ממי נהיה מפחד?
וּנְדַמָל בַמַעֲשֶה: בֵן מֶלֶךְ הָאֲמִתִי רָאָה בַחֲלוֹמוֹ שֶעָלָיו לֵילֵךְ לַיָרִיד לְשַכֵת בְהֵמָה שֶאֵין לוֹ בָרִאשוֹנָה אֵיזֶה דַעַת, אַף שֶאֵינוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ. לְשַכֵת וְאֵצֶל סוֹחֵר בְהֵמָה. אַף שֶהָיָה אִיש רַךְ וְעָדִין וְלֹא הִכִיר דַעַת שֶכָזוֹ. רָאָה אֶת הַסוֹחֵר רוֹכֵב עַל סוּס בְאַכְזָרִיוּת, וּכְנֶגְדוֹ נָהַג בְאַכְזָרִיוּת גְדוֹלָה. הִתְפַחֵד מֵהַסוֹחֵר שֶמָא יַכֵהוּ הַכָאָה וּמָוֶת תֵכֶף.
פַעַם אַחַת, בְעֵת שֶהָלַךְ בַיַעַר עָב, לִרְעוֹת בָרְחוּ לוֹ שְתֵי בְהֵמוֹת. וְהָיָה הַסוֹחֵר צוֹעֵק עָלָיו, וְרָדַף אַחֲרֵי הַבְהֵמוֹת. הִרְבָה כִי הָיָה לוֹ פַחַד מֵהַסוֹחֵר שֶיָמִית אוֹתוֹ אִם יָשוּב בְלֹא הַבְהֵמוֹת. כָךְ סִכֵן אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר וְנִכְנַס בְעֳבִי הַיַעַר בִמְקוֹם שֶהַחַיוֹת אֵינָם פוֹחֲדִים מֵאֲנָשִים, וְהָיָה לוֹ סַכָנָה גְדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַחַיוֹת. אַךְ הַפַחַד הַגָדוֹל מֵהַסוֹחֵר דָחַף אוֹתוֹ לְהַמְשִיךְ לִרְדֹף אַחַר הַבְהֵמָה אַף בִמְקוֹם מְסֻכָן כָזֶה.
רוֹאִים אָנוּ פֹה דָבָר מַבְהִיל: הַסוֹחֵר רַק צָעַק עָלָיו. וְאַךְ הוּא פָחַד בְפַחַד גָדוֹל כָל כָךְ עַד שֶ'נִדְמָה' לוֹ שֶאִם לֹא יָשוּב עִם הַבְהֵמָה יָמִית אוֹתוֹ הַסוֹחֵר! וּמֶה עָשָה בְגִין כָךְ? סִכֵן אֶת עַצְמוֹ בַסַכָנוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְנִכְנַס לִמְקוֹם חַיוֹת טוֹרְפוֹת! סִכֵן אֶת עַצְמוֹ בְסִכּוּן גָדוֹל יוֹתֵר מִמַה שֶיַעֲשֶה לוֹ הַסוֹחֵר.
יוֹחָנָן
יוֹחָנָן רָאָה אֶת שְכֵנוֹ מֵהַבִנְיָן, ר' דוד, הוֹלֵךְ כְשֶבְיָדָיו שַקִית מְלֵאָה הַזְמָנוֹת לַחֲתֻנַת בְנוֹ. שַכֵן לְיוֹחָנָן וְשָאַל: "הוֹ, יוֹחָנָן, אָמַרְתָ שֶתוּכַל לַעֲזֹר לִי לְחַלֵק כְעֶשְרִים הַזְמָנוֹת כָאן בָרְחוֹב". לָקַח יוֹחָנָן בְשִמְחָה אֶת הַהַזְמָנוֹת וְיָצָא מֵהַבִנְיָן, עָבַר אֶת הַכְבִיש וְ...'הוֹפ!' נִתְקַע יוֹחָנָן בַמִדְרָכָה וְנִרְטְבוּ כָל הַהַזְמָנוֹת בִשְלוּלִית מַיִם גְדוֹלָה.
"מָה אֶעֱשֶה כָעֵת?" פָחַד יוֹחָנָן. "אִם אֲסַפֵר לְר' דוד, וַדַאי יִצְעַק עָלַי. יַאֲשִים אוֹתִי. יִרְגַז עָלַי. אוּלַי אַף יַכֶה אוֹתִי. אֲנִי פוֹחֵד מִמֶנוּ!".
"נו, יוֹחָנָן, חִלַקְתָ הַכֹל?" שָאַל ר' דוד. "הָ... הָ... הָ... כֵן. חִלַקְתִי הַכֹל!" שִקֵר יוֹחָנָן בְגִמְגּוּם וּבְפַחַד. "גַם אֶת הַהַזְמָנָה שֶל הָרַב יַעֲקֹב הִכְנַסְתָ לְבֵיתוֹ?" "כֵן. חִלַקְתִי לְכֻלָם כְמוֹ שֶאָמַרְתָ לִי"...
כָךְ, מֵרֹב הַפַחַד שֶהָיָה לוֹ, יוֹחָנָן עָשָה עָוֹן גָדוֹל יוֹתֵר וְשִקֵר פַעַם אַחַר פַעַם. מֵעוֹלָם לֹא הֵעֵז לְהוֹצִיא שֶקֶר מִפִיו, וְאִלוּ כָעֵת, כְשֶהַפַחַד גָבַר עָלָיו וְעַל יְשָׁרוּתוֹ וּמִדוֹתָיו, הָלַךְ מִדֶחִי אֶל דֶחִי וְהוֹסִיף לְשַקֵר עוֹד, אַף לְאָבִיו. מִצַד זֶה עוֹד הוֹסִיף לִפֹל וְנִדְרַדֵר לְהוֹצִיא שֶקֶר מִפִיו בְקַלוּת. הַיוֹם שִקֵר שֶכְבָר הִתְפַלֵל, אֶתְמוֹל שִקֵר שֶלֹא לָקַח מֵהָאָרוֹן...
לֹא יָדַע יוֹחָנָן כִי לוּ הָיָה מִתְגַבֵר עַל הַפַחַד הַקָטָן וּמְסַפֵר אֶת הָאֱמֶת לְר' דוד, כְלוּם לֹא הָיָה קוֹרֶה מִלְבַד שֶר' דוד הָיָה מְעַט לֹא מְרֻצֶה וְכַדוֹמֶה. וְכֻלָם הָיוּ בָאִים לַחֲתֻנָה וּשְמֵחִים שִמְחָה גְדוֹלָה. אַךְ כָעֵת, מֵהַפַחַד הַמְדֻמֶה שֶהָיָה לוֹ מֵר' דוד, עָשָה יוֹחָנָן (כְשֶשִקֵר) דָבָר שֶצָרִיךְ לְפַחֵד הַרְבֵה מֵה'.
לָמַד יוֹחָנָן כִי לְהוֹצִיא שֶקֶר מֵהַפֶה הוּא אִסוּר גָדוֹל מֵהַפַחַד הַמְדֻמֶה שֶל הַשָכֵן. כְאוֹתוֹ בֵן מֶלֶךְ אֱמֶת שֶסִכֵן אֶת חַיָיו בֵין חַיוֹת טוֹרְפוֹת בַיַעַר כְשֶבָרַח מֵהַסוֹחֵר שֶפָחַד וְדִמְיֵן שֶיְמִיתֵהוּ...
