בס"ד*. שבת פרשת שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט. (הנחה בלתי מוגה)
פרשת השבוע פותחת בפסוק: שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתָּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ וְגוֹ'1, וּמְסַיִם וּבְעַרְתָּ הָרָע מִקִרְבֶּךָ, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. נֶאֱמַר וּבְעַרְתָּ הָרָע מִקְרְבֶּךָ" כלומר, יש לבער את היצר הרע שנמצא בתוך האדם. וְעַל־יְדֵי זֶה שֶׁמְגָרֵשׁ האדם את הָרַע מִקְרְבּוֹ היצר הרע הנמצא בתוכו נַעֲשֶׂה גַּם כפי שנאמר בהמשך הענין וּבְעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל 3, שֶׁמְגָרֵשׁ אֶת הָרָע מִכְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ [וְעַל־דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִרְאֶה עַצְמוֹ כוּ' וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאִי וְחֶצְיוֹ חַיָב כוּ' עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ לְכַף זְכוּת כו' ומזה מובן שאכן פעולה של אדם אחד יכולה להשפיע על מצב העולם כולו, וכך גם בענייננו ביעור וביטול היצר הרע הפרטי של האדם בכוחו לפעול ביעור וביטול של כללות הרע מכלל ישראל ומכל העולם], והטעם לכך שביעור הרע של אדם פרטי ושל כלל ישראל מבער את כל הרע מהעולם הוא דְמֵאַחַר שֶׁבְּרִיאַת הָעוֹלָם הִיא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כמו שדרשו חכמינו זַ"ל "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנְקְרְאוּ רֵאשִׁית 9 (בדברי הנביא, כנאמר "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו"), הֲרֵי עַל־ יְדֵי־זֶה שֶׁהָרַע מִתְבַּעֵר מִיִּשְׂרָאֵל שהם תכלית בריאת העולם, אֲזַי בְּמֵילָא מִתְבַּעֵר הָרָע מִן הָעוֹלָם כּוּלוֹ.
וְהָעִנְיָן בָּזֶה, לפי המשמעות הפנימית של הדברים, דְּהִנֵּה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל4 במדרש על הכתוב בקהלת "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה, ובנה עליה מצודים גדלים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא", עִיר קְטַנָּה - זֶה הַגּוּף, גוף האדם נמשל לעיר קטנה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט - אֵיבָרָיו של הגוף, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל זֶה יֵצֶר הָרָע וּ זֶה ששוכן באדם, וְסָבַב אוֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים כו' והיצר עושה מאמצים להשתלט על האדם ולכבוש אותו תחת ממשלתו. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתָּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, שֶׁצָרִיךְ כל אדם לִיתֵּן לתת, לקבוע שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים בְּכָל הַשְׁעָרִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם (עִיר קְטַנָּה) 5 כדי למנוע מהיצר הרע לשלוט עליו. וְתַכְלִית המטרה הסופית של הָעֲבוֹדָה עבודת ה' בעניין זה של המאבק מול היצר הרע הִיא לִפְעַל וּבְעַרְתָּ הָרָע מִקִרְבֶּךָ, דְקָאֵי שהכוונה ב"הרע" היא עַל הַיֵּצֶר הָרָע, והתכלית היא לבערו ולבטלו לגמרי, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּגְמָרָא מסכת סֶכָּה שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרָע, הַקְבָּ"ה קְרָאוֹ רַע (ובגמרא מובא על כך הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו").
