טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטוֹחַ בָּאָדָם [א]

"טוֹב לַחֲסוֹת בַּה', מִבְּטֹחַ בָּאָדָם" (תְּהִלִּים קיח, ח):

לְהָבִין מַהוּ "טוֹב" – דְּמַשְׁמַע שֶׁגַּם בָּאָדָם רַשַּׁאי לִבְטוֹחַ, אֶלָּא שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לִבְטוֹחַ בַּה' – וַהֲלֹא כְּתִיב (תְּהִלִּים קמו, ג): "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם כוּ'".

וְגַם לְהָבִין, דְּגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא כְּתִיב "לַחֲסוֹת", וְגַבֵּי אָדָם – "מִבְּטוֹחַ".

אַךְ הָעִנְיָן:

דְּ"בָּאָדָם" כְּתִיב בְּקָמַץ תַּחַת הַבֵּית – בִּמְקוֹם הֵ"א הַיְדִיעָה. כְּלוֹמַר, בָּאָדָם הַיָּדוּעַ – הוּא בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל א, כו): "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא כוּ'".

וּ"מִבְּטוֹחַ" הוּא מִלְּשׁוֹן (מְצֹרָע יד, מב): "וְטָח אֶת הַבַּיִת", שֶׁהוּא לְשׁוֹן טִיחָה וְדִיבּוּק, שֶׁדְּבֵקָה בְּחִינָה זוֹ בִּפְנִימִיּוּתוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ.

וְ"לַחֲסוֹת" הוּא, שֶׁחוֹסֶה בְּצֵל וּמַקִּיף שֶׁמִּלְמַעְלָה. וְזֶהוּ "טוֹב לַחֲסוֹת" בִּבְחִינַת מַקִּיף שֶׁמִּבְּחִינַת הֲוָיָ"ה, יוֹתֵר מִבְּחִינַת הַשְׁרָאַת פְּנִימִיּוּת שֶׁל בְּחִינַת אָדָם־הָעֶלְיוֹן כוּ'.

וּלְהָבִין בֵּיאוּר זֶה בַּעֲבוֹדַת ה' – מַהוּ בְּחִינַת "אָדָם הָעֶלְיוֹן" כוּ'?
הוּא כִּי הִנֵּה יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי הִתְבּוֹנְנוּת:

יֵשׁ שֶׁתִּכָּנֵס בְּ"קֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמוֹק" (תְּהִלִּים סד, ז), שֶׁיְּהֵא הַלֵּב מִתְפַּעֵל וּמִתְלַהֵט, וְאַף עַל פִּי כֵן מִפְּנֵי זֶה לֹא נֶהְפַּךְ מִמַּהוּתוֹ, רַק שֶׁנִּתְקְעָה הָאַהֲבָה בְּלִבּוֹ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם. כִּי הַלֵּב הוּא כְּלִי קִיבּוּל לְאַהֲבָה זוֹ כַּאֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת;

וְיֵשׁ הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁהִיא לְמַעְלָה בְּהַשָּׂגַת מוֹחוֹ וּבִינָתוֹ, וְהַלֵּב קָטָן מֵהָכִיל הִתְבּוֹנְנוּת זוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה מַגִּיעַ עַד הַלֵּב הָיָה כָּלֶה שְׁאֵרוֹ וּלְבָבוֹ בִּכְלוֹת־הַנֶּפֶשׁ כוּ';

וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם מוֹחוֹ לֹא סָבִיל כוּ', וְהוּא עִנְיַן תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ וּבַחֲשַׁאי כוּ', שֶׁהוּא בִּיטוּל הַשָּׂגַת הַנֶּפֶשׁ – לְמַעְלָה מִכַּאֲשֶׁר תּוּכַל נַפְשׁוֹ שְׂאֵת כוּ'.

וְהִנֵּה הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁתִּכָּנֵס בְּלֵב אִישׁ לִהְיוֹת הַלֵּב כְּלִי מָכוֹן לְשִׁבְתָּהּ, הוּא נִקְרָא בְּחִינַת אָדָם – בַּעַל שֵׂכֶל וּמִדּוֹת כוּ'. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִינַת הֲוָיָ"ה הוּא מַה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכַּאֲשֶׁר תּוּכַל הַנֶּפֶשׁ שְׂאֵת כוּ'.

וְזֶהוּ "טוֹב לַחֲסוֹת בַּהֲוָיָ"ה":

הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת מַקִּיף, מִבְּחִינַת "הֲוָיָ"ה", וְלֹא יוּכַל לִיכָּנֵס בְּגִילּוּי הַלֵּב, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת בָּטוּחַ בִּבְחִינַת "אָדָם", לְפִי שֶׁ"כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי כוּ'" (תְּהִלִּים קיח, י): שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת "גּוֹיִם", הֵם הַגּוּף וְנֶפֶשׁ־הַבַּהֲמִית שֶׁמִּקְּלִיפַּת־נוֹגַהּ, וְהֵם הֵם הַסּוֹבְבִים וּמַלְבִּישִׁים אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְהֵם הֵם הַטּוֹרְדִים וּמַפִּילִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת אֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה. כִּי יְנִיקָתָם מִצֵּירוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, בֵּין צֵירוּף לְצֵירוּף שֶׁהוּא בְּחִינַת מָקוֹם חָלָל כוּ', שָׁם יוּכְלוּ לִינֹק וְלֶאֱחוֹז בָּאָדָם לְהַפִּיל בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת חוּץ.

