יסוד ושורש העבודה שער האיתון

במחשבתו מתי נזכה גם אנחנו לשמוע שנית דבר ד' מהקב"ה עצמו כמו שהבטיחנו ע"י הנביאים, וכשיתחיל פסוקי הנביאים יעורר ליבו לבכי, ויתפלל במחשבתו רבון כל העולמים עשה למען שמך הגדול שיתקדש בכל העולם, ובחתימת הברכה יתן במחשבתו הודאה עצומה להשם יתברך שמו על זה ששומע קול תרועתינו ברחמיו הגדולים להיטיב לנו.

תפילת מוסף- יתפלל תפלת מוסף בכל הכוונות שנתבארו בתפילת ערבית ושחרית, ובתפילת מוסף של רגלים, ובודאי ביום הדין ראוי לאדם לעורר לבבו ביתר שאת ויתר עוז לבכי גדול ועצום בכל הנוסח של ומפני חטאנו, וביחוד באבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו וכו' יעורר עצמו לבכות עד כלות כוחותיו על חילול שמו הגדול עתה בגלות. ויזהר לומר 'ואת מוספי יום הזכרון הזה' אף אם חל ר"ה בחול, וגם יאמר 'ושני שעירים לכפר'. ויאמר השבח הגדול של עלינו לשבח בכל הכוונות שנתבארו בתחילת החול, ובשמחה עצומה, ועי"ז אנו סותמים את פי המקטרגים מעלינו.

סדר מלכויות- יזהר מאד לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות בשמחה עצומה בכוונה הנ"ל. ובתקיעות של הסדרים בכל תקיעה יכוין כמו שנתבאר בתקיעות דמיושב לקיים המצוה. ויזהר מאד בכוונת כל אמן.

סדר זכרונות- כשאומר 'אתה זוכר מעשה עולם' וכו', אין ספק שכל מי שנגע יראת ד' בליבו אף במקצת יתן את קולו בבכי רב ועצום, כי יתן אל ליבו באומרו 'אתה זוכר מעשי עולם' שכל מעשיו באים במשפט, ופוקד כל יצורי קדם' -אף מעשיו שבגלגול אחר, 'להזכר מעשים רבים' - לצרף המעשים שעבר עליהם בגלגולים הקודמים עם אלו של עכשיו, ובודאי באומרו דברים אלה במתינות יתן תיכף אל ליבו לשוב מעבירות שבידו, ויקבל במחשבתו לתקן כל מה שעיוות, ועיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגות. ובפסוק "כה אמר ד' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך" וגו' יתפלל במחשבתו בבכי עצום שגם עתה ביום הדין הגדול הזה יזכור לנו חסד נעורים ואהבת איתן ועצום שהיה באבותינו ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה, ויקבל על עצמו להראות אהבתו לקב"ה גם עכשיו. וגם בפסוק "וזכרתי אני את בריתי אתך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם" יתפלל במחשבתו כנ"ל שיחיש להקים איתנו הברית עולם. ובפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" וגו' יעורר ליבו לבכי עצום יותר, ויתפלל במחשבתו רחם נא עלינו ביום הדין וזכור לנו זכות אבותינו הקדושים ובשביל זה יהמו נא מעיך עלינו לרחמינו ולנחמנו. ויאמר 'זכרנו בזכרון טוב לפניך' וגו' בבכי עצום מאוד, ובפסוק "וזכרתי להם ברית ראשונים" יתפלל במחשבתו בכוונה שיזכור לנו ברית ראשונים ההוא ויגזור עלינו שנת גאולה, ובברכת 'זוכר הברית' יחשוב בכוונה עצומה "ידעתי שבודאי תזכור לנו הברית, אך אני מתפלל לפניך יוצרי ובוראי שתזכור אותה אף ביום הדין הזה'.