וְכָל זֶה פעולת ביעור הרע תחילה מהאדם, ואחר־כך מכלל ישראל ומכללות העולם נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים, דְּעִנְיַן הַ׳שׁוֹפְטִים' בעבודה הרוחנית של האדם הוּא כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל10 לְעוֹלָם יַרְגִיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, ופירש רש"י: "שיעשה מלחמה עם יצר הרע". וְעִנְיַן ה׳שׁוֹטְרִים' הוּא כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל10 חז"ל (וזה לשון הגמרא שם: "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה) יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה (שֶׁזֶּהוּ הניצחון על היצר הרע באמצעים אלה, הוא עַל־דֶּרֶךְ עִנְיַן הַשּׁוֹטְרִים שֶׁנּוֹתְנִים הָעוֹנֶשׁ כו'). וְעִם הֱיוֹת שֶׁהַזְכָּרַת הֶענֶשׁ (שׁוֹטְרִים) מוֹעִיל בְּוַדַּאי לניצחון היצר הרע, מַה־ שֶׁאֵין־כֵּן הָעִנְיָן דְיַרְגִיז יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע (שׁוֹפְטִים) אֵינוֹ מוֹעִיל בְּכָל פַּעַם בוודאות ויתכן שאדם יילחם ביצרו ולא יצליח לנצח אותו, כַּמּוּבָן מִמַּאֲמַר רַזַ"ל הַנַּ"ל לְעוֹלָם יַרְגִיז כוּ' אִם נִצְחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו כו' יִזְכּוֹר לוֹ כו', כלומר שייתכן שהפעלת אמצעים אלה תביא לניצחון על היצר הרע וייתכן שלא, מִכָּל־ מָקוֹם סֵדֶר הָעֲבוֹדָה הרגיל הוּא שֶׁבִּתְחִלָה לכתחילה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָעִנְיָן דְּיַרְגִיז יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע (שׁוֹפְטִים), והאדם צריך לעשות את התלוי בו כדי ללחום ביצר הרע, וְרַק אִם אֵין זֶה מוֹעִיל, אֲזַי צְרִיכָה לִהְיוֹת הָעֲבוֹדָה דְּיִזְכּוֹר לוֹ כוּ' (שׁוֹטְרִים) שבוודאי תועיל.
ב)
וּבֵאוּר הָעִנְיָן דְּשׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ - כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודת ה' של כל יחיד בְּעוֹמֶק יוֹתֵר, הִנֵּה כְּתִיב12 נוֹדָע בַּשְׁעָרִים בַּעְלָהּ, ולפי הפירוש הפנימי הוא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא 13, הקדוש ברוך הוא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ כְּלָל 14, שאין כל מחשבה תופסת (יכולה להבין ולהשיג) בו כלל וּמִכָּל־מָקוֹם למרות שאי־אפשר לדעת ולהשיג אותו נוֹדָע בַּשְׁעָרִים בַּעְלָהּ, שֶׁנַעֲשֶׂה נוֹדָע (בִּבְחִינַת הַשָּׂנָה) ואפשר להבין ו'לתפוס' בו עַל־יְדֵי שְׁעָרִים, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה בביאור המושג "שערים" ב' פּירוּשִׁים. פִּירוּשׁ הָרִאשׁוֹן, "שְׁעָרִים" מִלְשׁוֹן לְכָל חַד וְחַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ 15, כלומר, הקדוש ברוך הוא שבעצם הוא למעלה מתפיסה והשגה, נעשה ידוע ומושג לכל אחד ואחד לפי השיעור והמידה שלו, עד כמה שאדם זה מסוגל לדעת ולהבין שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ דּוֹמָה הָעֲבוֹדָה עבודת ה' הרוחנית שֶׁל אֶחָד לַחֲבֵירוֹ, וכל אחד עובד את ה' לפי עניינו, בהתאם לדרגה שלו, דְאַף־עַל־פִי שֶׁכָּל הַנְשָׁמוֹת מַתְאִימוֹת שוות זו לזו וְ"כּוּלָנוּ כְּאֶחָד"16, ובמובן מסויים מכל הנשמות של כל בני ישראל נחשבות למציאות אחת, מִכָּל־מָקוֹם עדיין יש הבדלים בין אדם לחברו ולכל אחד יש את ה'שיעור' והדרגה המיוחדת שלו, כי הֲרֵי כְּלָלוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שבעצם