(הרה"ג שמואל רבינוביץ)
מסופר על אדם עשיר וקמצן שהיה בעיר בריסק, שלבו אטום לשוועת עניים. בקשות גבאי הצדקה נפלו על אוזניים ערלות. והם ביקשו מרב העיר הגאון בעל "בית הלוי" זצ"ל שיוכיח את העשיר. אולם הרב ידע את דברי חכמינו ז"ל: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע", והמתין לשעת הכושר. שעת כושר זו נקלעה לידו בליל יום הכיפורים.
לאחר התפילה פנו רוב המתפללים לביתם. רק כמה לומדים התכוננו לליל שימורים של אמירת תהילים עד עלות השחר. ביניהם, קבע גם העשיר מושבו. התכונן לליל שימורים של אמירת תהילים כדי לזכות בדין ביום הכיפורים. פנה אליו הרב ונכנס עמו בשיחה: "כלום רגיל אתה בנדודי שינה?" השיב בשלילה, והוסיף: אך מה אעשה ומורא הדין עלי, ואמירת תהילים מעכבת את הפורענות! "אמור לי", התעניין הרב, "הן בקי אתה בהוויות העולם, מה דינו של חייל העורק למחנה האויב בעת מלחמה?" השיב הלה נחרצות: "מציבים אותו מול כיתת יורים". "כך?! ומה אם נשאר במסגרת הצבא, אלא שעבר על דעת עצמו מגדוד לגדוד, מחיל פרשים לחיל האספקה, למשל?" חקר הרב. "גם זו עריקה", פסק העשיר. "בשעת מלחמה דינו מוות בירייה. הן לא ייתכן שכל חייל יבחר לו גדוד כראות עיניו!" השיב העשיר. הרב ממשיך: "מעניין, היודע אתה מדוע שאלתי זאת? הן מחר יום הדין, וכולנו עומדים למשפט. כולנו רוצים לזכות בדין ולהמתיק את גזר הדין, וממרום העניקו לנו את הדרכים לכך. לתלמידי החכמים העניקו כוחות לימוד בלתי נדלים, כושר ריכוז וערנות. הם ערים כל הלילה ולומדים. לך נתנו מן השמים עושר, להיטיב בו עם העניים והאביונים ולהרבות במעשי צדקה וחסד. מחר יפתחו את פנקסך ויסרקו את מעשיך. ומה ימצאו? שערקת מגדוד לגדוד... שבמקום להרבות בצדקה ובהחזקת תורה, היית נעור כל הלילה ואמרת תהילים... שמע לקולי, אם רצונך לזכות במשפט – קבל עתה על עצמך לפתוח יד לצרכי צדקה וחסד, ועלה על יצועך".
