עין יעקב - מסכת שבת

עין יעקב - מסכת שבת

ביאור עם "שפה ברורה - עוז והדר"

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה – רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה הֵם מֵתִים, נָמֵי מֵהָכָא – גַּם הוּא לוֹמֵד זֹאת מִפָּסוּק זֶה, דִּכְתִיב בְּהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק 'לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים', וְדוֹרְשִׁים אֶת הַכָּתוּב שֶׁעָשׂוּ [–שֶׁנָּהֲגוּ בְּ]פְתָחִים שְׁלֵמִים הַחַיָּיבִים בִּמְזוּזָה, כְּמַחְתֶּרֶת – כִּמְעָרָה, הַפְּטוּרָה מִמְּזוּזָה, כְּלוֹמַר, הַכָּתוּב מִתְלוֹנֵן שֶׁמָּצָא אֶת פִּתְחֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשׂוּיִים כְּחוֹרִין וְחַיָּיבִים בִּמְזוּזָה, וְנָהֲגוּ בָּהֶם כְּאִילּוּ הֵם פִּתְחֵי מַחְתֶּרֶת הַפְּטוּרִים מִמְּזוּזָה. וּמְסַיֵּים הַפָּסוּק 'כִּי עַל כָּל אֵלֶּה', כְּלוֹמַר, מֵחֲמַת עָוֹן זֶה [שֶׁל בִּיטּוּל מִצְוַת מְזוּזָה] הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם.

אַגַּב הַנֶּאֱמַר שֶׁבַּעֲוֹן צִיצִית מֵתִים בָּנָיו כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, מְבִיאָה הַגְּמָרָא מַאֲמָר בְּשִׂכְרוֹ שֶׁל הַזָּהִיר בְּמִצְוָה זוֹ: אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וּלְעָתִיד לָבֹא מְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים. שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח כג) 'כֹּה אָמַר ה' [צְבָאוֹת], בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, [וְהֶחֱזִיקוּ] בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם וְגוֹ' כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם', וְהַיְינוּ שֶׁבִּשְׂכַר מִצְוַת צִיצִית שֶׁקִּיֵּים אִישׁ יְהוּדִי בִּכְנַף בִּגְדוֹ, יַחֲזִיקוּ בְּכָל כָּנָף מִבִּגְדוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכָּל אוּמָּה, שֶׁיִּרְצוּ לְשַׁמְּשׁוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעִים אוּמּוֹת בָּעוֹלָם [חוּץ מִיִּשְׂרָאֵל] נִמְצָא שֶׁבְּכָל כָּנָף יַחֲזִיקוּ שְׁבַע מֵאוֹת אֲנָשִׁים לְשַׁמְּשׁוֹ, וּבְאַרְבַּע כַּנְפוֹת יַחֲזִיקוּ אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֲנָשִׁים.

הַגְּמָרָא חוֹזֶרֶת לְהָבִיא בָּרַיְיתָא הַמְפָרֶטֶת עוֹנָשִׁים הַבָּאִים מֵחֲמַת עֲבֵירוֹת מְסוּיָּמוֹת: סִימָן לַעֲבֵירוֹת הַמְפוֹרָט עוֹנְשָׁם לְהַלָּן, שָׂנָא [–שִׂנְאַת חִנָּם] חַלָּה תְּרוּמָה נִגְזֶלֶת דִּינָא שְׁבוּעָה שְׁפִיכוּתָא [–שְׁפִיכוּת דָּמִים] גִּילוּיָא [–גִּילוּי עֲרָיוֹת] וְנִבְלוּתָא [–נִבְלוּת פֶּה].

תַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם – שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת חֲבֵירוֹ בְּלֹא שֶׁרָאָה שֶׁעָשָׂה אֵיזוֹ עֲבֵירָה שֶׁמֵּחֲמַת כֵּן מוּתָּר לְשׂוֹנְאוֹ, נֶעֱנָשׁ בְּמִידָּה כְּנֶגֶד מִידָּה, בְּכָךְ שֶׁמְּרִיבָה רַבָּה [–מִתְרַבֵּית] בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם. וְכֵן נֶעֱנָשׁ בְּכָךְ שֶׁאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, שֶׁגַּם זוֹ מִידָּה כְּנֶגֶד מִידָּה, שֶׁהוּא הִרְחִיק אַהֲבָתוֹ מֵחֲבֵירוֹ, וּכְנֶגֶד זֶה נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ אֶת בָּנָיו אֲהוּבָיו.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעֲוֹן אִי הַפְרָשַׁת חַלָּה, אֵין בְּרָכָה בַּמְכוּנָּס – בְּאוֹצְרוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וּמֵחֲמַת כֵּן מְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת [–קְלָלָה בָּאָה] בַּשְּׁעָרִים – בִּמְחִירֵי הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן, שֶׁמֵּחֲמַת הַמַּחְסוֹר נִמְכָּרִים בְּיוֹקֶר, וְנֶעֱנָשִׁים גַּם בְּכָךְ שֶׁזּוֹרְעִין זְרָעִים, וַאֲחֵרִים אוֹכְלִין אֶת הַצּוֹמֵחַ מֵהֶם. וְהַמָּקוֹר לְכָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת תּוֹכֵחָה (ויקרא כו טז) 'אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה, אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נֶפֶשׁ, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם', אַל תִּקְרֵי בַּפָּסוּק 'בֶּהָלָה', אֶלָּא 'בֶּחַלָּה', כְּלוֹמַר, שֶׁבַּעֲוֹן אִי הַפְרָשַׁת חַלָּה הִסְתַּרְתִּי מִמָּה שֶׁעֲלֵיכֶם, וְהַיְינוּ מַה שֶּׁכְּנַסְתֶּם כְּבָר בְּאוֹצְרוֹתֵיכֶם, וּמֵחֲמַת כֵּן מְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בְּשַׁעֲרֵי הַמָּזוֹן. וְכֵן נֶאֱמַר בַּפָּסוּק שֶׁנֶּעֱנָשִׁים בְּכָךְ שֶׁזּוֹרְעִים זְרָעִים וְאוֹיְבֵיהֶם אוֹכְלִים אֶת הַצּוֹמֵחַ מֵהֶם. וְאִם נוֹתְנִין חַלָּה לַכֹּהֵן, מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מד ל) '[וְ]רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ'.

מַמְשִׁיכָה הַבָּרַיְיתָא: בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, שָׁמַיִם נֶעֱצָרִין מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, וְאֵין צוֹמַחַת הַתְּבוּאָה, וּמֵחֲמַת כֵּן הַיּוֹקֶר הֹוֶה בָּעוֹלָם, שֶׁמְּעַט הַתְּבוּאָה הַנִּמְצֵאת, נִמְכֶּרֶת בְּיוֹקֶר, וְהַשָּׂכָר אָבֵד – וְהָרֶיוַח שֶׁמִּשְׂתַּכְּרִים בְּנֵי אָדָם מִמְּכִירַת תְּבוּאָה נִמְנָע מֵהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ בְּנֵי אָדָם רָצִין אַחַר פַּרְנָסָתָן וְאֵין מַגִּיעִין, כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין לָהֶם פַּרְנָסָה. וּמְקוֹר הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד יט) 'צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג, שְׁאוֹל חָטָאוּ'.

מְבָרֶרֶת הַגְּמָרָא: מַאי מַשְׁמַע – כֵּיצַד מַשְׁמַע מֵהַפָּסוּק הַמָּקוֹר לַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים. מְשִׁיבָה הַגְּמָרָא: תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם [שֶׁ'צִיָּה' מִתְפָּרֵשׁ בִּלְשׁוֹן צִיוּוּי] בִּימוֹת הַחַמָּה ['גַּם חֹם'] שֶׁהוּא זְמַן אֲסִיפַת הַתְּבוּאָה, וְהַיְינוּ מִצְוַת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, וְלֹא עֲשִׂיתֶם, יִגְזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וּכְשֶׁיֵּשׁ בַּצּוֹרֶת, הַיּוֹקֶר הֹוֶה וְהַשָּׂכָר אָבֵד, וְאֵין פַּרְנָסָה.

רש"י

במחתרת. שאין לה פצימין. הכי אמר קרא: לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצות, כי על כל אלה הכיתי. דהאי קרא בתר "לשוא הכיתי את בניכם" כתיב: בכנף איש יהודי. בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון, הרי שבע מאות לשבעים לשון, וארבע כנפות יש לו - הרי אלפים ושמנה מאות: שנאת חנם. שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו - ושונאו: מריבה רבה. מדה כנגד מדה: ובניו קטנים מתים. אהבתו ניטלת ממנו, היינו נמי במדה: במכונס. באוצרות יין ושמן, ומתוך כך באה מארה בשערים - שמוכרים ביוקר: בחלה. בעון חלה: והפקדתי. כמו "לא נפקד ממנו איש" (במדבר לא) - אמעט את מה שעליכם, שכנסתם כבר: השמים נעצרים. ומתוך שאין גשמים - היוקר הוה: ושכר אבד. שכר ריוח: ציה גם חום. ציה כמו 'צווי'. דברים שצויתי אתכם בשעת החום, היינו תרומות ומעשרות: