מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו (י"א ג')
דבר נפלא כתב רבינו בספרו טעמא דקרא: כי הנה אחד מסימני הטהרה של בהמה היא 'מעלת גרה', ומבאר רש"י שמעלה ומקיאה את האוכל ממעיה, ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק וכו', שעל ידי הגרה האוכל נפשר ונימוח. ופעולה זו היא סימן שאינו עצלן, כי העצלן לא יעשה כן. ויש לפרש דלכן סימן טהרה הוא, כי עצלות היא מידה מגונה וזריזות היא מעלה עצומה. ולאיזו שליחות מחפשים בדווקא את העצל?
איתא במשלי (י' כ"ו) כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים כן העצל לשולחיו. רבינו באר את הדמיון בין חומץ ועשן לעצל: החומץ יש בו מעלה וחסרון, שמצד אחד הוא מזיק לשיניים בריאות, אבל לשיניים חולות, אדרבה הוא מועיל ומרפא (שבת קי"א א'), וכן עשן מזיק לעיניים בריאות (שבת קנ"א ב') ולעיניים חולות לפעמים הוא מועיל.
וכן הוא עצל, לדבר טוב אין כדאי לשלוח אותו כי יתעצל, אבל לדבר שאינו טוב כגון גט, הוא טוב, שלפעמים טוב שמתעכב (דוגמתו בגיטין ל"ד א' ברוך הטוב והמטיב שלא נתן לה את הגט, וכן בכהנים תקנו גט מקושר שיתאחרו מלתת גט).
מצווה דאורייתא
נשאל רבינו אם יש בעיה להראות לילדים חיות טמאות וטהורות כדי ללמדם מה טהור ומה טמא. השיב רבינו הנה למעוברת כתוב שלא תראה, אבל לילדים כדי ללמדם, אדרבה, זה מצוה דאורייתא, כדי שילמדו מה טהור ומה טמא.