סדר שופרות- כשיתחיל אתה נגלית וכו' יעורר ליבו באהבה עצומה לקב"ה, ומחמת גודל התשוקה והאהבה יבכה בכי גדול, ויתפלל

חזרת הש"ץ- אחר תפלת העמידה יאמר הפיוטים עם הציבור בכוונה עצומה, ובנוסח ותשובה ותפילה וצדקה יהרהר במחשבתו תשובה שלימה, ויתפלל במחשבתו על מחילת עוונותיו, ויקבל על עצמו שלא לחטוא עוד, ולתת צדקה כפי יכולתו. ויזהר לשמוע חזרת התפילה בכוונה עצומה, ויכוין כפי שנתבאר על תפילת הלחש, ובעת שהש"ץ מאריך בניגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מהלים בכוונה עצומה, וטוב מעט בכוונה כו'. וכשכורע ומשתחוה ב'ואנחנו כורעים' והש"ץ מאריך בניגון, יחשוב שבח והודאה לקב"ה שנתן לנו את הזכות לעובדו, ואח"כ יאמר הפסוקים שנדפסו במחזורים בשם הרוקח בכוונה עצומה ובמתינות ובדקדוק התיבות. וכיון שבאמירת מלכויות אנו ממליכים את הקב"ה, איך לא יתבייש לומר פסוקים אלו בלי כוונה להמליכו עלינו, ובלי לשמוח על שבחר בנו מכל העמים, ובלי לכוון לקיים רצונו ית"ש בצווי אמירת פסוקים אלו, ובודאי לא יצא ידי חובתו, ולכן כשיאמר פסוק ראשון "ד' ימלוך לעולם ועד" יכוין בשמחה עצומה עד מאד 'אני מקבל אלקותך ומלכותך עלי ועל בני ועל בני בני עד סוף כל הדורות', ויכוין לעשות בזה נחת רוח לד' יתברך שמו, וכן יכוין בכל אחד מפסוקי המלכיות, ובמיוחד בפסוק שמע ישראל.

צום גדליה הוא על שביום זה נהרג גדליה בן אחיקם שנשאר אחרי חורבן הבית ראשון עם יתר הפליטה מדלת עם בני ישראל שנשארו בארץ הקדושה, ואלמלא נהרג היה קצת פליטה לעם קדוש, כי נבוכדנצר הפקידו על הנשארים, וכשנהרג ברחו כולם למצרים ושם נהרגו, וארץ יהודה נשארה שממה וחרבה מכל וכל, ולכן בכל רגע ביום זה יכניס בליבו צער גדול לאונן ולקונן על חורבן בית מקדשינו ותפארתנו וחורבות ארצינו הקדושה ועל הריגת הצדיק הזה ויתר הפליטה, וביחוד יתן את קולו בבכי בעת אמירת הסליחות על כל הנ"ל.

שבת שובה- שמירת שבת כהלכתה בכל פרטיה ודקדוקיה בדיבור מעשה ומחשבה, בכל השנה, זה סיבה למחילת עוונות, ועל כן בשבת שובה יזהר בזה מאד, ולא ידבר בה דברי חולין, ויטהר רעיוניו ומחשבותיו שלא יחשוב כלל בענייני עולם הזה רק ביראת ד' כל היום, ואז מוחלין לו על כל מה שחטא בשבת בכל ימי חייו, ואף אלו שאינם נזהרים לטהר עצמם במקוה בשבת שחרית בכל השנה, נזהרים בזה בשבת זו, ותיכף אחר סעודת שחרית הולכים לבית הכנסת לומר תהילים עד מנחה.

