכים על דברים שבלב, ורק בדעתו לחזור בפסח צריך לבדוק ולבטל אפי' אם יוצא מראש השנה, (ואם שכח לבדוק יבטל כשיגיע פסח וכנ"ל), דבפסח אינו ברשותו לבטלו, ועובר על בל יראה, אולם כשיוצא תוך ל' צריך לבדוק גם לדעה זו אף שדעתו לחזור לפני פסח, ואם דעתו לחזור אחרי פסח, צריך לבדוק לכו"ע. ויש להחמיר כדעה ראשונה, ובמקום הדחק כגון שיצא כבר בשיירא, יש להקל שא"צ לחזור אם אין דעתו לחזור בפסח עצמו.

העושה את ביתו אוצר בתוך ל' יום, והוא מקום שמכניסים בו חמץ, טעון בדיקה אפי' אם אינו עתיד לפנותו עד אחרי פסח, כיון שכבר חלה עליו חובת בדיקה, ואם לא בדק קודם, צריך לפנות את האוצר ולבדוק. ואם עושהו אוצר לפני ל' יום, אם דעתו לפנותו לפני פסח צריך לבדוק, דיש לחוש שיתחיל לפנותו לפני פסח ובפסח יהיה פחות מג' טפחים גובה מכוסה על החמץ וישכח לבדוק מפני שהוא מכוסה, (ולי"א הנ"ל בעושה האוצר לפני ל' דווקא בדעתו לפנותו בפסח צריך בדיקה), ואם דעתו לפנותו אחרי פסח א"צ לבדוק, דכיון שיש עליו את האוצר הוי כמבוער, וסגי בביטול כשיגיע פסח, ואם יש שם חמץ ידוע צריך לבערו מתחילה, ויש מקילים אף בחמץ ידוע.

אוצר חיטים שהניחו על גבי חיטים מחומצים, אם נעשה האוצר קודם ל' יום, א"צ לבער גם למ"ד הנ"ל שבחמץ ודאי צריך לבער גם קודם ל', כיון שהאוצר כבר נעשה, אלא מספיק לבטל, ואחרי פסח כשיפנה את האוצר אסור להנות מהחמץ, (כיון שמתחילה עומד לפנותו אחר הפסח), אך יכול למכור את כל האוצר לנכרי, ויהיה מותר אח"כ להנות ממנו. (אמנם אם הניח בקרקעית הבור חיטים סתם, ואח"כ נתחמצו מלחות הבור, אפי' עשה האוצר בתוך ל' א"צ לפנותו, דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת, ויבטל החמץ לפני פסח, ומסתבר שאסור להנות מהם אחרי פסח אם הם ודאי חמץ). ואם בעת שהניח האוצר לא היה שם ודאי חמץ, מותר למכור את האוצר כולו אחרי פסח, דשמא נתחמצו אחרי פסח, ושמא לא נתחמצו כלל אלא נתעפשו. ואם רוצה להניח אוצר חיטים בבור, אפי' אם אינו יודע אם יש שם חיטים של חמץ, צריך לכבד אותו מקום ולבודקו לאור הנר, לפני שמניח שם את החיטים.

ישראל שעוזב בית של נכרי בתוך ל' יום, אם הוא הולך לבית אחר א"צ לבער את החמץ מבית הנכרי אפי' אם הנכרי לא יכנס לבית לפני פסח, דכיון שאינו עתיד לחזור הרי הוא מפקיר את החמץ שנשאר שם, אבל אם הוא מפרש בים או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח לבית אחר לקיים שם מצות ביעור בעצמו, (או שבעה"ב שם יבדוק עבורו מדין שליחות), י"א שחלה עליו חובת ביעור בבית הנכרי אף אם הנכרי יכנס לבית בפסח ויכניס לשם את חמצו, אמנם אם נכנס לשם ישראל אחר א"צ לבדוק כיון שהישראל השני בודק, וכן הדין כשיוצא מבית ישראל וישראל אחר נכנס. וי"א שאין חיוב על הישראל לבדוק את הבית אפי' אם הנכרי לא נכנס לבית, והגר"ז סובר שדווקא אם הנכרי נכנס לדור בבית א"צ לבדוק. ולדינא יש להקל היכא שהנכרי נכנס לבית.

בדיקת חמץ במקומות שמוכרים לנכרי - חדרים שהאדם מוכר לנכרי בי"ד עם החמץ שבהם, נחלקו האחרונים אם יש חיוב לבודקם בליל י"ד, ואף שאין למחות ביד המקילים, טוב יותר למכור ביום י"ג, והנוהגים למכור רק בי"ד צריכים להזהר לבאר שהוא מוכר את כל החמץ שנמצא בחדר (כדי לכלול גם את מה שבחורים וסדקים), ולא למכור רק את החדר והשיכר והיי"ש שבו.

ל' יום לפני פסח צריך לעיין בכל דבר שעושה שלא ישאר בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל.