ונתנו על כנפי בגדיהם לדורותם ציצית על כנף תכלת ועשו להם (במדבר טו, לח)
תלית ציצית על כנף הבגד
רבי יואל זננברג זצ"ל מחזיק את שארית הפליטים במחנות.
יום אחד הופיע ובידו הפתעה, ארבעה אלומות של חוטי ציצית כשרים למהדרין.
כמאה וחמישים יהודים ביקשו להסתתר מעברם, כל אחד קיבל חוט אחד, כדי לזכות במצווה, אך לא היה בידו יותר מארבעה, מה עושים?
רבי ברוך הציע: יש לנו בחור צעיר, נמדוד את חוטי הציצית, ונחלק אותם בין כל הנוכחים.
הבחור הצעיר, שזכה בזכות קדומה לפני המלחמה, אמר: לי יש זכות, תנו לי לקבל ציצית ללא הגרלה.
רבי ברוך ענה לו: אם אתה עומד על דעתך, תזכה, אך אם תוותר, תזכה יותר.
הבחור ענה: כן, אך בדיבור שפתיים בלבד, אני לובש בגד שאין בו ארבע כנפות, איני מחויב בציצית מן התורה.
רבי ברוך קרא לו ושאל: אם תזכה, מה תעשה?
ענה הבחור: אם לשם שמים, תזכה בגורל.
הגרלה נערכה, וכל השישה שזכו, קפצו בשמחה, ובשנייה אחת פיצו את כולם.
הקול הכריז: זכית בגורל! זכית בחוטי ציצית!
משום שהוא באמת רצה, וכשהאדם רוצה, אין דבר העומד בפני כוח הרצון!!! (לפיד האש ח"א עמ' שיג)