ערב יוה"כ- עושים סדר כפרות כמבואר בפוסקים, ותיכף לסמיכה שחיטה, וראוי לכל אדם שילך הוא בעצמו אל השוחט ולזרזו על תיקון הסכין והשחיטה. וראוי לאדם שירבה בצדקה ביום זה אף יותר מכדי יכולתו, כי נתינת הצדקה היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות, וביחוד לאביונים מהוגנים בעלי תורה. וסעודת ערב יוה"כ למדו רז"ל מהפסוק, ועל כן לא יעשה האדם אותה כמצות אנשים מלומדה, ויכון שעושה בסעודה זו נחת רוח גדול להבורא ית"ש, וקודם הסעודה יאמר לשם יחוד ופסוק ויהי נועם, ותהיה יראתו על פניו לבל יאכל להנאתו ח"ו בלתי לד' לבדו, ובאכילה זו בקדושה ולשם שמים יתוקנו כל אכילות של איסור וגם רבוי האכילות שנכשל בהם כל השנה, והחכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו מאכילה גסה, שזה יזיק לו אחרי כמה שעות, וגם מביא לביטול התפילה. ויזהר מאוד בעניים על שלחנו, ואחר ברכת המזון בכוונה עצומה אם ירצה לישן יעמיד שומר שיעיר אותו בזמן שיקבע, כדי שיהיה לו זמן להכין עצמו כראוי, והיינו לטבול במקוה בלב נשבר (שחיובה מבואר באריז"ל), ולהתפלל מנחה בנקיות הגוף ובכוונה, ואחר התפילה ילקה ארבעים, וחסידים הקדמונים סבלו בהם יסורים קשים ומרים ואשרי חלקם, וקודם הוידוי שבתפילת מנחה יאמר "יהיו לרצון" ואח"כ יתוודה (וכן בכל התפלות של יוה"כ) ואחרי הוידוי יאמר אלוקי נצור, ורבים נוהגין לטבול במקוה ג"כ אחר סעודה המפסקת, וכן הובא בספרים. וקודם שילך לבית הכנסת יברך את בניו בבכיה עצומה, ויוכיח אותם שילכו ביראת אלוקים כל ימיהם כדי לתת נחת רוח להשי"ת. וקודם שילך לבית הכנסת יזהר מאד לפייס למי שהקניט אותו אף בדיבור בעלמא, ולשלם כל מה שנדר בענייני צדקה, ולתקן בליבו כל תקון ענייני עבודת הבורא ית"ש עד שירגיש בעצמו כשיבא לבית הכנסת לכל נדרי שהוא נקי וטהור מכל מום ופשע. וקודם שילך לבית הכנסת יאמר בפה מלא בשמחה עצומה 'הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי ביום הכפורים הזה כאשר צוני יוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה בתורתו הקדושה "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב" וגו', והריני מקבל עלי מעתה איסור אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה'. (פרק ה').

כל נדרי- מיד בבואו לבית הכנסת יתודה 'אשמנו בגדנו', ויאמר בכל אות כל דבר שיודע שלא נזהר בו, ויזהר בוידוי זה כי הוא דינא דגמרא לפי הרמב"ן (ולא במנחה), ואחר הוידוי מוציאים ספר תורה מן ההיכל, ובכתבי האריז"ל מפליא מאוד בתיקון זה של הוצאת ס"ת בכל נדרי, וכתב שהוא תקון גדול ונפלא למי שפגם בעון נדרים שיקנה ס"ת זה דכל נדרי אפי' בממון הרבה, דהיינו שיוציא הוא הס"ת מן ההיכל ויאחזנו בעת אמירת כל נדרי, והעיקר שיחבק וינשק הס"ת ויתודה ויפרט עונותיו קודם שיתחיל הש"ץ כל נדרי, ועיקר התיקון הוא בכוונה בהוצאת ס"ת ראשון מן ההיכל, ועכ"ז אם לא השיג לקנות ס"ת ראשון יקנה ספר אחר, והעיקר שיהיה הס"ת כשר, וטוב ויפה הוא שיעשה אדם תיקון זה בס"ת שבידו על מקומו הקבוע בבית הכנסת, ואח"כ יחזור הס"ת אל ההיכל. ויעורר אדם לבו מאד אל הבכי בעת אמירת כל נדרי לתקן עוון נדרים, ויזהר לאמרו בכוונה. וברכת שהחיינו יאמר כל יחיד עם הש"ץ בלחש ויסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיענה אמן אחר הש"ץ, ויברך בשמחה והודאה עצומה על שזכה לעת הזאת לעמוד שיוכל לעשות נחת רוח לפניו ית"ש בקיום מצותיו ביום הזה בצום ובה' ענוים ובמניעת מלאכה ובתפילות והודאות.

