והרי מבואר בזה שהיה במעשה צלפחד חילול שבת, ולדברי המהרש"א הרי כלפי שמיא גליא שאין כאן גנות ואין כאן חילול שבת, וצריך ביאור.
ועוד יש להקשות בדברי המהרש"א שלפי דבריו נמצא שאף אם לא עבר צלפחד על חילול שבת, אך עבר על איסור 'מאבד עצמו לדעת', שהרי הוא יודע את האמת שאינו חייב מיתה וגרם לעצמו מיתה, וגם זה אכתי הוי עבירה לשמה שאסורה, וצריך עיון.
ובעקיר הדבר שכתבו התוספות בבבא בתרא מן המדרש שישראל במדבר סברו שכיון שאין נכנסים לארץ ישראל שוב אינם חייבים במצוות, יש לתמוה דמה טעם יש בזה ומהיכי תיתי לדור דעה לומר כן.
ונראה בזה על פי דברי הרמב"ן בשבת (דף פח.) על דברי הגמרא שאמרו 'ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז), אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא', ע"כ דברי הגמרא.
ופירש רש"י וז"ל 'מודעא רבה. שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם, יש להם תשובה, שקיבלוה באונס', ע"כ דברי רש"י.
והקשה הרמב"ן דאם כן עד עתה כיצד נענשו, ותירץ שאף קודם המודעא רבא לאורייתא היה תנאי שיקבלו את ארץ ישראל בזכות מה שיקיימו את התורה, וכפי שנאמר בפסוק בתהלים (קה מד-מה) "ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללוקה", ועל כן נענשו אף קודם הקבלה שקיבלו על עצמם, כיון שהיה תנאי שיקבלו את ארץ ישראל רק אם יקיימו את התורה והמצוות.
לפי זה מבואר היטב שזו היתה סברת ישראל במדבר שאינם מצווים, כיון שהיו במצב של הפקעה מארץ ישראל, שאמר להם הקדוש ברוך הוא שלא ייכנסו לארץ, ושוב אין להם את התנאי, ומצד הקבלה בהר סיני הרי היה זה באונס.
מעתה נראה לבאר מה הוכיח להם צלפחד, ועל פי דברי החינוך (במצוה סט) שביאר מה שאמרו בכמה דוכתי 'עונש שמענו אזהרה מנין', ופירש וז"ל 'הענין הוא מפני שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת הקל, אלא שיאמר עושה דבר פלוני ייענש בכך, היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש, ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה, ולא יבוא בזה כנגד חפץ השם יתברך ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו, או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו, ואין הכוונה על המצוות בכך, אלא שהקל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל', עכ"ל החינוך.
וביאור הדברים על פי דברי הקדמונים [מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים ועוד, ויסוד הדברים בזוה"ק] שבכל עבירה ישנה מציאות של קלקול הבריאה מלבד מה שעבר על מימרא דרחמנא, ואם כן אם לא היתה נאמרה האזהרה הייתי אומר שיכול לעשות המעשה הרע, ומה שמקלקל ונפגם הרי הוא נתקן על ידי העונש, ובזה אמר הקדוש ברוך הוא באזהרה שאין רשות לעשות כן, וזהו הענין ש'עבר אמימרא דרחמנא', שמלבד מציאות הקלקול יש מניעה גם מצד ציווי ה' יתברך.
לפי זה יבואר היטב מה שבא צלפחד לחדש לעם ישראל, שאמנם חלק האיסור לעבור על מימרא דרחמנא אין בזה, דמצד התנאי של ארץ ישראל הרי נשבע ה' שלא יביאם לארץ, ומצד הקבלה בהר סיני היה הדבר באונס, אך איכא בעבירה החלק של מציאות הקלקול בבריאה שעל ידי העבירה שהיא מחייבת עונש, ועל כן הלך וחטא בכדי שיראו שמקבלים עונש על עבירה.
ומעתה אין קשה האיך הותר לו לעבור עבירה לשמה, וכיצד נקרא 'צדיק', כיון שרצה ללמדם ענין זה שמלבד האיסור לעבור על מימרא דרחמנא, עוד יש עונש מצד המציאות של הקלקול והפגם בבריאה.
