במלחמת מצווה, הכל יוצאין

הלכות אומץ במלחמה

כהן משיח מחזק את הלוחמים

בפרשת שופטים כתובות הלכות מלחמה, גם בפרשות אחרות התורה מלמדת אותנו על ההלכות הללו, הראשונה שבהם היא לזכור שה' שהיה אתך ביציאת מצרים נמצא איתך כעת, לכן אל תפחד "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וְרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לחיזוק הרוח ממנים כהן מיוחד שנמשח בשמן המשחה כמו מלך וכהן גדול. הוא מחזק את לב הלוחמים לפני יציאתם לקרב. "אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרֵךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים כ).

בְּעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה (שטחי הקרבות) אוֹמֵר: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ" (רמב"ם מלכים ז א-ב).

לעזור דת ה' להינקם מהסכלים המפסידים יושר המדינות

כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה קצא) כי כהן משיח שמעודד את העם תפקידו להוסיף מילים וחיזוקים כפי שצריך. ובלשונו "ויוסיף על זה מאמרים יעוררו העם למלחמה ויביאם להסתכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מן הסכלים בה המפסידים יושר המדינות". ומכיון שכהן משוח מלחמה מדבר לפני החיילים גם במלחמת רשות הרי שגם במלחמת רשות יש תיקון העולם, כדלקמן.

רק חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת

הרמב"ם בספר המצוות אומר על הפחד "ונכפל הצווי בזה הענין הרבה, כלומר שלא יברחו ושלא ישובו לאחור בעת המלחמה כי בענין זה אפשר לקיים אמונת האמת". לרוב חשיבותו נכתב האיסור לפחד ב-13 פסוקים בתורה מהם 10 בספר דברים. סה"כ למעלה מ־30 מקומות שבהם נצטווינו על אומץ בתורה. חיזוק לעם ישראל וללוחמים "חֲזַק וֶאֱמָץ, כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ".

נצחון במלחמה – קידוש השם

על מלחמת מדין כתוב "לתת נקמת ה' במדין" שהמלחמה אינה יציאה לפני ישראל למלחמה בלבד, אלא מלחמה לפני ה' כך הסביר הרמב"ם באיגרת תימן "וּמִפְּנֵי שֶׁיִחֵד אוֹתָנוּ הַבּוֹרֵא בְּמִצְווֹתָיו וּבְחָקּוֹתָיו וְהִתְבָּאֲרָה מַעֲלָתֵנוּ עַל זוּלָתֵנוּ בִּכְלָלוּתָיו וּבְמִשְׁפָּטָיו שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חָקִים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם', קַנְּאוּנוּ הַגּוֹיִים כָּלָם עַל דָּתֵנוּ קִנְאָה גְּדוֹלָה, וְיִלְחֲצוּ מַלְכֵיהֶם בִּשְׁבִילָהּ לְעַרְעֵר עָלֵינוּ שִׂטְנָה וְאֵיבָה. וּרְצוֹנָם לְהִלָּחֵם בָּהּ' וְלַעֲשׂוֹת מְרִיבָה עִמּוֹ, וֶאֱ-לֹהִים הוּא וּמִי יָרֶב לוֹ. וְאֵין לְךְ זְמַן מֵאָז שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ תּוֹרָה שֶׁכָּל מֶלֶךְ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה גּוֹבֵר אוֹ מַכְרִיחַ אוֹ מִתְגַּבֵּר אוֹ אֹנָס. שֶׁאֵין תְּחִלַת כַּוּנָתוֹ וְדַעְתּוֹ לִסְתּר תּוֹרָתֵנוּ וְלַהֲפַךְ דָּתֵנוּ בְּאֹנָס בְּנִצָחוֹן וּבְחֶרֶב. כְּמוֹ עֲמָלֵק וְסִיסְרָא וְסַנְחֵרִיב וּנְבוּכַדְנֶצַר וְטִיטוּס וְאַדְרִיָּנוּס וְהַרְבֵּה כַיּוֹצֵא בָּהֶם". לכן הנצחון על האויבים הללו הוא נצחון בשם ה'.

