י"ח בתשרי ה'תקס"ג: הגאון רבי משולם איגרא זצ"ל
(תורת מהרי"ץ - רבי יוסף צבי דושנסקי)
'להגאון הנשר הגדול בעל הכנפים, מופת הדור, שבחו מלספר חדול. הרועים, רכב ישראל ופרשיו, הגאון האמתי רשכבה"ג, שר התורה, נהירין לי' שבילין דאורייתא כאור בהיר, אור העולם, אספקלריא המאירה, מנורה הטהורה, צבי עטרת תפארת ישראל, אתו המדע וחכמה על אמתתו להקימה'. (כך כתב עליו רבי חיים טשערנוביץ בראש ספרו "סדורו של שבת" ח"ב תשובה ב').
נולד בעיר בוטשאטש לאביו רבי שמעון. גאונותו ניכר בו בהיותו ילד. ומספרים שבהיותו בן עשר שנים, דרש בבית הכנסת דק' בראדי, לפני גדולי חכמי הקלויז, וגם הגאון רבי יצחק הלוי איש הורוויץ ז"ל, בא לשמוע הדרשה, והיה מתווכח עמו בשעת הדרשה ולא יכול לו, ובבואו לביתו הוכיחתו אשתו הרבנית, על אשר השפיל כבודו להתווכח עם ילד קטן בפני קהל ועדה, וענה לה, הילד הקטן דרש דרוש נפלא כאחד הגאונים המובהקים שבדור, וכבר אמרו חז"ל: 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו', והניח ידו על ראש בתו הילדה שעמדה אצלו וברכה שתזכה להנשא לגברא רבה דכוותיה. וברכתו נתקיימה בה לאחר זמן, כי נתגלגל הדבר ותהי לו לאשה בזווג שני, בזווג ראשון היה רבינו, חתן הגביר הקצין ר' שמואל ביק ז"ל מבראדי, אבל להיותו קדוש מבטן אמו, והי' פרוש מכל עניני עוה"ז ומיום עמדו על דעתו לא שח שיחה בטלה, ולא הלך ד' אמות בלא תורה, מעודו לא אכל לשובע נפשו, רק פעם אחת ביום כדי להחיות את נפשו, ולא היה ישן במטה רק בליל שבת, ובכל יום ויום טבל במקוה כשרה, ואשתו הגבירה לא הפיקה רצון מזה, בעבור זה הזמינה אותו לדין ודרשה ממנו גט כריתות. הביד"צ השתוממו ואמרו לה, הלא הוא ספר תורה ממש ואת תרצה להפרד ממנו? והשיבה: אמת שהוא ספר תורה, וכי יכולין לדור עם ספר תורה במדור אחד, ובכן נתן לה גט. ואחריה לקח לו את בת רבי יצחק הלוי איש הורוויץ ז"ל.
רבי ישעיה פיק בעל "מסורת הש"ס" סיפר מענין הגירושין שלימים הגיע אליו תשובה מרבי משולם איגרא לרבי ישעיה פיק חתום בשם "משולם איגרא" כשתשובתו הפליאה את רבי ישעיה פיק ניסה לברר מי הוא צעיר גאון זה, ופגש באותו גביר וסיפר לו שקיבל תשובה מצעיר לימים שגאונותו מפליאתו - אותו גביר מיד התעלף. לכשעוררו אותו שאלו על פשר התרגשותו. אמר 'חתן זה היה בביתי וגרשתיו', אמר לו רבי ישעיה פיק, אם כך "תשוב ותתעלף".
בהיותו בן שבע עשרה שנה נתקבל לרב אבד"ק טיסמיניץ, שהיתה אז קהלה גדולה, מלאה חכמים וסופרים, ושם הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה, ומהם הגאונים המפורסמים, אביר רבי אריה לייב איש הורוויץ האבד"ק סטניסלאב, ובן גיסו רבי נפתלי זצ"ל האבד"ק ראפשיץ, ועוד. שם יצא טבעו בעולם לגאון אדיר, אשר לחריפותו ועומק שכלו אין חקר לתבונתו, וגדולי הדור הריצו אליו שאלותיהם וייחלו על הכרעתו להלכה.
בספר "ויגד יעקב" כתב שמעתי ענין נחמד שמרן החתם סופר ז"ל בבואו לבקר את הגאון הנורא הר"ר משולם מטיסמיניץ ז"ל וחשב בדעתו אולי על גאון כזה ראוי לברך ברכה [חכם הרזים] ובבואו לחצרות קדשו פיו פתח בחכמה ואמר רבינו יש לי קושיא על הרמב"ם שהשמיט הך מימרא דעל חכם הרזים צריך לברך ברוך אתה ה' א' מלך העולם חכם הרזים ובירך בשם ומלכות דרך סיפור ולימוד. והשיב לו הגאון הנ"ל תוך כדי דיבור, כי הרמב"ם לא הביא רק הלכה שנוהג עתה או אפילו לעתיד, אבל בזה כעת אין לנו חכם כזה, ולעתיד לבא כתיב "ומלאה הארץ דעה" ואין מקום לברכה זו. ונענה החתם סופר זי"ע דבזה נתיישב לו עוד רמב"ם דקשה שהשמיט דמרחיקין אילן סרק מהעיר חמשים אמה אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהלכה זו דוקא בארץ ישראל ובזמן שישראל שרויין על אדמתן ולעתיד עתידין כל אילני סרק שיטענו פירות ודפח"ח וש"י עכ"ל.
ביום א' של חג הסוכות, שנת תקס"ג, בעת אמירת ההלל וארבע מינים בידו, נתעלף והביאוהו אל ביתו וחלה את חליו. וארבעה ימים שכב על מטתו בעינים סגורות ושפתותיו נעות, כי חזר אז על תלמודו, בעת ההוא היה אחד מתלמידיו שבמדינת פולין בעיר ווין, ובשומעו כי רבו הגאבד"ק פרעשבורג חולה נסע שמה לבקרו, וכאשר פתח את הדלת, אז פתח רבנו משולם את עיניו, ושאל אותו, האם יזכור את הפלפול אשר אמר לו ביום פלוני, והשיב כי כן, עוד יזכור אותו, וצוה לו לחזור לפניו ואחרי אשר גמר דבריו, אמר רבנו לכל האנשים הנצבים, כי לא חסר לו מלימודו רק הפלפול הזה, ויברך את בני ביתו ואת כל העם, וסגר את עיניו ויצאה נשמתו, ונח נפשיה בשנת תקס"ג.
החתם סופר הספידו ואמר עליו (מובא בדרשת חתם סופר) "הגאון הגדול המפורסם, מוהר"ר משולם איגרא זצ"ל, שהי' אב"ד ור"מ בק' פרעשבורג, שהיו שני זרועותיו כשני ספרי תורה, עין ראתה ותעידהו, אשר ממש אי אפשר לשער, גודל הבקיאות ומהירות החריפות אשר חוברו יחדיו. לא יאומן כי יסופר..."
חיבוריו שיצאו לאחר מותו "שו"ת רבי משולם איגרא" וספר "איגרא רמה".
(גדולי הדורות-הרב יחיאל שטרן)
