מחיצות מן השמים

בתחילת חודש תמוז נפגשתי עם ידידי הר' אליהו ניימן, בעל חברת "אליס הפקות". ר' אלי הוא איש חסד ברמ"ח ושס"ה שכל צרכי הקהילה עמוסים על מתניו בימים אלו. כאשר הדומ"ץ הרב הגאון ר' יעקב יוסף פאל שליט"א בעל פה מפיק מרגליות פותח בדברי ברכה לבעל השמחה, כל המתפללים שמים אוזנם כאפרכסת, איש אינו מוותר... בראשית דבריו הדגיש הדומ"ץ את הייחודיות של האורח: למרות התמסרותו המופלאה לצרכי הציבור, הרי שבשעות הלימוד בכולל אין דבר בעולם שיוכל להפריע לו!

לשמע המילים הללו צלצלו באזני פעמונים. הבנתי שמן השמים רוצים שהסיפור הזה יפורסם, ואם אני לא הלכתי בעקבות הסיפור לבית שמש - הסיפור הגיע עד אלי לביתר...

בסיום הקידוש ניגשתי לבעל השמחה, איחלתי לו מזל טוב וביקשתי שיועיל לספר לי את סיפור ההשגחה הפרטית שהתרחש עם המחיצות בבית הכנסת בבית שמש.

הר' שפיטצער הופתע אך לרגע קט, ומיד החל בסיפורו:

"בקטע מסוים של בית הכנסת נזקקתי למחיצות מעוצבות. מדובר בקטע לא גדול שאורכו 212 סנטימטרים. המחיצות הללו היו ברמה מאוד גבוהה ומחירן היה מעבר לתקציב שלנו, אך בנסיבות הללו הנגר מכר לנו אותן במחיר מוזל, והיה לנו לאות שנתקיים בבית המדרש שלנו: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"!

הזמנתי מבעוד מועד את המחיצות אצל הנגר שסיפק לי את עבודות הנגרות בבית הכנסת. אולם ביום ד' תמוז, יומיים לפני חנוכת הבית, הנגר התקשר ואמר לי שלמרות ההתחייבות, מתברר שלצערו נבצר ממנו לעמוד בדיבורו ולספק את המחיצות בזמן הדרוש, לקראת חנוכת הבית.

זו הייתה עבורי סטירת לחי.

זה משהו שחסרונו יורגש ועלול להעיב על שלמות המעמד המכובד שהרבה טרחנו עליו והוצאנו עליו הוצאות מרובות, ועכשיו לך תשיג מחיצות מתאימות ביומיים שנותרו... הנגר, שראה אותי אובד עצות, אמר שזכור לו שאצל שותפו לשעבר במחסן, מונחות שתי מחיצות יקרות שהזמנתם בוטלה, ואולי הן יוכלו למלא את החסר באופן זמני.

זה היה נשמע פתרון לא הגיוני.

הרי הגודל שאני זקוק לו הוא מוגדר ולא סטנדרטי, ומה ההיגיון לחשוב שהמחיצות יתאימו? אלא שבלית ברירה ניסיתי את האופציה היחידה שעמדה לרשותי.

פניתי אל השותף, התעניינתי לגבי המחיצות שמצויות אצלו וביקשתי ממנו לבדוק את המידות שלהן.

לתדהמתי כי רבה, הוא חזר עם תשובה שהפתיעה אותי ואת כל הסובבים: רוחבה של כל מחיצה שברשותו הוא 106 סנטימטרים! רוצה לומר: שתי מחיצות של 106 ס"מ סך הכול ביחד 212 סנטימטרים! - התאמה מושלמת לצורך של בית הכנסת שלנו!

כמה נהניתי מהסיפור המיוחד, אבל מכיוון שבמשך היום אני עושה 'עוד דברים' מלבד להקשיב לסיפורים ולכתוב אותם, לא יצא לי ליצור קשר עם הר' שפיטצער והדבר פרח מזכרוני. ואף שמו נשכח ממני.