וְכֵן הַמִּדּוֹת שֶׁבַּגּוּף וְנֶפֶשׁ־הַבַּהֲמִית מַלְבִּישִׁים מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ־אֱלֹקִית; שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ־אֱלֹקִית הִיא מְסוּתֶּרֶת וּמְלוּבֶּשֶׁת בַּגּוּף וְנֶפֶשׁ־הַבַּהֲמִית. וְלָכֵן הֲגַם שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה לַה' בִּתְפִלָּתוֹ בְּ"קֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמוֹק" (תְּהִלִּים סד, ז) כַּאֲשֶׁר תּוּכַל נַפְשׁוֹ שְׂאֵת, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר הַתְּפִלָּה לֹא נִשְׁאַר – רַק הָרְשִׁימוּ וְכוּ'.

אֲבָל הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלְּמַעְלָה מַעְלָה מִכְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַנֶּפֶשׁ שְׂאֵת, וְהוּא בִּיטוּל הַשָּׂגַת הַנֶּפֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַקִּיף מִלְּמַעְלָה, הִנֵּה עַל זֶה כְּתִיב (שָׁם): "בְּשֵׁם הֲוָיָ"ה כִּי אֲמִילַם" – פֵּירוּשׁ: "אֲמִילַם" יֵשׁ בּוֹ ב' פֵּירוּשִׁים: לְשׁוֹן כְּרִיתָה, וְהַיְינוּ בְּ"סוּר מֵרָע" מַמָּשׁ שֶׁמְּשַׁלֵּשׁ קְלִיפּוֹת הַטֻּמְאוֹת. וּלְשׁוֹן מִילָה, דְּהַיְינוּ כְּרִיתַת הָעָרְלָה הַחוֹפֶפֶת כוּ', דְּהַיְינוּ בְּחִינַת הַמּוֹתָרוֹת שֶׁמִּקְּלִיפַּת־נוֹגַהּ, וְלִהְיוֹת "קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לָךְ".

וְהַטַּעַם: כִּי בְּחִינַת הַמַּקִּיף הוּא שֶׁמַּקִּיף וְסוֹבֵב אֶת הַנֶּפֶשׁ מִכָּל צַד. וְכִמְשַׁל מִי שֶׁטָּרוּד מְאֹד בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת שֶׁמַּקִּיפַתּוּ וּמַלְבִּישַׁתּוּ בִּמְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה כְּלָל אַף בַּעֲשׂוֹתוֹ דְּבָרִים אֲחֵרִים, וְהוֹלֵךְ אָנָה וְאָנָה, אַף עַל פִּי כֵן מַחֲשָׁבָה זוֹ לֹא תָּזוּז מִמֶּנּוּ. וְכָךְ הוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיף שֶׁמִּלְמַעְלָה – הוּא נִצְחִי בַּל יִמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. וְלָכֵן הוּא אַף שֶׁ"כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי כוּ'".

מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּבְחִינַת אָדָם כְּתִיב: "עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם", שֶׁיֵּשׁ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה חַס־וְשָׁלוֹם לְאָדָם אַחֵר שֶׁמִּקְּלִיפָּה. הֲגַם שֶׁהוּא "לְרַע לוֹ" לְאַחַר זְמַן כוּ'. אַךְ מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחִינַת "אָדָם" גַּם כֵּן, כִּי הָעִיקָּר שֶׁיִּהְיֶה "הֲוָיָ"ה לִי כוּ'". וְהַיְינוּ בְּחִינַת קְלִיטָה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם, כִּי "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם [..] וַיִּקְרָא [..] שְׁמָם אָדָם" (בְּרֵאשִׁית ה, ב).

וְ"כָל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל" (אֱמוֹר כג, מב) – פֵּירוּשׁ: בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל וּבִפְנִימִיּוּתָם כוּ', כַּנַּ"ל.

כִּי מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַקִּיף מִלְּמַעְלָה נִקְרָא בְּחִינַת "צֵל" וְלֹא אוֹרָה נִגְלֵית. וְכִדְכְתִיב (תְּהִלִּים קכא, ה־ו): "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ, יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה כוּ'" – שֶׁהַצֵּל שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף, הוּא שְׁמִירָה מֵהַחִיצוֹנִים כוּ'. אֶלָּא לְפִי שֶׁ"כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי כוּ'", לְפִיכָךְ "טוֹב – יוֹתֵר – לַחֲסוֹת בַּה' כוּ'", שֶׁבִּבְחִינָה זוֹ יוֹתֵר טוֹב הַמַּקִּיף כוּ', וּבִבְחִינָה אַחֶרֶת יוֹתֵר טוֹב בְּחִינַת "אָדָם" כַּנַּ"ל. :