שמחה תורה

כאשר השופט הראשי מצוה לשמוח...

יש שהקשו: מדוע השם "שמחת תורה", ניתן לשמיני עצרת, ולא לחג השבועות שבו נתנה תורה לישראל, והיה ראוי לכאורה שהוא ייקרא בשם "שמחת תורה"? ואין לומר שזהו משום שגומרים אז את התורה, שהרי במערבא היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים? אפשר לתרץ בהקדם מה שהעירו על הפזמון הנודע: "שישו ושמחו בשמחת תורה", ולכאורה היה לו לומר: "שישו ושישו בשמחה בתורה"? אלא יתבאר הדבר במשל: משל לאדם שעמד למשפט שבו עתיד להיזר גורלו, לחיים או למוות, וכאשר השופטים נשאו ביניהם האם לחייבו מיתה או לא, פרץ הנאשם האומלל בבכי מר. פנה אליו השופט הראשי ואמר לו: אל תבכה, רואה אני שתצא זכאי בדין, תהיה בשמחה. כאשר שמע הנאשם זאת, מיד מילאה שמחה את לבו, ואף שהשופטים הוסיפו לדון ביניהם ולהתווכח על העונש הראוי לו היה שמח, מה לו לדאוג לאחר שראש השופטים הבטיח לו שיזוכה? ואף אנו, בימים נוראים עמדנו למשפט שבו היו חיינו תלויים לנו מכנגד, כמאמר התפילה: "מי בקיצו ומי לא בקיצו", וכאשר אנו זוכים להגיע לימי החג ויום שמיני עצרת, שהתורה, אשר היא הפוסק האחרון בכל דבר וענין, אומרת לנו "ושמחת בחגך", אז בודאי שזהו סימן טוב שאנו יוצאים זכאים במשפט. זו כוונת הפייטן: "שישו ושמחו בשמחת התורה", כלומר: במה שנאמר בתורה "ושמחת בחגך", כי אם התורה מצוה אותנו לשמוח, זה סימן טוב שנצא זכאים בדין.