טעם שהראהו למשה את הארץ

"וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן" (דברים לד, א).

טעם שהראהו למשה את הארץ "את כל הארץ" הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה והמציקין העתידים להיות מציקין לה. "עד דן" - הראהו בני דן עובדים עבודה זרה וכו' והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע (רש"י).

צריך לבאר מה התועלת שהתכוון בה הקב"ה להראותו מראה זה.

הרמב"ן כתב בזה דברים נפלאים וז"ל: וטעם המראה הזאת אשר הראהו, בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל, שִׂמְחוֹ בִּרְבוֹת הטובה בִּרְאוֹת עיניו. אולם דבריו אינם תואמים למה שהביא רש"י מדברי חז"ל שהראהו גם את הפורעניות.

והספורנו (פסוק ד) כתב "הֶרְאִיתִיךְ בְעֵינֶיךְ" למען תברכנה. ולדבריו אתי שפיר, שאכן התכוון להראות לו כל מאורעות הדורות העתידים לבוא, כדי שיראה כל דור ודור וטובותיו לצד חסרונותיו ויברכו את הברכה הראויה לו. ומשום טעם זה הראהו גם את מנהיגי כל דור ודור, כדי שיברך אותם ויתפלל עליהם שיצליחו במלאכתם להנהיג את ישראל. ולפי זה אפשר שלכן נקראו החכמים בשם 'משה' כדאיתא בגמרא כמה פעמים משה 'שפיר קאמרת', היינו כי משה רבנו השפיע מברכות קדשו לברך את חכמי הדורות ואצל עליהם מכוחו.

וב"אבני נזר" כתב, שעל ידי שראה משה רבנו את הארץ השפיע בה מקדושתו בכח ההבטה, ומכוח זה נתברכה הארץ שיהיה אוירא דארץ ישראל מחכים, כדאיתא בגמ' (בבא בתרא קנח, ב).

(רבי יעקב יוסף מ"מ דווילנא)

"דברי תורה" וזאת הסוואה גליון 205 [12]

ועיין ב"שם משמואל" (מועדים שמ"ע ושמ"ת שנח תרע"ו) שהראה לו הקב"ה למשה שני מראות כאחד, הראה לו בני דן עובדים עבודה זרה ואעפי"כ עומד מהם שופט אשר יעקב אע"ה כסבור עליו שהוא משיח, ובזה הראה לו שישראל אינם נעשים ח"ו אבודין לעולם, ואפילו ח"ו עובדים עבודה זרה עוד לא אבדה תקותם, כי השורש טוב וקיים לעולם ואם יכרת עוד יחליף, ו"מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע" (איוב יד, ט).

(משחת שמן)