שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך
יששכר עלי עצ"ב שהוצרך משה רבינו ע"ה לומר "שמח זבולון" וכו'.
ואפשר לומר במאי דפליגי הראשונים ומהר"ש פרימו, דהראשונים סברי דאף אם החכם לומד שלא לשמה ותורתו היא נעשת לו סם המות, המחזיק בידו האיש העשיר לא הפסיד דהוא נתן את מעותיו על דעת שהחכם ילמוד לשמה, ואם הוא למד שלא לשמה לגרמיה הוא דעבד והעשיר לא הפסיד. ומהר"ש פרימו חלק עליה, דאם התורה היא שלא לשמה העשיר הפסיד, דאם המקור משחת מאין תמצא מים במורד. ואנו בעניותנו כתבנו שם דבהא פליגי ר' יצחק ורב נחמן בר יצחק פ"ק דבתרא ע"ש, והשתא לדעת מהר"ש פרימו העשיר הנותן מעותיו ירא וחרד אשר פזר נתן לחכם המניח את הכלכל"ה ומי יודע אם החכם ילמד שלא לשמה ויהיה יגיעו לריק, גם אם ישתתף עם החכם שהוא יעסוק בתורה והוא בסחורה ויחלקו ביניהם ועל זה סומך ועוסק בסחורה תמיד לאמר יש לי רב אחי ושותפי הלומד בשבילי ואם ילמוד שלא לשמה העשיר מפסיד המעות ומפסיד שלא עסק בתורה, על כן בא משה רבינו ע"ה לאסוקי סברת מהר"ש הנז' ולהורות דהעיקר כסברת הראשונים, לזה אמר "שמח זבולון בצאתך" על אשר יששכר באהלך, כי בכל אופן שמח דגם אם ח"ו ילמוד שלא לשמה אין נגרע מחלקך כי "ה' יראה ללבב" דכונתך רצויה ורב טוב יש לו לשלם לך גם ששותפך לימודו סם המות שם ס"מ לו, ואתה תגיל בה' דיש לו לשלם לך כאשר בהיות הלמדן לומד שלא לשמה, ודבר גדול דיבר הנביא באומרו "שמח זבולון". ולדעת מהר"ש פרימו יש לפרש דהוא כתב שם, שאם החכם לומד לשמה ותורה דיליה תורה שלימה אף אם המחזיק שלא לשמה נוטל חלקו משלם, והוא אשר רמז משה רבינו ע"ה "שמח זבולון", אשר כי בכל אופן תשמח אף שאתה עושה שלא לשמה בכל אופן "שמח זבולון".
ואפשר לומר עוד דזבולון יעלה על לבו שהקב"ה ברא יצר הרע וברא לו תורה תבלין, והתינח ששיתוף יששכר יועיל לעה"ב שיהיה לי חצי לימודו, אמנם בעה"ז אני בלא עול תורה יוצא חחוץ ודבר דבר עם כל סוחר ופועל והיצה"ר יתגבר עלי כי אין תורה להעבירו, לזה בא ואמר "שמח זבולון בצאתך", והענין במ"ש הרב מופת הדור מהרח"א בס' "עץ החיים" סוף פ' ויקהל כי גדלה מעלת המחזיק לת"ח דניצול מיצה"ר כי היכי דתורה מצלא מיצה"ר, ויש לו יתרון למחזיק דאלו הת"ח בעידנא דלא עסיק בתורה לא מצלא מיצה"ר, והמחזיק עושה סחורה וניצול מיצה"ר, ואסמכיה אקרא "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף" (קהלת ז, יב) ע"ש, וז"ש "שמח זבולון בצאת"ך" לסחורה ולא תתעצב שמא יסיתך היצה"ר אחר שאתה בטל מהלימוד, אלא שמח כי אין היצה"ר שולט בו מטעם שיששכר באהלך ותורתו מצילך מיצה"ר.
(ראש דוד - רבינו החיד"א)
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך
אמנם כיון דבמכות (י, א) איתא "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָם" (תהלים קכב, ב), מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה, וכיון דזבולון שותף בלימוד תורה עם יששכר וא"כ גם בעת צאת זבולון למלחמה יש להם שותפים שאז ממש הם עוסקים בתורה, ולכן שמחים הם ובטוחים שינצחו במלחמה.
(שומר אמת - רבי מאיר שצ'יגל)
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך
יובן על פי מה שאמרו חז"ל, המשתתף עם תלמיד חכם כאשר היה זבולון ויששכר שותפים, הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו הוא ציוה שיפרנסהו מנכסיו, מה גדול מאד שכרו. שכל התורה שלומד החכם אחר פטירתו הנה שכרו אתו. ונמצא דאף אחר פטירתו מרויח כמה מצוות, ותלמוד תורה כנגד כולם. שחולק בעולם הבא עם החכם בתורה ובמצוות. ובזה יובן הכתוב ברמז נכון שמח זבולון בצאתך מעולם הזה, כי אף שאתה בקבר שאין שם תורה ומצוות ולימוד תורה, אתה נתעלית כי "יששכר באהליך", והוא נשען על התלמיד חכם המחזיק בידו. ובשביל שאתה גרמת ליששכר באהליך שיושב ולומד, אף עכשיו לאחר מיתה הוא שוכב בקבר, ויששכר לומד תורה וחולק עמו בשכר זה לעולם הבא ודו"ק.
(תורת אהרן - רבי אהרן בן שמעון)
