ברכות משה מסתיימות: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרוך", והוקשה בשיעור עם תלמידי היקרים בכיתה ד' ת"ת תורת אמת תשפ"ז, וכי השפלה שנעשה לגויים זה המילה האחרונה לברכות משה ופרידתו מעם ישראל לפני מותו? וכי לא מתאים יותר לברכם שיהיו צדיקים ויראי שמים תמיד?
אלא יתכן שכל הפסוק האחרון של ברכת משה הוא על השונא הגדול ועל המלחמה הגדולה שהיא מלחמת היצר, שתחילה אדם נלחם אוהב תאוות והיצר כאילו חבר שלו שנותן לו הנאות מהעולם הזה, והקב"ה מושיע אותנו מתאוות היצר, ומגן עלינו מהיצר מכוח מתיקות התורה, וגם כל ניצחון על היצר הרע אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו כדברי הגמרא
"ואשר חרב גאוותו", שיהודי ישתמש בסם התורה לנצח את היצר הרע, ולהתגאות בכל ניצחון על הצר הרע שכך מגביר בו עונג מול תאוות היצר, וכמובן להודות לה' ולהתחנן על העתיד.
"ויכחשו אויבך לך", שאם נתמיד בהתמדה בתורה ובהתגברות על היצר הרע, נגיע למצב שהמרעיבו שבע, שנחלש בנו תאוות היצר.
ואז נזכה לפסגת ניצחון היצר "ואתה על במותימו תדרוך", שנגיע למצב של "אוהבי ה' שנאו רע", ואין כבר תאווה ליצר הרע, אלא שנאה לכל תאוות היצר שהם כבר לא פיתוי ותאווה אלא רוע אכזרי בציפוי מגרה שקרי של מתיקות מזויפת וקטלנית.