כהן משיח, בכל מלחמה

מצוות עשה מהתורה כי כהן משיח ידבר אל הלוחמים "אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות". בשניהם יש חשיבות לחזק את לב הלוחמים. ו"שְׁתֵּי פְּעָמִים מְדַבֵּר מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֶל הָעָם אַחַת בַּסְפָר (שטחי כינוס) בְּעֵת שֶׁיּוֹצְאִין קְדֶם שֶׁיַּעַרְכוּ הַמִּלְחָמָה אוֹמֵר לָעָם מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְלוֹ וְגוֹ' כְּשֶׁיִּשְׁמַע דְּבָרָיו יַחֲזֹר מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וְאַחַת

גם מלחמת הרשות – לקדש שם ה'

גם מלחמת רשות היא קידוש השם, כך כתב הרמב"ם: "ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה, יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה. וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה. וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו. אלא ימחה זכרונם מלבו וייפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה. שנאמר: "אל ירא לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצווארו. ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובבל נפשו. הרי זה כמי ששפך דמי הכול, שנאמר: "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". והרי מפורש בקבלה: "ארור עשה מלאכת ה' רמיה וארור מנע חרבו מדם".

וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם. ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך... והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' א-להיך" (פ"ז מהלכות מלכים הט"ו).

ירושת הארץ - שקולה כנגד כל המצוות

כדי להמחיש עד כמה התורה מייחסת חשיבות לכבוש הארץ, נשים לב שהתורה עוסקת בה בכ-300 פסוקים בירושתה, בנתינתה לישראל, בכניסה אליה, בכיבושה ובהנחלתה, במעלתה ובמצוותיה, בגבולותיה, בחלוקת נחלותיה ובאזהרות מפני הגלות ממנה. 47 פסוקים מדברים על ירושת הארץ ועשרות בלשונות אחרים. בממוצע בערך פסוק אחד מכל 20 פסוקים בתורה עוסק בארץ ישראל ובקשר של עם ישראל אליה. מכאן נבין מפני מה אמרו חכמינו כי ישוב הארץ שקול כנגד כל המצוות.

מלחמת עמלק – מלחמת איראן

הגרי"ד סולובייצ'יק אומר בשם אביו רבי משה, כי המלחמות שלנו הן גם מלחמות מצווה של מחית עמלק. הוכחתו לחידוש זה היא מכך שהרמב"ם לא הזכיר בפרטי קיום מצות מחיית עמלק ש"כבר אבד זכרם". וכתב כי "הכתוב מעיד כי עמלק עדיין קיים בעולם, וצא וראה מה אמרה תורה 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור'. אם כן אי אפשר לעמלק להימחות מן העולם עד ביאת המשיח. וכך אמרו חז"ל, אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שיימחה זרעו של עמלק. אבל היכן הוא עמלק – התשובה שמעתי פעם מפי אבא מרי [רבי משה] זצ"ל, כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת על פי הלכה לעמלק". וכך שמעתי מפי מרן הרה"ג אבא זצ"ל.

מלחמות ימינו - מלחמות מצווה

שבעה עממים. עמלק ועזרת ישראל מיד צר

הרמב"ם (מלכים ה א-ב) כתב: "אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. במלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד".

אנחנו היום במלחמת מצווה

כל המלחמות בימינו הן בוודאי עזרת ישראל מיד צר. כך היה בתש"ח שקמו עלינו כל מדינות ערב מסביבנו להשליכנו לים. כך היה בששת הימים בתשכ"ז. כך היה ביום כיפור וכך בשמחת תורה לפני שלוש שנים. אויבינו אומרים בפה מלא כי אם תהיה להם אפשרות הם יחזרו על מה שהיה בשמחת תורה. הם חופרים מנהרות להכנס לארץ ישראל. הם מכינים טילים בליסטיים. אין שום ספק בכוונתם. בכל מלחמות להשמיד את עם ישראל כמו שעשה המן בשעתו. אין בעולם מלחמת מצווה יותר מהמלחמה הזו שיש בה בוודאי אחת מהסיבות למלחמת מצווה, ולפי רוב הפוסקים שתי סיבות, ולפי חלקם שלוש סיבות למלחמת מצווה.

מלחמה על תבן וקש

פלישתים שוסים את הגרנות - תבן וקש

חכמינו לימדו אותנו שמלחמה לא מתחילה רק בשדה הקרב. חכמינו (עירובין מה.) למדו הלכה ממלחמת דוד בפלישתים. "וַיַּגְּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה". תָּנָא קְעִילָה עִיר הַסְמוּכָה לַסְפָר הָיְתָה וְהֵם לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ דכתיב "וְהֵמָּה שׁסִים אֶת הַגָּרְנוֹת". וכתיב "וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִבֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה". מכאן למדו חכמינו כי גם במאבק על תבן וקש בַסְפָר - נלחמים, מסכנים חיים, וגם מחללים שבת. אם לא מדובר בַסְפָר אלא נכרים צרו על עיירות ישראל במרכז הארץ "אם באו על עסק ממון - אין מחללין עליהם את השבת. באו על עסקי נפשות - יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת". ואם הם כבר נמצאים בביתך - מחללים שבת והורגים אותם כמו בא במחתרת אפילו על ספק (שו"ע חו"מ תכה ב).

עזרת ישראל מיד צר – גם השכם להרגו וגם נקמה והרתעה

במדרש (במדבר רבה, פרשה כא, ד) "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" למה, כִּי צְרֵרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם". מכאן אמרו חכמים "הבא להרגך השכם להרגו". הרחיב הרב שאול ישראלי זצוק"ל וכתב שהיציאה על האויבים היא גם מדין נקמה. "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" (במדבר לא) מה שקוראים בימינו "תג מחיר" שיבינו האויבים כי הפוגע בישראל יסבול מנקמה כואבת מאוד (עמוד הימיני סימן טז). לכן גדעון נוקם באנשי סוכות "וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקָנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סְכּוֹת" (שופטים ח).

כיבוש הארץ מצווה

הרמב"ם הזכיר כיבוש הארץ משבעה עממין שהיו בה. הרמב"ן אומר שהמצווה לא מוגבלת רק לשבעה עממין אלא לכל נכרי שיושב בארץ שהרי התורה אמרה "וירשתם אותה וישבתם בה". לדעת הרמב"ן זו מצות עשה מהתורה שנוהגת בכל הדורות ומשמעותה שלא נניחה ביד זולתנו מהאומות או לשממה. וכתב הפתחי תשובה (אבן העזר עה ס"ק ו) כי כדברי הרמב"ן "מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים".

אפילו בספק מסכנים נפשות ומחללים שבת

בשו"ע (או"ח שכט ו) כתב שכאשר יש ספק אם באו להרוג או למען רכוש מחללים את השבת והורגים אותם (אפילו בחו"ל). הוסיף הרמ"א שלא מחכים שיבואו, די בכך ש"רוצים לבא" כדי שנצא עליהם למלחמה אפילו בשבת. עוד כותב השו"ע כי "יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומ"מ הכל לפי הענין)".