תפילת ערבית- אח"כ יתפלל תפלת ערבית בכוונה עצומה בכל הכוונות המבוארים בפרקים הקודמים. ואם סיים הש"ץ כל נדרי קודם צאת הכוכבים ימתינו מלהתחיל ברכו עד צאת הכוכבים לקרות ק"ש בזמנה. ובק"ש של יוה"כ יכוין הכוונה של פסוק שמע בקיצור כדי שיוכל לומר בשכמל"ו בקול רם עם הצבור. ויתפלל תפילת העמידה בבכיה גדולה מאד, ואחר תפלת העמידה יאמר תיכף פסוק יהיו לרצון ויתחיל הוידוי קודם אלוקי נצור כנ"ל.

התשובה והוידוי- הוידוי הוא מצות עשה מן התורה בכל השנה למי שחטא כמבואר ברמב"ם, (ומבואר שם שבוידוי אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וכל המרבה להתודות ומרבה בענין זה הרי זה משובח, וכן בעלי חטאת ואשמות וחייבי מלקות ומיתות בית דין והחייבים ממון על חבלה ונזק, לא היה מתכפר להם ע"י הקרבן או העונש או התשלום עד שיעשו תשובה ויתוודו, ובשעיר המשתלח כהן גדול התוודה עליו על כל ישראל. עוד כתב הרמב"ם התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו, ויתחרט על העבר, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בליבו, ואם לא גמר בליבו לעזוב החטא הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועילה לו עד שישליך השרץ, ומדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי רחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו במחשבתו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שיעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולו לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח. עוד כתב הרמב"ם יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביוה"כ, אין התשובה ויום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כו'. עוד כתב שכשם שצריך אדם לשוב מעבירות שיש בהם מעשה, כך צריך לחפש בדיעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות, ואלו העונות קשים מאותם שיש בהם מעשה, שבזמן אדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם), ואם זה החיוב בכל השנה, כ"ש עתה ביום גדול ונורא זה לא יהיה הוידוי כמצות אנשים מלומדה ח"ו, אלא יכוין קודם הוידוי לשם מצוה, ועיקר הוידוי הוא התשובה שעמה, שהבורא ית"ש יודע תעלומות ומחשבות אדם ותחבולותיו ובוחן כליות ולב יראה שקיבל בליבו קבלה אמיתית בתכלית החרטה שלא ישוב לחטא, (כגון אם לא היה נזהר מאכילה גסה ומרובה והלך אחר תאוות היצר רק למלאות בטנו, יקבל על עצמו בעת אמירת הוידוי גדר וסייג לקבוע קודם אכילתו כמה יאכל ולא יותר עד שיוטבע דבר זה אצלו. וכן בדברנו דופי ולשון הרע ורכילות ושקרים וכיוצא יקבל על עצמו בליבו קבלה אמיתית למעט בדיבור בכל מה דאפשר (רק דבור ההכרחי), ואין די בקבלה אמיתית אלא צריך גם להתוודות בשפתיו, ואם מתוודה בשפתיו בלי קבלה אמיתית אוי לאותה בושה ואיך תתכפר חטאתו, ואדרבה הרי הוא מוסיף על חטאתו פשע כי הרי הוא כגונב דעת המקום ר"ל ועונשו גדול, וגם התפילות שמתפלל ביום הזה נדחים לחיצונים ר"ל. (פרק ו').