שבת אחים גם יחד

בשבוע שעבר הובא פה סיפורו המופלא של ר' משה אהרן ויינשטוק מב"ב, "שבעה ממתינים ובית מרקחת ב3 דקות" ובסיומו הובא קטע מהנוע"א על הצורך לשים לב לניסים, כשהוא חתום ע"י ר' רפאל ויינשטוק מביתר. היו קוראים שתהו שמא מדובר בטעות... ובכן, שומה עלינו לשים לב לניסים... מדובר ב2 אחים, ר' משה אהרן המתגורר בב"ב ששיגר לנו את סיפורו המופלא, והאח ר' רפאל, ידען מופלא שמתגורר בביתר ומתפלל עמי בבית הכנסת, ומנהגו להחכימני מידי פעם בקטעים נבחרים שהוא נתקל בהם, והשבוע שלח את דברי הנוע"א. ראיתי לנכון את דבריו לפי תומי בסוף סיפורו של אחיו בהתאמה מושלמת לסיפור שעוסק בנס שלא שם אליו לב... לא ידעתי שהם אחים, ואפילו לא שמתי לב לשמות הזהים. התוכן הנפלא הוא שאיחד בין שני האחים וקיבצם לפונדק אחד. מה טוב ומה נעים!

תְּחִלָּתֵיהּ הִשְׁתַּ דְלֶע'ס וְסֵיפֶיה מַתָּנָה

עברה עלי תקופה לא פשוטה בעבודה, והחובות החלו להצטבר. נאלצתי לבקש בדחיפות מידיד בבית הכנסת הלוואה של 4,000 שקלים, עם התחייבות מאד חד משמעית לפרוע תוך חודש ימים. לא היה לי מאיפה להחזיר, אך הכנתי לעצמי תוכנית עבודה מסודרת: אני סופר סת"ם, והקב"ה זיכני בכתב נאה ומבוקש. בכל יום אכתוב כמה שורות במזוזה, ולאחר חודש אצבור מספר מזוזות שאוכל למכורן לסוחר סת"ם תמורת הסכום הנדרש. יצרתי קשר מראש עם הסוחר, והוא ממש שמח על ההצעה לקבל מזוזות שלי, "אני ממתין למזוזות שלך" אמר.

אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד. למרות כל המאמצים, לא הצלחתי לעמוד בקצב הכתיבה ולא הכנתי את כמות המזוזות הנדרשת. קיבלתי בסך הכל 1000 שקלים. הימים בלוח השנה התחלפו במהירות, ואמש, ביום רביעי מצאתי את עצמי חסר אונים. ביום ראשון הקרוב עלי לפרוע את החוב, ללא שום אפשרות של דחייה או תירוץ, ואין לי שמץ של מושג מהיכן אוכל לגייס כעת 3.000 שקלים נוספים.

שבתי הביתה מודאג, וסיפרתי לרעייתי על המצוקה שנקלעתי אליה. אשת החיל שלי הזכירה לי שיעור שלמדנו בעבר מאת אחד המשפיעים שליט"א, ובו אמר כי כאשר בני זוג אומרים תהילים ומבקשים מהקב"ה יחד כמעשה יצחק ורבקה, יש בזה כח מיוחד ועצום ומסוגל לפעול ישועות. החלטנו להתיישב יחד באותו ערב, ליל חמישי, אני בזווית זו – והיא בזווית זו, לומר פרקי תהילים בכוונה, ולצפות לישועת ד'.

תוך כדי אמירת התהלים נזכרתי כי אתמול, ביום ז' מנ"א, חל יום ההילולא של בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים זצ"ל. שמעתי שהיה מרגלא בפומיה כי בכל הנוגע לפרנסה: "תחילתו השתדלות וסופו מתנה", ובמבטא הייחודי שלו: תְּחִלָּתֵיהּ הִשְׁתַּדְלֶע'ס וְסֵפֶה מַתָּנֶה והיה חוזר על משפט זה בהטעמה מרובה בכל הזדמנות. התחזקתי בכך כי את חובת ההשתדלות קיימתי כבר בכך שהתאמצתי לכתוב כפי יכלתי, ועתה אנו מתפללים לזכות לחלק המתנה.

