וּלְלֵוִי אָמַר תְּמֶיךָ וְאוּרִיךְ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וגו', הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדַע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ (דברים לג, ח-ט)

הנה גדול כח התורה שהיא שומרת ומגינה ומצלת את האדם מכל חטא ועון ומונעת ממנו כל מיני נסיונות קשים ומרים כדי שיוכל להתחזק באמונתו הטהורה, וגדול מה שנאמר בלוי ממה שנאמר ביוסף הצדיק, שיוסף אמנם בא לידי נסיון אלא שזכה ונראית לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם (סוטה לו, ב), נמצא שיוסף היה זקוק לכח אביו ואחיו כדי שינצל, אבל שבט לוי לא בא לכלל זה, "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך", היינו בכח התורה שבהם וכמו שמסיים אח"כ בהם "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", עי"כ הגיעו למדרגה כזו "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו", כלומר לא הוצרך לראות דמות דיוקניהם של אביו ואמו שיצילו אותו מעבירה, "ואת אחיו לא הכיר", לא הופחד מלהיות נטרד מבין אחיו בגלל איזה חטא, ואמר עוד "ואת בניו לא ידע", ע"ד שאחז"ל (סנהדרין קד, א) ברא מזכה אבא עיי"ש, נמצא שגם הבנים במעשיהם הטובים, יכולין להציל את אבותיהם מדינה של גיהנם, אבל אלו לא נצרכו לכל אלה, "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" וגו', ואין לך זכות גדול מכח התורה.

(תורת מהרי"ץ - רבי יוסף צבי דושינסקי)