עיקר הוידוי הוא לבטא בשפתים ולפרט החטאים נגעי לבבו אשר ידע, וביחוד בעבירות שאדם דש בהם כגון לשה"ר ונקימה ונטירה והזכרת שמותיו ית"ש בלא כוונה והחמדה והתאוה ושיחת חולין אף בחול וכ"ש בשבת קודש ומלוי פיו שחוק והכעס ושנאת חנם והרהורי עבירה והסתכלות בנשים וביטול תורה והסח הדעת בתפילין ובתפילה וברכת המזון ובשאר ברכת הנהנין וק"ש שעל המטה שלא בכוונה וביטול קימת חצות, וכהנה רבות קצרה היריעה מהכיל, ויפרט הכל בנוסח אשמנו בגדנו כו' לפי הא' ב', כי בזה מתקן כל העולמות שנבראו בכ"ב אותיות, והאריז"ל כתב שיתודה האדם גם על אותם עבירות שיודע בעצמו שבודאי לא עבר עליהם, כי שמא עבר עליהם בגלגול הקודם, וכבר נכתב בספרים וידוים באריכות. ויאמר 'ואתה צדיק' וכו' יודע בכוונה עצומה ובהכנעה גדולה, ובשל"ה כתב דכל הוידויים צריך להיות דוקא בבחינת הגוף עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כמו במודים וכן נוהגים. וכל דבר שמזכיר בוידוי ובעל חטא צריך לומר בהכנעה גדולה ובמתינות.

אח"כ יאמר הפיוטים עם הציבור, והעיקר לעורר לבבו אל הבכי בפיוטים, ובוידוי שיתודה פעם שנית עם הש"ץ יזהר מאד להתוודות בהכנעה גדולה ובהרהור תשובה כנ"ל, כי הוא ג"כ דינא דגמרא הוידוי יאמר כל הסדר (ומה שלא יספיק ישלים בשעה שהש"ץ מנגן היום תאמצנו, והעיקר זה הכוונה, כח בלי כוונה טוב ההעדר, ויש מקומות שנוהגים לאומרם בציבור), ויזהר מאוד בכוונת איש"ר כמבואר לעיל בתפילת החול. ויאמר אף ביחיד קוה אל ד' ואין כאלוקינו ופיטום הקטורת כמו אחר כל המוספין כדי להבריח המקטריגים שלא יתאחזו בתפלה. (פרק ט').

כוונת הצום- הנה עינוי הצום מאכילה ושתיה הוא דאורייתא, ומבואר ברמב"ם שגם שאר העינויים מדאורייתא, ושכר מצוה רב עד מאד יותר משאר מצוות, כי צערא דגופא עדיף, ופשוט שמצוה זו היא שעל ידם הקב"ה ירחם עלינו ויכפר עוונותינו, אמנם מבואר בגמרא שהעינוי לבד בלא תשובה וחרטה גמורה והוידוי אינו נחשב לכלום והרי הוא כטובל ושרץ בידו, ומאידך פשוט שאם ישוב בתשובה שלימה ויסגף עצמו בכל הסיגופים אבל לא יתענה, אין תשובתו נחשבת לכלום ועונשו כרת, ועיקר הכפרה היא בשביל העינוי, ועל כן ישמח בתענית, ובכל רגע של העינוי וככל שנעשה חלש יותר ישמח יותר, שככל שמקיים את המצוה זמן רב יותר וככל שמתענה יותר השכר רב יותר, והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת האדם צער העינוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה הריני מקבל עלי מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה, ויכניס תשוקה בליבו שהצום יתארך יותר, כבן שרוצה לעשות יותר נחת רוח לאביו, ויצטער שהזמן עובר ואיננו יכול לעשות עוד בזה נחת רוח גדול כזה לאביו שבשמים, אבל המצפה לסיום העינוי ואינו שמח בו בודאי אינו מקבל חלק מאלף אלפי אלפים משכר שמקבל האדם המכוין כוונה זו בשמחה עצומה, אף ששניהם סיימו את התענית באותה שעה. (פרק י').

תפילת מנחה- קודם תפילת מנחה יאמר פרשת התמיד ופיטום הקטורת, וכבר הזכרנו גודל החיוב בכל השנה לשמוע בכוונה גדולה קריאת הפרשה ולענות אמן אחר המברכין בתורה תחילה וסוף, וכ"ש ביום הקדוש והנורא הזה, ובמפטיר יונה יחשוב בשמחה עצומה על גבורות ד', ובתשובת אנשי נינוה יקח גם הוא מוסר בליבו אל התשובה, שלכן נתקנה קריאת ההפטרה זו ביום הזה. ואח"כ יכין עצמו להתפלל תפלת העמידה בכוונה עצומה, ואף אם הוא כבר חלש מהתענית יאזור כגיבור חלציו, ויחשוב כמה חטאים חטא והכעיס ליוצרו, וכעת אם יתפלל בלא כוונה איך יזכה למחילת עוונותיו, וכמה היה מכין עצמו אם היה עומד למשפט לפני בשר ודם, ולכן יאזור כוחותיו, והחלש יאמר גבור אני.