הן מציאות אחת, כאמור, נֶחְלָקוֹת לְשִׁשִׁים רִיבּוֹא נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁהֵם שָׁרָשִׁים, וְכָל שֹׁרֶשׁ מִתְחַלֵק לְשִׁשִׁים רִיבּוֹא נִיצוֹצוֹת כו'17, ונמצא שלמעשה יש הבדלים בין הנשמות וכל נשמה היא עניין בפני עצמו וְלָכֵן אֵינוֹ דּוֹמֶה סֵדֶר הָעֲבוֹדָה בעבודת ה' שֶׁל אֶחָד לַחֲבֵירוֹ, וּכְמוֹ הָעֲבוֹדָה דִּרְאוּבֵן שֶׁהִיא בִּבְחִינַת וְאִיָּה באלוקות, וְהָעֲבוֹדָה דְּשִׁמְעוֹן הִיא בִּבְחִינַת שְׁמִיעָה באלוקות, וְהָעֲבוֹדָה דְּלֵוִי הוּא עִנְיַן דְּיִלָוָה אִישִׁי אֵלַי 18, ליווי לאלוקות, כַּמְבֹאָר בְּ'תוֹרָה אוֹר׳ פָּרָשַׁת וַיְחִי 19. וּפֵירוּשׁ זֶה בַּ"שְׁעָרִים" (סֵדֶר הָעֲבוֹדָה דְּכָל חַד וְחַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ) קָשׁוּר עִם הַפִּירוּשׁ הַשֵׁנִי בַּ"שְׁעָרִים", מִלְשׁוֹן שִׁיעוּר וּגְבוּל, שֶׁהֲרֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, אֲפִילוּ כְּשֶׁהִיא אֶצְלוֹ בְּאוֹפֶן שֶׁל בְּלִי גְּבוּל, מִכָּל־מָקוֹם לְגַבֵּי הַקָּבָּ"ה הֲרֵי זֶה בִּגְבוּל, וְכָל־שֶׁכֵּן בִּהְיוֹתוֹ בְּמַעֲמָד וּמַצָב שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא מֵהַגְבָּלָה שֶׁלּוֹ. וּמִכָּל־מָקוֹם נוֹדֶע בַּשְׁעָרִים בַּעְלָהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְיָדַע לְכָל חַד וְחַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ.
ג)
אָמְנָם כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה נוֹדָע בַּשְׁעָרִים בַּעְלָהּ, צְרִיכָה לִהְיוֹת הַקְדְּמַת הָעֲבוֹדָה דְּ־ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. וְהָעִנְיָן בָּזֶה 20, דְּהִנֵּה, יֵשׁ ד' שְׁעָרִים בַּנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ רְאִיָּה שְׁמִיעָה רֵיחַ וְדִבּוּר. הָעֲבוֹדָה דִּבְחִינַת וְאִיָּה הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 21 שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה כלומר, התבוננות באלוקות בדרגה שדומה לראייה בעיניים. השער השני הָעֲבוֹדָה דִּבְחִינַת שְׁמִיעָה הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 22 וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע גו' הבנה והשגה באלוקות הדומה לשמיעה. השער השלישי הָעֲבוֹדָה דִּבְחִינַת רֵיחַ הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 23 בברכת משה רבנו לשבט לוי יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּיךָ 47 עבודת ה' שדומה להקטרת הקטורת לפני ה', השער הרביעי וְהָעֲבוֹדָה דִּבְחִינַת הַדִּבּוּר הוּא עִנְיַן הַתְּפִלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 24 הַפַּעַם אוֹדֶה גוֹ' וַתַּעֲמוֹד מְלֶדֶת 52 העבודה של הודאה לה' בדיבור שהיא, כאמור, עבודת התפילה. וְהַהַקְדָּמָה לְזֶה כדי לעבוד את ה' בארבעת ה'שערים' האמורים הוא עִנְיַן שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתָּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, וְהַיְנוּ שֶׁצָרִיךְ לְהַגְדִּיר להגביל ולשמור את עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הָרְאִיָּה, שֶׁיִּהְיֶה עוֹצֵם סוגר עֵינָיו 61 מֵרְאוֹת בְּרָע 25, וְכַמְבֹאָר בַּאֲרִיכוּת בְּסִפְרֵי מוּסָר 26, עד כמה ראיית דברים אסורים היא דבר חמור וּמוּבָא גַּם בְּקִיצוּר בַּחֲסִידוּת בְּ'קוּנְטְרֶס הָעֲבוֹדָה 27 שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הַהַבָּטָה בדבר האסור הִיא בְּקוֹר רוּחַ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֵינוֹ מַרְגִישׁ בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה הִתְפַּעֲלוּת והתרגשות, ולכאורה המראה לא השפיע עליו, בכל זאת הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם וַחֲקִיקָה גְדוֹלָה ועמוקה בַּנֶּפֶשׁ, וְלֹא תַעֲבוֹר והראיה האסורה לא תחלוף בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת רַע בְּהִתְגַּלּוּת רַחֲמָנָא־לִיצְלָן. וּכְמוֹ־כֵן צְרִיכָה לִהְיוֹת הַהַגְדָּרָה ההגבלה והזהירות בְּעִנְיַן הַשְׁמִיעָה, לִהְיוֹת אוֹטֵם אָזְנָיו מִשְׁמוֹעַ דָּבָר רַע, כְּמוֹ לְשׁוֹן הָרַע, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַצִּיל תְּלִיתָאִי 28, הימנעות מלשון הרע מצילה את חייהם של שלושה (כמובן מדברי חכמינו ז"ל לגבי חומרת לשון הרע שהדבר "קטיל תליתאי", הורג שלושה, את המדבר, את השומע ואת מי שמדברים עליו) וְעוֹד זאת שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שהאדם נמנע מלשמוע דיבור של לשון הרע, פּוֹעֵל גַּם עִנְיָנִים אֵלּוּ, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתָּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ לְמַעְלָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאִים לְקַטְרֵג עָלָיו עצמו, לֹא רוֹצִים לִשְׁמוֹעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 29 בתורה וְלֹא אָבָה הֲוָיָ' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמוֹעַ גו', לדברים לא רצויים מפי בלעם, וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁהַהַנְהָגָה מִלְמַעְלָה עם בני האדם הִיא בְּאוֹפֶן דְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה 30, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא וּ רוֹצִים לְדַבֵּר עָלָיו רַע לְמַעְלָה, אֵין שׁוֹמְעִין מִלְכַתְחִלָה. וּכְמוֹ־כֵן צְרִיכָה לִהְיוֹת הַהַגְדָּרָה בְּעִנְיַן הָרֵיחַ, לְהִזָּהֵר מֵהִרְהוּרִים רָעִים, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 31 הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה, וְסִימָנָיךְ רֵיחָא. וּכְמוֹ־כֵן צְרִיכָה לִהְיוֹת הַהַגְדָּרָה בְּעִנְיַן הַדִּבּוּר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם 32 וַאֲפִילוּ בְּצָרְכֵי הַגּוּף לֹא יַרְבֶּה אָדָם דְּבָרִים כו', וְאָמְרוּ 33 לֹא מָצָאתִי לַגוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.
ד)
וְעַל־יְדֵי הָעִנְיָן דְּ״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתָּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" כְּפִי שֶׁהוּא בַּעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל במובן הרוחני, כמבואר לעיל בפרטיות, פּוֹעֲלִים שֶׁיִּהְיֶה הָעִנְיָן דְ״שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתָּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" גַּם כִּפְשׁוּטוֹ, בפועל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 34 בייעודי וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְחִלָה, שיחזרו להיות שופטים ויועצים כפי שהיה בזמן שבית המקדש קיים (וכמו שמתפללים ומבקשים בתפילת שמונה־ עשרה בכל יום) בַּגְאוּלָה הָאֲמִתִּית וְהַשְׁלֵמָה עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.