אנחנו "עם כלביא".
מה התכונה של לביא, מה הזהר אומר על הלביא.
**
יעקב אבינו מברך את הבן שלו יהודה, המלך שבשבטים: "כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו".
אומר על כך הזהר: "כרע", בגלות בבל. "רבץ", בגלות אדום. "כאריה", דאיהו תקיפא. "וכלביא", דאיהו תקיפא יתיר.
כאריה שהוא חזק, וכלביא שהוא חזק עוד יותר.
"כך ישראל תקיפין אינון", כך עם ישראל, הם תקיפים וחזקים.
והזהר מרחיב וכותב: שאומות העולם מפתים אותם ולוחצים אותם, אבל עם ישראל עומדים ניצבים בדתם ובמנהגיהם, כמו אריה וכמו לביא.
"בני עלמא מפתין ודחקין לון, ואינון קיימי בדתיהון ובנימוסיהון כאריה וכלביא".
**
רבי לוי יצחק מסביר את עומק דברי הזהר.
"אריה" הוא חזק, אבל ה"לביא" הרבה יותר חזק.
"אריה" הוא בחינת חסדים, ו"לביא" הוא גבורות.
*
השם הקדוש של הקב"ה שנקרא "שם ע"ב", זה השם של מדת החסד.
השם הזה, "שם ע"ב", מורכב מ-72 שמות, שכל אחד מאותם 72 שמות מורכב מ-3 אותיות.
כך שהשם הקדוש הזה, "שם ע"ב", זה שם שיש בו 216 אותיות. 72 כפול 3 הם 216.
וזו הגימטריה של "אריה", 216,
כך ש"אריה" מבטא חסדים.
אבל "לביא", שהערך המספרי שלו הוא 43, הוא כנגד השם של מידת הגבורה של הקב"ה "שם מ"ב", 42, עם כללות המילה, "עם הכולל", הם 43.
כך ש"לביא" הוא כנגד הגבורות.
ולכן הלביא הוא כמו שהזהר כותב: "תקיפא יתיר".
הוא תקיף, הוא גיבור יותר מהאריה - הוא גבורות.
**
ההבדל בין אריה ללביא, שהלביא תקיף יותר מהאריה, מרומז בהבדל שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
מובא בקבלה שסוד התקיעות בראש השנה קשור עם שלוש פעמים שאנחנו אומרים את המילה "ובכן" בתפילות של ראש השנה.
"ובכן יתקדש שמך ה' אלקינו על ישראל עמך"
"ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך"
"ובכן תן כבוד ה' לעמך".
הערך של המילה "בכן" היא 72, ושלוש פעמים 72, שלוש פעמים "בכן", היא כפי שהוזכר קודם, בגימטריה "אריה",
כך שראש השנה הוא כנגד האריה.
אבל יום הכיפורים, שהוא יום נעלה יותר, תקיף יותר, הוא כנגד ה"לביא".
אחת העבודות המיוחדות שהכהן הגדול היה עושה בבית המקדש ביום הכיפורים, זו היתה הזאת הדם של קרבנות הפר והשעיר בקודש הקדשים.
הוא היה מזה כך: 8 פעמים מדם הפר בתוך קודש הקדשים, 8 פעמים מדם השעיר בתוך קדש הקדשים, אחר כך הוא היה יוצא מקודש הקדשים ומזה על הפרוכת מבחוץ 8 פעמים מדם הפר ו-8 פעמים מדם השעיר.
סך הכל ארבע פעמים 8, והם יחד 32.
אחר כך הוא היה מערב את דם הפר ודם השעיר ביחד והולך למזבח הזהב שעמד בתוך ההיכל מה מהם 7 פעמים על אמצע המזבח ו-4 פעמים על ארבע פינות המזבח.
.11 7 ועוד 4, הם
**
והעבודה הנעלית הזו של ההזאה מדם הפר ודם השעיר ביום הכיפורים, מרמזת על המילה "לביא".
המילה "לביא" היא לב – יא
"לב" הזאות, 32 הזאות, בתוך קודש הקדשים ועל הפרוכת,
ועוד "יא" הזאות, 11 הזאות, על מזבח הזהב.
**
עד כמה שהאריה הוא חזק, עד כמה שראש השנה הוא יום גדול -
הלביא תקיף יותר, יום הכיפורים נעלה יותר
**
ועם ישראל הוא גם אריה וגם לביא.
ורבי לוי יצחק כותב שהדבר מרומז בהמשך הדברים בזהר, שאומות העולם: "בני עלמא מפתין ודחקין לון, ואינון קיימי בדתיהון ובנימוסיהון כאריה וכלביא".
הם מפתים ולוחצים אותנו, אבל עם ישראל נאמנים להקב"ה ועומדים בדתם ובמנהגיהם כאריה וכלביא.
*
האומות "מפתין ודחקין".
הם גם "מפתים", וגם "לוחצים".
"מפתים" זה ניסיון להשפיע עלינו בטוב - בקו של חסדים.
ו"לוחצים", זה שהם מנסים ברע, בכפיה ובייסורים - בקו של גבורות,
אבל אנחנו, עם ישראל נשארים נאמנים להקב"ה, ועומדים גם "בדתם" וגם "במנהגיהם", כי אנחנו גם אריה וגם לביא.
כדי לעמוד נאמן "בדתם", לבסיס של התורה והמצוות, לדינים ולהלכות
די לנו בעובדה שאנחנו אריות.
אבל אנחנו לא רק אריות, אנחנו גם לביא, והלביא הוא תקיף יותר, ולכן אנחנו לא רק מקיימים את "בדתם" -
לא רק שלא מתייחסים ל"פיתויים" של האומות, אלא אנחנו עומדים בתוקף -
ומקיימים גם את "בנימוסיהון", גם את המנהגים, שהם לא עיקרי הדת, לא מנהגים שעם ישראל קיבל על עצמו לאורך הדורות,
וגם אותם אנחנו מקיימים באמונה, למרות "הדחקין", למרות הלחץ והגבורה של האומות.
כי אנחנו לא רק אריה אנחנו גם לביא.
אנחנו "עם כלביא".
(לקוטי לוי יצחק, פרשת ויחי, עמוד רלג)