)זלץ בני ( )לד , יד? ( הרחמים מדת או הדין מדת - לשנה יום לשנה יום "את תשאו לשנה יום לשנה יום, יום ארבעים הארץ את תרתם אשר הימים במספר שנה ארבעים עונתיכם" שתרתם יום כל כנגד: היא ' לשנה יום לשנה יום' של הפשוטה המשמעות לכאורה את כתוב להיות צריך היה כן שאם אלא. תמימה שנה במדבר תסתובבו ר"לה וסיפרתם מרובה טובה מדה לעולם'ש ידוע שהרי להקשות יש עוד' ? ליום שנה ליום שנה ' ההיפך לאלפים עד שכר לשלם עושה שאדם - חסד ועושה' י"רש' וכ) יא סוטה" (פורענות מדת על דורות לארבעה שזו מאות חמש על אחת פורעניות מדת על יתירה טובה מדה נמצאת דור יום כל כנגד שנה להסתובב עליהם וגזר 356 פי' ה עליהם החמיר מדוע כ"וא' לאלפים וזו?
זה הוא הדין ממידת ולא' לשנה יום' שאמרה היא הרחמים מדת, אדרבא כי ומתרצים, בתוך למות עליהם היה גם לארץ להיכנס יכלו לא שהם זאת מלבד הדין מדת פ"ע כי היו ובניהם 60 לגיל שנותיו את משלים היה לא מהם אחד אף וכך רצופים יום ארבעים באב ו"כט לישראל טובים ימים היו לא' כי במשנה ומצינו . ומנהיג ואם אב ללא נותרים' שנה ארבעים כל דתניא - מדבר מתי שכלו:) "ל תענית( י"רש ומבאר, מדבר מתי כלו בו כי ואחד אחד כל והיה לחפור צאו ואומר יוצא הכרוז היה באב תשעה ערב בכל במדבר שהיו יבדלו וקורא יוצא הכרוז ולמחר שיחפור קודם ימות שמא בו וישן קבר לו וחופר יוצא ובשנת כן עושין היו שנה וכל ויוצא עומד היה חיים נפש בו שהיה וכל המתים מן חיים בחשבון טעינו שמא ואמרו תמהו כך שראו וכיון חיים כולן עמדו ולמחר עשו שנה ארבעים הלבנה שנתמלאה שראו וכיון עשר חמשה ליל עד בלילות בקבריהן ושכבו חזרו החדש קבעו נשלמו גזרה של שנה ' מ וכבר מכוון חדש שחשבון ידעו מהם אחד מת ולא ו"בט ט"יו היום לאותו הדור אותו"
באב' ט - בלבד אחד ביום אלא השנה כל במהלך מתו לא המדבר מתי כי כ"א ונמצא ת"השי כי , ושנה שנה בכל וכך) לדורות כבכייה ונקבע חינם בכיית ישראל בני בכו בו היום( ישובץ הארבעים מן יום כל כי וקבע רצופים יום 40-ב שימותו הגזירה את לקח ברחמיו יובן מעתה. נפטר היה 60-ה לשנת שהגיע מי רק וכך שנה ארבעים פני על אחרת בשנה הרבה ירוויחו וכך אחרת בשנה ייקבע יום כל היינו' לשנה יום לשנה יום' הפסוק פירוש להסתובב יעדיפו בניהם וגם, להיכנס יוכלו לא וכה כה בין ישראל לארץ כי חיים שנות משענת חסרי כיתומים ולחיות מיד להיכנס מאשר ומשפחתם הוריהם עם שנה 40 עוד.