תבן וקש כמשל

ברור לכולם שמה שכתוב בהלכה מלחמה על תבן וקש הוא ביטוי למלחמה על הדברים שאינם חשובים. כל שכן אם אויבינו מציתים שדות או גונבים בקר. ואמרו חכמים תבן וקש כדי שלא תאמר אולי נוותר על תבן וקש כדי להציל חיים. לימדונו חכמינו כי מי שמוותר היום על תבן וקש נותן לאויבים כח והם יעזו לגנוב יותר ויותר. במקביל נשחק כח העמידה שלך יותר ויותר, הם צוברים כח ואומץ ואתה צובר חולשה ורפיון. זו הייתה אחת הטעויות לפני שמחת תורה והתוצאה הייתה הרת אסון. היום צבא ישראל מנהל את הלחימה יותר ויותר לפי דרכה של תורה.

הכל יוצאים במלחמת מצווה

יֵלֵךְ וְיָשׁב לְבֵיתוֹ – רק במלחמת רשות

"וְדְבְּרוּ הַשּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" והטעם שהם חוזרים בבית כרם ואשה כי אע"פ שכל אלה הם שמחה פרטית של אדם, כל אלה בונים את בית ישראל ומשמחים "ציון בבניה". וכל אלה חוזרים רק במלחמת הרשות, "אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (משנה סוטה מד:). ובגמרא (סוטה י) משמע שמדובר גם בתלמידי חכמים. וכן עשו משה, יהושע, דבורה וברק, דוד המלך והכהנים החשמונאים "עוסקי תורתך" שיצאו להלחם בכל מלחמות המצווה.

מלחמות רשות

להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו

בהגדרת מלחמת רשות כתב הרמב"ם: "ואחר כך נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו" (הלכות מלכים ה', א). מלחמה שנועדה "להרבות בגדולתו ושמעו" היא מלחמה למען כבוד המלך. וכתב הרב שאול ישראלי: "מלחמה שהיא להרבות שמעו של המלך, יש להניח שעל ידי זה יפחדו האויבים מלבוא, וירבו אלה המעוניינים לבוא איתו בברית" (עמוד הימיני, עמ' ריד). לכן מותר למלך להוציא חיילים למלחמת הרשות למרות שיש בזה סכנת חיים (הנצי"ב מרומי שדה קידושין מג ע"ב וכן מגילה יד ע"ב).

אנגריא בתלמידי חכמים

ומה שנענש אסא המלך שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, מדובר בעבודות בניה "וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה" (מלכים א פרק טו כב. סוטה י). ומה שנענש אברהם שלקח את תלמידיו למלחמת ארבעת המלכים – בגלל שבשבילם היא מלחמת רשות. שארבעת המלכים סיכנו את לוט, ולוט לא קשור לתלמידי אברהם, אלא לאברהם לבדו (נדרים לב.).

למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו

דוגמא לדבר היא המלחמה שנועדה "למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו". לרבי יהודה היא מלחמת מצווה ולחכמים היא מלחמת רשות. שזו "מלחמת אומות הנלחמים בהם כדי להחלישם שלא ילחמו בישראל ולא יתנפלו על ארצם" (רמב"ם פיהמ"ש). הלכה כחכמים שזו מלחמת רשות וצריך רשות הסנהדרין בשבילה כדי לוודא שכוונת המלך היא ככתוב "ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'" (רמב"ם מלכים ד י). שגדולת מלך ישראל היא גדולת עם ישראל "שלבו הוא לב כל קהל ישראל" (רמב"ם שם ג ו).

ההצלה – על ידי גדולי ישראל וחכמיהם

בגמרא (יומא פד:) נאמר על הצלת נפשות "ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים ולא על ידי כותיים, אלא על ידי גדולי ישראל". וברמב"ם (שבת ב ג) הוסיף "כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם". ובשו"ע "כשמצילים נפשות "משתדלין שלא לעשות על ידי אינם יהודים וקטנים ונשים, אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת" (שו"ע שכח יב) "וכשיש שם במעמד זה חכמים - מצוה לכתחלה לעשות חלול זה על ידיהם" (משנ"ב ס"ק לד).

