"אותו רגום האיש יומת מות משה אל ' ה ויאמר ' וכו השבת ביום עצים מקושש איש ')לב , טו ( באבנים אל אחרת בעיר שהתגורר אחד חסיד הגיע, שלח' פר בשבת אחת שבשנה, מסופר שלי הרבי: בליבו מהרהר האיש והיה, ע"זי מפרימישלאן מאיר רבי ק"הרה של שולחנו נא אמור: ואמר אליו לו קרא. בדבר ק "הרה הרגיש. . . נו, הזה הצדיק וכי , אמת איש הוא זו בשאלה כוונתו החסיד ידע לא? כזה חמור בעונש" עצים מקושש"ה את דנו מדוע, לי, שכתוב כמו, הצדיקים נקראים העצים : ואסבירך בוא, ואמר ל'מאיר' ר הוסיף . ושתק מסתובב זה הוא -" השבת ביום עצים ומקושש(. "כ. יג " )אין אם עץ בה היש: "בפרשתנו גדול" או! ... רבי אינו זה וצדיק , רבי הוא זה צדיק: לעצמו ואומר רים "האדמו בשולחנות" לבקש ומיהר האיש נבהל .... הפסוק כהמשך דינו לכן!... שווה אינו זה " גדול"ו, שווה זה להבא אלו מחשבות לחשוב ישוב שלא והבטיח מהרבי סליחתו את.
