שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. נראה בהקדם מה שכתב בש"ך על התורה (בראשית ב, ז), כי כשגלו ישראל, גברה על ארץ ישראל קליפה של שאר ארצות, ובאה שם רצועה מארם, עד שבנו שם בית התורפה שלהם, והם חושבים שבנו בירושלים, אבל הם מכזבים, עכ"ד.
וידוע מה שביאר המגיד ממעזריטש (מגיד דבריו ליעקב, אות רכז), כי עיקר האדם הוא הדם שבו, ולמה נקרא 'אדם' ולא דם, אלא כשהוא מתפלל, שאז מדבק עצמו בהשי"ת שהוא אלופו של עולם, מתחברת האל"ף אליו, ונקרא 'אדם', עכ"ד.
וזו הכוונה שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. אמנם כדי לזכות לרשת את ארץ הקודש אשר ה' נותן לנו, ולא תהא רצועה בישא מארץ העמים שוכנת עליה, הוא על ידי שנזהרים איש אחד איש אחד - להתדבק באחד יחיד ומיוחד, על ידי למטה אבותיו - על דרך שאמרו (ברכות כו :) 'תפילות אבות תקנום'. וכלומר, על ידי שמקיימים תקנת האבות להתפלל כראוי, כי התפילה מביאה להתדבק בהקב"ה, ואז ממילא מסתלקת הרצועה בישא מעל אדמת הארץ. (עטרת יהושע שלח, עמוד סח.)
וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. נראה לבאר בהקדם מה שכתב בפנים יפות (פרשת נצבים, ד"ה ראה נתתי) על מאמר הגמרא (ברכות ה.): 'נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה וכו'. נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה'. כי המשבר כח יצרו בתורה, בכל יום ויום נתוסף בו חכמה ודעת, וכח היצר הרע הולך ומתמעט, ולא זו בלבד, אלא שזכותו עומד לדור ודור. אבל המרגיז יצרו בעצבות ושברון גופו ביום המות, אין בה כח אלא לפי שעה, ובכל פעם מתגבר יצרו עליו, עכ"ד.
והנה בנועם אלימלך (ריש פרשתן) כתב לפרש 'וישובו מתור הארץ,' שצריך אדם להכניע הארציות שלו, 'מקץ ארבעים יום', הוא התורה שניתנה למ' יום, ולשון קץ הוא סוף ותכלית, והיינו שלמדו התורה במחשבות טהורות, שזהו תכלית לימוד התורה, עכ"ד.
ולדרכינו יש לפרש, כי שתי דרכים יש להתגבר על היצר, חדא מתור הארץ - לשום דעתו ולבו כי עתיד הוא לילך בדרך כל הארץ. אולם מקץ ארבעים יום. פירוש, אבל תכלית העבודה הוא להתגבר על היצר בכח התורה שניתנה ב'מיום, משום שכוחה עומד לעד ולנצח. (עטרת יהושע שלח, עמוד ע.)
לפרקי אבות - מכתב יד קודש
דע מאין באת ולאן אתה הולך. פירוש, דע ותשים על לבך האבות הקדושים שאתה בא מהם, והוי זהיר לעשות להם נחת רוח בעולם העליון על ידי שתתנהג כראוי בעבודת ה'. ולאן אתה הולך - להפגש עם אבותיך הקדושים, ומה גם עם הקדושים והטהורים שנהרגו על קידוש השם, שאמרו חז"ל (בבא בתרא י :) שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, ואם כן עד כמה ראוי להזהר בזהירות יתירה לבל לסור אף כלשהו מדרך התורה והמצוה. (עטרת יהושע לאבות, עמוד מד.)