סיימנו את אמירת התהלים והטלפון שלי צלצל. על הקו היה אדם שהשאיר אצלי בעבר ספר תורה ישן לתיקון. הספר היה במצב גרוע מאוד, הסופר הזדקן וחלה באמצע הכתיבה, וחצי מספר התורה שכתב איננו ראוי לקריאה. בעל הספר הבין שאין טעם להשקיע בתיקונו, והחליט להזמין לעצמו ספר תורה חדש, וביקש ממני למכור אותו כמות שהוא, תמורת 30,000 שקלים. למרות שזהו מחיר נמוך מאד, מדובר במשימה לא פשוטה למכור אותו, שכן קשה מאד למצוא קונה לחצי ספר תורה.

לא חשבתי כלל להפיק רווח מהעניין אלא לעזור לאותו יהודי, ופניתי לסוחר סת"ם גדול מאשדוד. שלחתי לו תמונות של הכתב, והוא ביקש שבעל הספר יגיע אליו. בעל הספר נסע אליו מיד. ביום רביעי בשעה שמונה בערב, כשאני ורעייתי ישבנו בבית ואמרנו תהילים, הם ישבו יחד באשדוד ועברו על הספר.

בשעה אחת עשרה בלילה התקשר אלי הסוחר מאשדוד והודיע שהוא מוכן לקנות את הספר ב-30,000 שקלים, למרות שיזדקק להשקיע עוד סכום נכבד בתיקונים מורכבים והגהות. שמחתי והתקשרתי לעדכן את בעל הספר. הוא הודה לי בחום, אך שאל מיד: רגע, "ומה הנתח שלך בעסקה?" עניתי שלא חשבתי על כך, ואם הוא רוצה, שייתן לי 1,000 שקלים. בעל הספר שינה את טעמו ואמר: "אני חוזר בי. אני דורש לא פחות מפעמיים ח"י. תתקשר אליו ותבקש 36,000 שקלים".

לא אהבתי את זה אך עדיין לא נסגרה העיסקה וזה דרכו של מו"מ. התקשרתי שוב לסוחר באשדוד, הצגתי את המחיר החדש והוא הסכים מיד ללא ויכוח... "שלח אלי את בעל הספר ואעשה לו העברה בנקאית". בחצות הלילה בעל הספר התקשר אלי, בדרכו חזרה מאשדוד, ובישר לי שהכסף הועבר. הוא הוסיף ואמר: "כל סכום מעבר ל-30,000 שקלים המקוריים שביקשתי - נתחלק בו חצי חצי".

למחרת, ביום חמישי בבוקר, הוא התקשר אלי וביקש שאבוא לאסוף את 3.000 השקלים שלי. לקחתי את הכסף וחזרתי הביתה שמח אך מעט תמוה. אמרתי לרעייתי: "אמרנו תהילים יחד, ואכן בסוף קיבלתי 3,000 שקלים עבור שיחת טלפון אחת. אבל החוב שעלי לפרוע הוא 4000 ₪...

רעייתי הביטה בי ואמרה: "שכחת את מה שאמרת וחזרת שוב ושוב? "תחילתו השתדלות וסופו מתנה"! הרי מהמזוזות שהצלחת לכתוב ולמכור כבר הרווחת 1,000 שקלים. זו היתה ההשתדלות. יחד עם 3,000 השקלים שקיבלת עכשיו, הגעת בדיוק ל-4,000 שקלים שהיית צריך. הקדוש ברוך הוא שלח לך ב"סופו מתנה" בדיוק את מה שהיה חסר לך, לאחר שעשית את חלקך".

