תחילת התורה וסופה – אמונה
הנה סיום התורה הוא בענין הנסים הגדולים שהיו ביציאת מצרים ובמדבר לעיני כל ישראל. ולדברי הספרי, נזכר גם מעמד הר סיני שהיה לעיני כל ישראל, שאז הכירו כולם בחוש באחדות ה' בעולם. וכמו שכתוב (ואתחנן ד, לה) "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ", וכמו שפירש רש"י שם, שהקב"ה קרע את הרקיעים העליונים וראו שהא יחידי.
ונראה לבאר הטעם שסיימה התורה בהזכרת הנסים הגדולים, ובפרט במעמד הר סיני, על פי מה שכתבו המפרשים, שסוף התורה נעוץ בתחילתה וגם מגלה על תחילתה. ולכן הנסים הגדולים שנזכרו בסיום התורה, ובפרט מעמד הר סיני, מוכיחים על הבריאה שנכתבה בתחילת התורה, שהיא בריאת הטבע, שכולה היא מעשי הקב"ה לבדו. וכדברי הרמב"ן הידועים (סוף פרשת בא), שמתוך הנסים הגדולים והמפורסמים האלו, יודה כל אחד בנסים הנסתרים, וידע שהקב"ה הוא הבורא והמנהיג את כל העולם.
ויש לומר עוד, שסוף התורה גם מגלה על תחילתה באופן אחר. שכשם שהנסים נעשו בפרסום גדול, וראו כל ישראל בחוש את אמיתת הבורא, כן הוא באמת לענין האמונה בבריאת העולם, שכל אחד המתבונן קצת בנפלאות של הבריאה יכול לראות בברירות שיש בורא עולם, וכמו שכתוב "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַ" (איוב יט, כו), ונמצא שגם בריאת העולם היא לעיני כל ישראל.
ובזמנינו מתגלית חכמת הקב"ה בבריאה הרבה יותר מבזמנים קדמונים, וקל יותר לקנות את האמונה בו יתברך. ויש לומר הטעם לזה, שהוא כעין מה שכתב מרן החפץ חיים זצ"ל (בספר שם עולם, בחתימת הספר), לענין כל הכלים שנתחדשו כמו הטלפון וכדומה, שהטעם להתפתחות זו מפני שבימים הקדמומים כשלמד אדם שיש עין רואה ואוזן שומעת היה מאמין בזה באמונה שלימה. אבל בזמנינו נחלשה האמונה, ולזה המציא הקב"ה בטבע הבריאה שיראו הכל מציאות זו, שהכל נראה והכל נשמע. וכן הוא לענין נפלאות הבריאה, שהקב"ה גילה לנו נפלאות הבריאה, שהקב"ה גילה לנו נפלאות אלו בזמנינו, כדי לחזק את האמונה אצלינו. נמצינו למדים שהאמונה בבורא עולם היא ברורה לעין כל, וכל הרוצה להתחזק בקנין אמונה חושית בו יתברך, יש לו רק להתבונן באותות ובמופתים של יציאת מצרים ושל מתן תורה, ולהתעורר מהחכמה הנפלאה של הבריאה, ובלימוד הספרים העוסקים בזה, כגון שער הבחינה בספר חובות הלבבות. ועל ידי זה ישריש בלבו האמונה שאין עוד מלבדו, ויבוא לקבל עול מלכותו יתברך קבלה נאמנה, לטוב לו בזה ובבא.
