וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" (דברים לד, י).
ולזה המציא הקב"ה בטבע הבריאה שיראו הכל מציאות זו, שהכל נראה והכל נשמע. וכן הוא לענין נפלאות הבריאה, שהקב"ה גילה לנו נפלאות הבריאה, שהקב"ה גילה לנו נפלאות אלו בזמנינו, כדי לחזק את האמונה אצלינו.
נמצינו למדים שהאמונה בבורא עולם היא ברורה לעין כל, וכל הרוצה להתחזק בקנין אמונה חושית בו יתברך, יש לו רק להתבונן באותות ובמופתים של יציאת מצרים ושל מתן תורה, ולהתעורר מהחכמה הנפלאה של הבריאה, ובלימוד הספרים העוסקים בזה, כגון שער הבחינה בספר חובות הלבבות. ועל ידי זה ישריש בלבו האמונה שאין עוד מלבדו, ויבוא לקבל עול מלכותו יתברך קבלה נאמנה, לטוב לו בזה ובבא.
(תורת אהרן - רבי אהרן בן שמעון)
"לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכֹל אַרְצוֹ, וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יא-יב).
"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב).
איתא בירושלמי (תענית פ"ד הלכה ה): ביקש הקב"ה לחוטפן (הלוחות) מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו וזהו "ולכל היד החזקה".
לכאורה הדברים נראים כמדרש פליאה, וגם אין מובן מה בא זה ללמדינו?
אמנם אם כי איני יודע מה היה עבודת האדם קודם חטא העגל כשהיו במדריגה של "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כְּלְכֶם" (תהלים פב, ו), והיה להם חירות מן המלאך המות (שמות רבה לב, א) [והרי אמרו ז"ל (ב"ב טז, א) הוא מלאך המות הוא יצר הרע], אבל אחר חטא העגל כל עבודתינו צריך להיות בחטיפה. וזהו מעלת הזריזות שהכל בחטיפה, וזה יסוד גדול בכל עבודת האדם. וזה הביאור בהירושלמי שגברה ידו של משה וכו', שמשה רבינו רצה ללמדינו בזה שמעכשיו עבודתינו שיהיה הכל בחטיפה.
זכורני כאשר הייתי נוכח בהחתונה של הג' הר' חיים שמואלביץ זצ"ל וכל הרבנים היו יושבים בראש השולחן, היו משלחין המגשים והעוגות אל ראש השולחן, וכמה בחורים חטפו העוגות קודם שהגיע לשם. פתאום נעמד חותנו הג' הר' אליעזר יהודה פינקל זצ"ל על השולחן לדבר, וסברו כולם שהולך לומר מוסר בוער כאש על התנהגות הבחורים, אך הוא אמר, זהו עבודת האדם בעוה"ז לחטוף, כדאמרו במסכת עירובין (נד, א) "א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול וחטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כבי הילולא דמי' [פירש רש"י, היום ישנו ולמחר איננו, דומה לחופה שהולכת מהר]". (נועם המוסר - רבי נתן מאיר וואכטפויגל)
"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב).
שבירת הלוחות - ההכנה הראויה לקבלת התורה
"לעיני כל ישראל", שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר "וְאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (עקב ט, יז), והסכימה דעת הקב"ה לדעחו, שנאמר 'אשר שברת' (כי תשא לד, א), יישר כחך ששברת (רש"י).
