"פוקד עוון אבות על בנים" (יד, יח) מדוע צריכים הבנים לסבול בגין חטאי אבותיהם?
כמו שנאמר בספר משלים של עו"ש: פעם היה הזאב רעב מאוד, וחיפש מזון. מרחוק ראה הזאב את השועל, וקרא בשמחה: הנה ארוחה דשנה!
אמר השועל: אל תאכל אותי, הרי אני רזה מאוד, הנה אדם שמן מלא בשר, קפוץ עליו ותטרוף אותו.
ענה הזאב: הרי אם אוכל את האדם, עתיד אני להיענש!
אמר השועל: אל תדאג! אתה תאכל את האדם, ושיני בנים תקהינה, אתה תיענש על חטאי אבותיך, ולא על חטאיך.
הזאב קפץ על האדם, אך נתפס במלכודת, וזעק בכעס לעברו של השועל: מדוע לא אמרת לי שאענש על חטאי עצמי?!
ענה השועל: נכון, בדבריי לא שיקרתי, אבל אם תיענש, תיענש על חטאי אביך, כי הוא אכל את האדם, לא אתה. אני רק עשיתי זאת כדי להוכיח לך.
על פי משל זה ניתן לבאר, מפני מה סובלים הבנים מחטא אביהם, הרי כאשר הם עצמם חוטאים, הם גורמים בלבם להמשיך את העוון, ואף הם ראויים להיענש על חטאי אבותיהם, מידה כנגד מידה (סוף פרשת קדושים).