בטחוננו בבורא כל העולמים, שלמדנו מכם לומר על כל דבר: 'לטובתי נשברה' לא כעסנו, גם כאשר הילדים שברו בשבת כלי זכוכית ומגש לחלות, ומיד נענו ואמרו 'גם זו לטובה' ועוד כמה דברים שאין לפרטם. ועל הכל היה ענין כספי, שנזקקתי לשלם 90.000 ש"ח בדחיפות, והי' ליבי כבד עלי שאין לי מאין ליקח, ועם כל זאת שיננתי לעצמי: אודה ה', והוספתי וביקשתי שאזכה גם להודות בתוך רבים ולא רק תפילת ערבית. ותוך כדי תפלתי, הבטחתי לפרסם בל"ג בעלון בטחוני.

בעוד תפילתי בפי, עבר לידי ידיד, והבזיקה מחשבה במוחי אולי הוא יוכל לעזור לי לפחות בחלק מהסכום שדחוף לי ביותר, ואכן שאלתי אותו, וכששאל אותי מהו הסכום שאני זקוק לו? נקבתי בסכום החלקי. והוא ענה לי שאכן יכול להלוות לי סכום זה לכמה שבועות, ואם אני רוצה הוא יכול להלוות לי עד 90,000 ₪ ויהי לפלא, שנקב מעצמו בדיוק בסכום שהייתי זקוק לו.

ע"כ אני מפרסם זאת לדעת כי קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת.

בעקבות הנכתב - תוצאות מהשטח

הערה למובא בגיליון האחרון: "בשבת בבוקר לא חפצנו לוותר על טבילה של טהרה, וחגרנו בעוז מתננו לטפס בדרכים, כמחצית השעה להקיף את ההרים, כשהחמה קופחת בלא רחם בהולכים"

מו"ר הצדיק הג"ר אביגדור מילר זיע"א היה אומר: לא שמענו שאשה האופה עוגה טעימה, או האופה מצות וכדומה יאמר אוי איזה חום, וודאי מי שיודע שהחום הוא מתנת השי"ת לבשל ולהמתיק הפירות אין ראוי לו להשתמש בביטוי "קופחת ללא רחם."

יישר כח על ההארה החשובה והמחכימה!

~~~

דחייה של 5 חודשים – לטובה

לפני כחצי שנה, הופנה בני בן הארבע לבדיקה במעבדת שינה – בדיקה שבה נדרשים לישון לילה שלם בבית החולים עוד בענין הנ"ל: במהלך ימי השבעה על סבי כשהילד מחובר למכשירים הבודקים את נשימותיו בשעת השינה.

למעשה, ההמתנה לתור כזה היא בדרך כלל ארוכה מאוד. שלחנו את כל המסמכים ונאמר לי שיחזרו אלי. כעבור כשלושה חודשים התקשרו וקבעו לנו תור לעוד שלושה חודשים קדימה. אולם, בדיוק באותו שבוע פרצה מלחמת איראן הראשונה; למחרת התקשרו אלי מבית החולים, הודיעו כי התור מבוטל, ודחו אותו בחודשיים נוספים. אמרנו "גם זו לטובה" והמשכנו הלאה, הרי למי יש זמן להתלונן על תור שבוטל בזמן מלחמה.

אלא שהצור תמים פעלו, וכל דבר מחושבן עד המילימטר האחרון. ביום י"ב בתמוז נולד לי בן למזל טוב. באותו בבוקר, מיד בצאתי מהמקווה, אני רואה כי בית החולים "שערי צדק" על הקו. הם הודיעו לי חגיגית כי התפנה תור להלילה בשל ביטול!

ואכן, הלכנו באותו לילה. מכיוון שהיינו בבית החולים ממילא, הייתי לשהות לצידו כשיצאתי להתפלל תפילת ערבית. יצוין כי במשך כל חודשי ההמתנה הארוכים לא קרה אף פעם שהתקשרו אלי להודיע על ביטול של הרגע האחרון. נראה לי שלא צריך להוסיף דבר!

הר"ר יצחק לבין - טלז סטון

הר"ר משה באקאר ע"ה בלונדון, הגיע לניחום אבלים הגה"צ ר' אלחנן הלפרין זצ"ל, שהיה בקשר עוז של ידידות עם זקני ע"ה ואז הוא סיפר שלפני רבות בשנים הוא ראה דרך החלון את זקני הולך בשבת בבוקר מוקדם. הוא רץ לעברו ושאל אותו לאן פעמיו מועדות בשבת בבוקר כה מוקדם? ענה לו זקני: הרי אני הולך למקווה. רבי אלחנן קפא במקומו. ענה לו זקני: ולכן? אתפלל בשבת ללא מקווה? מאז הם עשו קביעות והלכו יחד למקווה כל שבת בבוקר במשך שנים.

