וזאת הברכה - שמיני עצרת ושמחת תורה
זקוק לתנאי נוסף, והוא כביכול גדר כמים הפנים לפנים, באופן של זה לעומת זה, דכמו שישראל מייחדים שמו יתברך בעולם, ואומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כן הקדוש ברוך הוא מייחד את ישראל מכל האומות ואומר (שמואל ב ז, כג) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וכמו שאמרו בברכות (ו, א) דדברים אלו כתובים כביכול בתפיליו של הקדוש ברוך הוא.
ואשר על כן בהתיחדות השם יתברך עם ישראל מסולקים כל עמי הארץ משם ונראה אם כן שזהו מה שהקדים משה רבינו בריש פרשת וזאת הברכה, את ענין "וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו'" (דברים לג, ב), והענין בזה הוא הצעת הקדוש ברוך הוא את התורה לאומות העולם וסירובם לקבלה, והוא משום דענין הקדמת משה רבינו בדבריו קודם הברכות הם כדי לבאר את דבקות בני ישראל להקדוש ברוך הוא ודבקות הקדוש ברוך הוא עמם, דזהו ענין גדר של חלות ברכה, וכבר נתבאר דדבקות זו אינה נוצרת אלא על ידי תורה - ותורה בלבד, ובכל ענין זה מופקעים אומות העולם, "בשמחתו לא יתערב זר", שהרי לא קיבלו את התורה עליהם, וזוהי בקשת משה רבינו בפרשת כי תשא "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות לג, טז).
וזהו ענין שמיני עצרת, דבכל שבעת ימי החג היו גם אומות העולם משותפים שהרי השבעים פרים קרבו כנגדם, ולקראת יום השמיני אמר הקדוש ברוך הוא "אני ואתם נשמח יחד" (ילקוט שמעוני פנחס רמז תשפב), "ובשמחתו לא יתערב זר" (משלי יד, י), ושנעשית הדבקות היותר גדולה והיותר שלימה של הקדוש ברוך הוא עם ישראל "שמע ישראל וגו' ה' אחד" - "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
והשתא יובן שפיר תקנת הקדמונים לצרף ליום שמיני עצרת את שמחתה של תורה, שהרי תורה היא היא המבדלת בין ישראל לאומות העולם, דהתורה לישראל בלבד ניתנה, ואין לזה חלק עמם, ואם כן שלימות ההתיחדות של הקדוש ברוך הוא עם ישראל, אינה אלא על ידי תורה בלבד, אני ואתם נשמח יחד, אינו אלא על ידי תורה, ועל כן יום שמיני העצרת הוא היום המתאים לשמחתה של תורה, שענינם אחד ממש, "עכבו לי יום אחד", "נשמח יחד", "קודשא בריך הוא אורייתא וישראל". (מודע לבינה - הגאון רבי צבי רוטנברג שליט"א)