תפילת נעילה- אחר תפילת המנחה יכין עצמו לתפלת נעילה, ויאמר אשרי וקדושא דסדרא בכוונה עצומה, ואח"ז יכין עצמו לתפילה הנוספת לפני נעילת שערי ההיכל העליון, שבזמן זה נחתם הגזר דין על האדם, ולכן יזדרז בכוונת התפילה, ויכניס בליבו פחד מחתימת הדין, ומה טוב אם יכול להוריד דמעות, כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, והדמעות יכולות להפוך גזר דינו. ובאומרו 'למען נחדל מעושק ידינו' אם יודע בעצמו שיש תחת ידו איזה נדנוד גזל ח"ו או שציער מישהו, יהרהר בתשובה שלימה ויקבל על עצמו קבלה אמיתית שתיכף אחר יוה"כ יתקן עוון זה, וגדול חומר עוון גזל ולכן הזכירוהו אנשי כנסת הגדולה בתפילה בפירוט, ועל זה נחתם גזר דינם של דור המבול, והגזל גורם שאין תפילותיו מתקבלים. 'אתה הבדלת אנוש מראש' היינו אדם הראשון שחטא ונטרד מגן עדן, 'ותכירהו לעמוד לפניך' – כשהתחרט. ובאומרו זה יעורר עצמו לבכי, שהוא עת חתימת הגזר דין, ויהרהר בפרוטרוט עוד בתשובה שלימה ואמיתית כנ"ל, וירגיש בעצמו שהוא עתה נקי וטהור מכל חטא ועון ממש כמלאך האלהים ע"י תשובתו האמיתית שקבל בליבו. פירוש שמע ישראל נתבאר בתפילת החול, וכשאומר ד' אחד יכוין בשמחה עצומה 'אני מאמין באמונה שלימה ואמיתית שאתה רק יחיד ומיוחד ושבראת כל העולמות ואני ממליך אותך עלי ועל בניי ועל בני בניי עד סוף כל הדורות', וכוין בקצרה כדי שיוכל לומר ברוך שם עם הציבור. ובאמירת ז' פעמים 'ד' הוא האלוקים' יש תיקון גדול בעולמות העליונים הקדושים, ולכן בכל פעם יקבל עליו להראות אמירת אמונתו ביחוד ד', ויאמר ברוך שם וד' הוא האלוקים בכל כוחו ושמחה. וכשישמע תקיעת השופר יכניס בליבו תשוקה עצומה מתי יגיע ויזכה לשמוע קול שופר לעתיד בעת משיח צדקנו, בעיקר למען כבוד השם יתברך. וכשיאמר 'לשנה הבאה בירושלים' יכניס ג"כ בליבו תשוקה מתי נזכה לזה כדי שיתרבה כבוד שמים.

מוצאי יום הכיפורים- יכין את עצמו להתפלל תפילת ערבית בכוונה עצומה בכל הכוונות המבוארות בתפילת החול, ואף שמשער בעצמו שאין בו עוד כח מפאת חולשות הצום להתפלל בהתלהבות ובכוונות ההם, "וחזקת והיית לאיש", והבא ליטהר מסייעין אותו. ומקדשים הלבנה במוצאי יוה"כ, וילך לקדשה בזריזות ובשמחה שהיא כקבלת פני שכינה, ואם לא תהיה אז הלבנה מאירה יצטער של שאינו יכול לעשות נחת רוח לקב"ה. וכשאוכל יזהר מאד שלא יאכל אכילה גסה או בזלילה, כי יש שתיכף חוזרים לעשות כל מה שהתוודו עליו ביוה"כ אוי לאותה בושה.