ויעל משה – שנתעלה בכח עצמו דוקא

ויעל משה – שנתעלה בכח עצמו דוקא

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֶעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ (לד, א)

יש לבאר דיוק הלשון "ויעל משה גו' אל הר נבו" – על פי פנימיות הענינים:

ידוע פירוש האריז"ל (ל"ת וספר הליקוטים להאריז"ל ואתחנן, ג, כו. לקו"ת במדבר יב, א ואילך) ש"נבו" נוטריקון "נו"ן בו", היינו שביום מותו השיג משה את שער הנו"ן מחמישים שערי בינה, שעד עתה לא ניתן לו, כמאמר רז"ל (ר"ה כא, ב) "חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים" (תהלים ח, ו).

והנה, מלשון "ותחסרהו מעט מאלקים", וכן מלשון חז"ל "כולם ניתנו למשה חסר אחד", משמע שמשה הי' ראוי גם לשער החמישים, אלא שנחסר ממנו.

ויש לומר בטעם הדבר, שרצונו של הקב"ה הי' שמשה רבינו יבוא לידי שער החמישים בעבודתו ובכח עצמו. ולכן ניתנו לו מלמעלה רק מ"ט שערים, כדי שיבוא אל שער הנו"ן בכח עבודת עצמו.

וכן הי', שעל ידי עבודתו בקודש כל ימי חייו, עלה בידו ביום פטירתו לבוא לידי דרגא זו של שער החמישים.

וזהו דיוק הלשון "ויעל משה גו' אל הר נבו", שע"י שמשה נתעלה והגיע בכח עבודת עצמו לדרגא זו של שער החמישים, הרי נתגלה בו שער הנו"ן באופן נעלה יותר מאילו הי' ניתן לו זה מלמעלה - "נבו" = "נו"ן בו".

הקודמת). ובחינה זו היא דרגא נעלית יותר מדרגת ארץ ישראל.

וזהו שאמר לו הקב"ה למשה "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור": אף שהראיתיך את ארץ ישראל, (והי' מקום לומר שמכיוון שמראים לו את הארץ יש לו שייכות לבחינה זו), מ"מ נשאר אתה בדרגא זו של שער הנו"ן שאלי' הגעת, ושוב לא תרד ממנה ותעבור לדרגת ארץ ישראל שלמטה ממנה.