~~~

בגליון פרשת עקב נכתב ע"י הרב הרשלר מקרית גת שקל יותר לכוון בשמיעת הברכה מאשר באמירתה. בעניין זה ראוי לציין לדברי המאירי (נזיר סו:) על הגמרא "גדול העונה אמן יותר מן המברך", וז"ל:

"העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמי שבירך, כל שכיוון לשמוע את הברכה. ולא עוד אלא שרוב פעמים כוונת המטה אזן לשמוע גדולה יותר מכוונת המדבר ועל סמך זה אמרו: גדול העונה אמן יותר מן המברך...". בכבוד ובהערכה - עקיבא בר נתן אולי אפשר לומר ביאור נוסף מדוע לפעמים קל יותר לכוון בעת חזרת הש"ץ מאשר בשעת תפילת הלחש, ע"פ דברי הנועם אלימלך זי"ע בספרו הקדוש ליקוטי שושנה, שתפילה שמוציאים מהפה, ישנם מקטרגים הפועלים בכל כוחם להפריע לתפילה שלא תעלה למקומה הנכון, משא"כ כשמתפללים תפילה במחשבה, שאינם יכולים החיצונים ליאחז בה. וזל"ק:

אמרו בגמרא מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם, הקב"ה עושה לו דין. נ"ל הפירוש מפני שהאדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר כו', אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה עד שכולם נענים. וזהו שאמרו "ישראל ערבים זה לזה", פירוש עריבין לשון מתיקות כמו וקולך ערב, מפני שממתיקין זה לזה בתפילתם שמתפללין כל אחד בעד חבירו ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפילה היא במחשבה, מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפילתו, בעבור שאין עליה קטרוג. וזהו פירוש "כל מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו" שצועק בשביל חבירו שאין לו פרנסה, "ודומם" פירוש שמעלה תפילתו בעולם המחשבה, "הקב"ה עושה לו דין" פירוש: שפועל רצונו הטוב ונענה בתפילתו.

יהוסף פערלזהאן - לונדון

תפילין דר"ת ע"פ ר' פנחס מקוריץ

היה זה בשבוע של תשעה באב. אחרי התפילה הר"ר אסה ארמון קליין חלצתי תפילין של רש"י על מנת להניח תפילין של רבנו תם כמנהגי תמיד, אולם חשתי מיחוש קל בבטני ועל כן החלטתי שאדחה את הנחת התפילין של רבנו תם לשעות אחר הצהרים, לפני תפילת מנחה. אחר הצהרים ניגשתי לבית הכנסת הקרוב לביתי כדי להתפלל מנחה. ענין התפילין של רבנו תם פרח מזכרוני. ישבתי ואמרתי קרבנות בנחת. כשסיימתי נכנס האדמו"ר מבוסטון והתחיל קורבנות מהתחלה, כך שמצאתי את עצמי עם מעט זמן פנוי.

בבית הכנסת, שעבר לאחרונה שיפוצים, כמעט ולא היו ספרים בקומת התפילה. ניגשתי אל ארון הספרים בתקווה למצוא בכל זאת ספר כלשהו, כדי שלא להעביר את הזמן לריק, ואז מצאתי את הספר "אמרי פנחס" לר' פנחס מקוריץ. מכיוון שמדובר בספר הבנוי על אמרות קצרות, הוא התאים לי בדיוק. לקחתי את הספר ודפדפתי לפרשת ואתחנן. אך את עיני צדה כותרת על תשעה באב. עניין אותי מה כתוב שם, ואז ראיתי שמפורט שם מתי ר' פנחס הניח תפילין של רש"י ומתי הניח תפילין של רבנו תם, ומה היה אומר עם כל אחד מהם.