יוצאים למלחמה - למרות שאין מלך וסנהדרין

כתב האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג (שו"ת דברי יציב חו"מ פא) איך יצאו למלחמה כשמלכו "מאותם מלכים שמלכו לישראל ומנאום חז"ל בפרק חלק בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב, ומסתמא דהני מלכי רשיעי לא מלכו על פי סנהדרין, וגם כמה מלכים שמלכו מעצמם בכח בחרב ובחנית כמסופר בנ"ך וביוסיפון. ולא מסתבר שהיה להם דין מלך, ואיך היו מוציאים למלחמה". ובתירוצו כתב: "ולגבי הוצאה למלחמה יעויין בלשון המאירי (סוטה מד.) שכתב, כל מלחמה שמלכי ישראל או מנהיגיהם נלחמים עם אויביהם הן מלחמת מצווה. ומבואר כי גם בימים שאין מלך על פי ההלכה, הרשות להוציא למלחמה מסורה לידי המנהיגים. כן כתב הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן (הלכות מלכים סימן קמד) על מלחמות החשמונאים "נראים הדברים, שבזמן שאין מלך כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. ואפילו בעניינים פרטיים".

וכתב הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן פג) "כשציבור נרדפים מדובים ואריות, אשר צריכים להילחם איתם ולגרשם, אפשר דלבד ממאי דחשיב הצלת נפשות, ומצוה על כל אדם לחלל שבת וכדומה בכדי להציל, אפשר דחשיב נמי כמלחמת מצוה. ואף שאין לנו מלך ובית דין, מכל מקום יכולים טובי העיר לכוף ולסכן בכך חיי אנשים כמו במלחמה".

כשיש צורך, חובה להתגייס חזון איש

יש אומרים שתלמידי חכמים לא צריכים להתגייס למלחמה גם במלחמת מצווה. וכתב החזון איש שבשעת פיקוח נפש או הצלת העם או כשיש בהם צורך לנצח במלחמה - אפילו במלחמת רשות, הם צריכים לצאת למלחמה. "נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו, לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחן המלחמה, דזה פשיטא דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין. אלא אפילו בזמן שאין צורך אלא למספר מסוים (וכן היו רוב מלחמותיהם שלא היה מקום לחיל הצבא הלוחמים אלא למספר מסוים) היה רשות ליקח חתן מחדרו, שאין להחוזרים שום זכות במלחמת מצוה".

ומוסיף החזו"א כי גם "במלחמת רשות, אינן פטורין אלא בזמן שאין נצחון ישראל תלוי בהם, שמספר הצבא שצורך בהן יש בלעדן, אבל אם יש צורך בהן - חייבין לבוא לעזרת אחיהם, וגם שב הדבר למלחמת מצוה" (חזו"א או"ח עירובין, ליקוטים, קי"ד סי' ו אות ג).

במלחמה ובאזרחות - אין סומכים על הנס

ויש פוטרים אותם מדברי הגמרא (ב"ב ז-ח) שאומרת כי לא מטילים מס על תלמידי חכמים לבנות חומה או שערים כי תלמידי חכמים לא צריכים שמירה (שו"ע חו"מ קסג ד). והקשה החזון איש הלא אין סומכים על הנס (חזו"א ב"ב ה ס"ק יח). "יש לעיין, הלא גם רבנן צריכין לנהוג מנהג עולם ולא לסמוך על הנס כדאמרינן בברכות (לה:) הנהג בהם מנהג דרך ארץ. ובשבת (לב.) אל יעמוד אדם במקום סכנה. ובחולין (קה.) אילו אבא הוי סייר נכסי וכו'. ואפשר דבעיר דכולהו רבנן כופין זה את זה לבנות חומה". כי באמת אין סומכין על הנס.

