א) דברים (אלה). 2) נח (אלה). 3) תולדות (ואלה). 4) שמות (ואלה). 5) משפטים (ואלה). 6) פקודי (אלה). 7) מסעי (אלה).
ב) רחל. 2) צפורה. 3) דבורה. 4) יעל. 5) ראומה. 6) צפור (בלק בן צפור). 7) סוס – גדי בן סוסי (שלח יג, יא). 8) גמל – עמיאל בן גמלי (שלח יג, יב). 9) יונה. 10) זאב. 11) ארי'. 12) חזיר (ראה נחמי' י, כא). 13) חמור (שכם בן חמור). 14) נחש (שמואל-א יא, יא).
ג) ערי מסכנות "שממסכנות את בעליהן", ופירש"י מדלדלות. וראה פלא (יא, א) "ערי מסכנות" דרשו חז"ל במסכת סוטה (א, יא) עה"פ יועץ ערך בנין וז"ל "אם תרצה לבנות ותרצה לדעת כמה כסף זה יעלה לך, תברר היטב המחיר, כפי מחירו המלא, ואח"כ תכפיל אותו, ואז תדע כמה בסוף יעלה לך ההוצאות". עכ"ל.
ד) אדם הראשון קודם החטא הי' טוב מוחלט, ואחר מעשה החטא משך ערלתו, להראות בחינת הרע שבו. (לח, ב) בגמרא סנהדרין (אור החיים עפ"ז אפשר לבאר הפסוק "כי טוב" היינו אין בו רע, כי אין לו ערלה, ואין לו שייכות לימשוך ערלתו, וזה טוב מוחלט. שמות ב, ב). לכן לא נאמר "כי טוב" ביום שני לבריאת העולם משום שלא היתה נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, ודבר שלא נגמר ונתקן, אינו ראוי להקרא "טוב". וא"כ כאן כשנולד משה וראתה יוכבד שהוא מהול נאמר "כי טוב". (תורה תמימה) "וישב בארץ טוב" שהלך לחוץ לארץ שנקראת טוב, לפי שחוץ לארץ פטורה (שופטים יא, ג) דרשו עה"פ (שביעית פרק ו' הלכה א')) בירושלמי (חנוכת ממעשרות, ודבר שאינו צריך תיקון נקרא "טוב". עפ"ז יש לומר דכשנולד מהול ואינו צריך תיקון – ברית מילה, נקרא טוב. התורה). וראה חזקוני על הפסוק כאן וז"ל "כי טוב הוא נולד מהול. ולפי שכתוב בו "כי טוב" על שנולד מהול, נהגו העם לומר "הודו לה' כי טוב" בשעת הברית מילה. עכ"ל.
ה) אדם הראשון. 2) שת. 3) נח. 4) שם. 5) יעקב. 6) גד (רש"י ויצא ל, יא). 7) יוסף. 8) בלעם. 9) שמואל. 10) דוד. 11) ירמי'. 12) זרובבל. 13) איוב (אבות דרבי נתן פרק ב' אות ה').
ו) מדינא לעולם שומע כעונה, ואם שמע שמו"ת יצא, ובלבד שיכוון מלה במלה. (בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתסז)
ז) פרק ראשון של מסכת קידושין היא הפרק היותר ארוך בדפים מכל הפרקים.
ח) אמר רבי אליעזר "מימי לא קדמני אדם בבית המדרש", ועי"ז זכה ששמו הקדים ראשונה בששה סדרי משנה לפני שאר התנאים. (במסכת סוכה כח, א) (מעדני הפרשה).
ט) חיבוק ונישוק, רק כשנמצאים בקירוב מקום להאהוב, ורק כשהאהוב ער ולא ישן. וראה לקו"ש שם עמוד 413 סעיפים יא-יב (שמות א') בלקו"ש חלק ו' ע' 8-10 מבאר: 1) מתנה ודברי אהבה, תלוי בגיל המקבל. 2) קריאת שם של האהוב, בלא הגבלות הנ"ל, אבל אחד שונה מהשני, ולכן יש לכל אחד שמו הפרטי הנפרד מהשני. והוא לנשמות כפי שאינן שייכות להגוף. ומבואר שם שקריאת שם של האהוב, שהוא כפי שהוא מלובש בגוף, ולכן כל אחד יש לו שם פרטי, היא החיבה היותר חביבה. 3) מנין, בלא הגבלות הנ"ל, וכל המקבלים שווים.
י) כדי להרגיש היטב טעם מרור, צריך תחילה להרגיש טעם מצה – חירות, כי רק מי שנעשה בן חורין מרגיש כל המרירות של העבדות בעבר. (בית הלוי).