בו ברגע קפצתי ונזכרתי: הרי לא הנחתי היום תפילין של רבנו תם! נותרו לי 12 דקות עד השקיעה. הספקתי לרוץ, להניח תפילין דר"ת ולהספיק להתפלל מנחה. מן השמים זימנו לי דווקא את הספר הזה ואת הדף הזה העוסק בתפילין של רבנו תם, כדי למנוע ממני לשכוח להניחם.

הטעות של השנה

היינו בתקופה עמוסה בחיים מסיבות משמחות ב"ה, משפחה עם כמה ילדים קטנים א. ארוס בלעה"ר, ונעזרנו בעוזרת בית חרוצה שהצילה את המצב.

יום אחד העוזרת הודיעה שהיא נאלצת להפסיק את העבודה אצלנו, והחלטנו להתחיל לחפש מישהי חדשה. למצוא עוזרת בניקיון זה סיפור ארוך: כדאי לפרסם בעיתון, לקבל טלפונים, ולהביא לניסיון ליום אחד לראות אם זה מתאים, כאב ראש לא קטן, אך ההכרח לא יגונה.

וכאן קרה הפלא הגדול: באותו יום קבלתי טלפון, ממישהי שמציעה את עצמה לעוזרת בית! שאלתי אותה: איך הגעת אלי? הרי עדיין לא פירסמתי! איך את יודעת שאני מחפשת?

והיא עונה לי ראיתי בעיתון! אני מנסה להבין מה קורה פה, רק היום העוזרת עזבה! אך האשה מעבר לקו עומדת על דבריה: יש לי ביד את העיתון שהיה בתיבה שלי היום, ושם מפורסמת מודעה עם הפרטים שלך! רבונו של עולם, איך זה הגיוני?

המתקשרת היתה גם היא בהלם, ומה היא רואה? שהתאריך של העיתון הוא מחודש תמוז לפני כשנה! והוא נראה חדש! איזה השגחה פרטית מדהימה! מערכת העיתון הכניסה בטעות עיתון ישן בדיוק לתיבת הדואר של אשה שמחפשת עבודה, בדיוק את העיתון שבו פירסמתי לפני שנה, פעם אחת בלבד... אבל, רק תיבת דואר אחת קיבלה עיתון של שנה שעברה... זו שזקוקה למודעה הזו! והגיוני שתשאלו "איך קורה דבר כזה", אין לי תשובה... לאלקים פתרונים!

הכנסנו אותה לעבודה בביתנו ואנחנו מרוצים מאוד. אך יותר חשוב מזה, הרגשתי בחוש שלהקב"ה אכפת ממני באופן אישי, הוא רואה אותי ודואג לי במסירות, כאב לבתו היחידה!

המלצה אישית וסודית!

בשבת שעברה התפללתי שחרית בביהמ"ד הגדול של חסידי קרלין בטבריה עילית, ועלו בי געגועים... כבר כתבתי את זה בעבר, אבל ראוי ויאה לחזור על זה ולהעניק לעוד כמה יהודים "טעם של אלול". אל תגלו שאני אמרתי... כדאי לקפוץ לביהמ"ד של חסידי קרלין/לוצק כדי להרגיש טעם גן עדן במזמור לדוד ד' אורי שנאמר אצל האשכנזים בחודש אלול. תשומת לב מיוחדת אל הניגון המיוחד המעורר את הלב בקדיש שלפניו!

תנו לבכם לאוצר שבידכם, ולקארלינער'ס שבין הקוראים: ואל תתנו להרגל לאבדו ממכם...

תוספת זו נוספה בעקבות הערה של א' מיקירי חסידי קרלין.