הלכה זו נאמרה רק על מס כלכלי

עוד אומר החזון איש כי כל מה שנאמר "לא צריכי נטירותא" הוא לא שאינם צריכים שמירה, אלא לענין פטור ממיסים למי שמקדיש את כל זמנו למען לימוד תורה. ולכן "בעיר שדרין בה בני אדם ויש ביניהן רבנן, מטילין את החומה על המון העם ופוטרין את החכמים כמו שפוטרין מן המס שהתורה פטרתן כיון שאינם משתדלים על השגת הממון בשביל עסקם בתורה, אין ליטול מהם ממונם בשביל מס אחרי שבאמת תורתן מגנת עליהן ואינם נתונים תחת מקרי הטבע כשאר בני אדם, כי השגחתו יתברך הוא לפי מדת הבטחון שאדם משליך יהבו על בוראו יתברך, והלכך ראוי תלמיד חכם לפוטרו מנטירותא, ולהטיל את החומה על שאר בני העיר". מדבריו משמע שאין פטור גורף לתלמידי חכמים, אלא זה פטור כעין צדקה שהציבור נוטל על עצמו את עול המסים של תלמידי חכמים משום שאין להם עודף ממון וזמנם מוקדש כולו ללימוד תורה.

ת"ח שלא סומכים על תורתם חייבים לשאת בעול השמירה

ובשו"ת הרדב"ז (ב תשנב) על תלמידי חכמים של דורו "מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא, איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור". כי תלמידי חכמים שמדובר בהם הם מסוג מה שכתוב בגמרא (ברכות דף לג/א) "תנו רבנן מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא".

לכן אומר הרדב"ז הלכה למעשה. אם החכמים מראים בעצמם שהשמירה חשובה להם - לא מן הדין או הסברא שיכופו את הציבור "להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם. ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם, ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקתה מדת הדין". וממשיך ואומר כי אם תמצא "חכמים שאומרים אחרת" אל תסמוך על דבריהם כי "לעצמם הם דורשין, ואין שומעים להם". וכל שכן "שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות".

ויהי רצון שנזכה לימים שנאמר בהם "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם". אמן.

תשובה כהלכה

במה אפשר להתחזק בשעות אלו, בפרט בחורי ישיבות? אהבת ישראל. תפילה על החיילים שמוסרים נפשם. תפילה על כבוד ה' שמחולל על-ידי החמאס. לקרוא תהילים בכוונה. שם יש הרבה תפילה כנגד החמאס.

מאיר. איך אפשר להיות עם שמחה תמידית? ב"ה אני עם אופי יחסית שמח. אבל לאט לאט זה נהיה יותר קשה, ופחות ברור מאליו שצריך להיות בשמחה. יש לי מחשבות שה' לא רוצה הכי לטובתנו. קורים דברים שקשה לי לחשוב שהוא יפתור אותם בצורה הכי טובה. אני לא מבינה למה ולא רוצה בכלל לחשוב ככה. איך אפשר להוציא את המחשבות האלה? אם את נוטה להיות שמחה, את צריכה לשמור על התכונה הזאת. אל תתני לגיל לעשות אותך זקנה ומרירה. תהיי תמיד צעירה. בנוגע למחשבות על מה שה' רוצה, תראי איזו ברכה ה' משפיע עלינו. תראי איזה שפע כלכלי ושפע חקלאי. עוצמה צבאית עלינו לעומת חולשה ומחלקות אצל שונאינו. עלייה מתמדת של יהודים לארץ ישראל וחיזוק האופי היהודי של המדינה כל הזמן. כך מאה שנה ברציפות. אם מתבוננים בזה רואים כמה שה' מטיב אתנו. עוד תזכרי שה' רוצה שאת תפתרי את הבעיות. שאת תתמודדי ותחשבי איך למלא את המשימות שיש לך. איך להתקדם תוך כדי התמודדות. ממש כמו שטירונות מחשלת את החיילים בצבא, כך החיים מחשלים אותנו ועושים אותנו יותר טובים. אבוי לחייל שיחשוב מחשבות של מרירות על מפקדיו בגלל שהם מעבירים אותו אימונים מפרכים. הוא חייב להבין שהכול למענו.