תולדות רבינו אליעזר פאפו זיע"א
לרגל יום ההילולא כ' תשרי כמאתיים שנה להסתלקותו
רבינו אליעזר פאפו זיע"א, מחבר הספר 'פלא יועץ', נולד בסרייבו שבבוסניה, לאביו חכם יצחק ולאימו מרת בלנקה, בשנת תקמ"ו. רבינו למד אצל רבותיו - חכם אליהו חיון וחכם משה דנון, וכבר בנערותו נודע בשקדנותו הרבה על התורה, ונהג בפרישות ובטהרה. בשנת תק"פ לערך בחר לו רבינו לכהן כרב ואב בית דין בקהילת סליסטרה (בבולגריה), בגלל היותה עיר קטנה, וגם השפעתו על בני הקהילה הייתה רבה ודבריו נשמעים.
תלמידו הרב יהודה אלקלעי, מספר בספרו מנחת יהודה: על יהודי מקהילתו של רבינו זיע"א שנידון למוות בידי השלטונות, אבל ניתן היה לפדותו על ידי שיתנו כופר נפשו. הקהילה לא רצתה לשלם את סכום הכסף הגדול שנדרש בכדי לפדותו. והרב זיע"א במתק לשונו אמר לבני הקהילה, אם כן ימכרו את כל ספרי התורה וכלי הקודש ובכסף יפדו את הנידון למוות, כי התורה ניתנה לישראל, ואם אין ישראל אין תורה. ובכח השפעתו הרבה נתרצו בני הקהילה לתת את הממון ופדו אותו.
רבינו זיע"א חיבר מספר ספרים ובענוותנותו הרבה לא קראם ספרים אלא קונטרסים, ולא ביקש הסכמות על ספריו בכדי שלא ישבחוהו. ספר 'חודש האביב' הוא ספר חידושים על מסכתות ברכות שבת ועירובין, ספר 'אורות אלים', בו ליקט מנהגים והלכות ממסכתות התלמוד ומספר הזוהר, ספר 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר המסודר לפי סדר האלפבית. 'חסד לאלפים' על או"ח ויו"ד הוא ספר הלכתי המשלב הלכות ודברי מוסר, "יעלזו חסידים' נכתב על ספר חסידים, וספר 'דן ידין' וספר 'אלף המגן' על התורה והמועדים. וכן ספר 'בית תפילה' אוסף תפילות על עניינים שונים.
אמנם כיהן רבינו זיע"א בעיר קטנה ולא נודעת בחיים חיותו, ואף על פי כן יצאו מוניטין שלו ושל ספריו בעולם כולו, וספריו שהשאיר ברכה אחריו מונחים תדיר על שולחנם של גדולי תורה ותלמידי חכמים מופלגים, וכן עמך ישראל לכל גווניהם נהנים מאור תורתו וספריו נלמדו ונלמדים בכל תפוצות ישראל. על נעימות דבריו ניתן לומר את דברי הגמ' בחולין (פט.) "כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר... בהגדה עשה אזנך כאפרכסת", זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.
חסידותו ויראת השמים ומעלותיו המיוחדות שעמל ויגע בהם הם הסיבה שדבריו עושים פירות וכמאמר הגמ' בברכות (ו:) כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ומצינו בו הנהגה מיוחדת שנהג בה וכמו שכותב בנו בהקדמה לספרו 'חסד לאלפים' חלק או"ח: "...וטבילות אפילו כמה פעמים בכל יום תבר גזיזי דברדא ונחת וטבל וטבילות שלגים". ומצאנו ראינו בספר 'אורחות יושר' להגר"ח קנייבסקי זצ"ל שהביא בערך טהרה: "והרבה גדולי ישראל לא ביטלוה (ל'טבילת עזרא') מימיהם כמובא בתולדותיהם. וראיתי בספר אחד (כעת אינני זוכר היכן) שכל החיבורים שנתקבלו בכל ישראל הם אלו שהמחבר נזהר בטבילת עזרא". ואכן זכה שספריו נתקבלו בכל תפוצות ישראל - פעולת צדיק לחיים. בספר מליצי אש (ח"ג עמ' פט) מביא שמועה על פי פנקס קהילת סליסטרה, שבבוא רבינו לשם קפצה לו הדרך, וכל זמן שהיה מורה צדק בקהילה זו לא נפטר אדם בעודו באיבו. ולפני פטירתו אמר שמן השמים הודיעוהו באותו שנה שיהיה ר"ל חולי רע בארץ, שיכול לבחור או שיתגבר ח"ו המגיפה או הוא יפטר מן העולם, ובירר לעצמו לילך לאביו שבשמים.
ואמר אז: "שמי שילך על קברו כשהוא טבול במקוה ומתפלל בלב נשבר הוא ערב בדבר שתקובל תפילתו, ובאמת ישועות גדולות נעשו לבני אדם שעשו כן". בשנת תקפ"ז חלה בחולי כבד, לשם סגולה הוסיפו לו שם יחזקאל והחלים, וכמו שכתב בהקדמה לספרו 'יעלזו חסידים': 'כי זה שמי אשר זכו לי שמים בחלותי, וחייתי מחליי, אשירה לה' כי גמל עלי'. אבל כנראה חזרה אליו מחלתו אשר נפטר בה במבחר ימיו. בירח האיתנים הוא חודש תשרי בעשרים לחודש בחול המועד סוכות אושפיזא דיוסף צדיקא כנראה בשנת תקפ"ט, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש, הלך הוא למנוחות שאננות והותיר את צאן מרעיתו לאנחות.
בשנת תשנ"ג נעשה בירור מקיף אצל זקני הקהילה היהודית שעדיין חיו בעיר סליסטרה, לדבריהם הם זוכרים עוד מימי ילדותם שהיו הוריהם מביאים אותם להתפלל על קברו בימים הנוראים, וכך גם הם היו באים עם ילדיהם להתפלל על קברו. ועל פי עדותם אותר במדויק מקום קבורתו, ולאחר השתדלות רבה אצל השלטונות במשך כשנתיים התקבל האישור לבניית המצבה. שנים מספר לאחר מכן נבנה מקווה טהרה במקום בכדי לאפשר לבאים לקיים את צוואתו שכל הבא לקברו יטבול לפני שישתטח על קברו, ואכן ישנם סיפורי ישועות רבים למי שזכו להתפלל על קברו.
ידועה הבטחתו שהבטיח שמי שילמד בספריו ויפיץ את תורתו הוא יעמוד לו למליץ יושר בשמים, כפי שכתב בהקדמה לספר 'פלא יועץ': 'וגם אחלה פני כל יודעי דת שיקראו בספרי וידרשו מילי ברבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות אולי יתעשת האלוקים לי ויזכני שיעשו דברי פרות ובכן נפשי תגיל בה'. ואם אזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אשלם במיטבא לכל מאן דלמטי לי מניה הנאה, רעי חנוני חנוני'.
