הפצת ועידוד לימוד התורה הקדושה עם פירוש רש"י

בסייעתא דשמיא

תורה שבכתב

הפצת ועידוד לימוד התורה הקדושה עם פירוש רש"י

פרשת שופטים גיליון קל"ג (שנה ג') | אלול תשפ"ו

מצוות הנוגעות למנהיגי ישראל

בפרשתנו ממשיך משה לחזור על מצוות התורה. לעומת פרשת 'ראה' שעסקה בעיקר במצוות הנוגעות ליחידים, הרי פרשת 'שופטים' עוסקת בעיקר בעניינים הנוגעים למנהיגי הציבור: הדיינים והשוטרים, הסנהדרין והמלכים, הכהנים והלויים, ראשי המלחמה, וזקני העדה.

נושאי הפרשה: הלכות דיינים • אסור אשרה אצל המזבח • איסור הקמת מצבה • הלכות למלך • הלכות לנביאים • הלכות שונות בקרבנות • התרחקות מעבודה זרה ודרכי הגוים • מתנות כהונה ולויה • דיני רוצח • סדר יציאה למלחמה • עגלה ערופה.

א. משפט צדק

בכל עיר בארץ ישראל יש להושיב דיינים מומחים וצדיקים, לכל שבט, שישפטו צדק ולא יקחו שוחד. כן יש להעמיד שוטרים שיכריחו לקיים את פסק הדין.

ב. סנהדרין בירושלים

אם דייני הערים אין יודעים להכריע בדין מסוים, עליהם לשאול את הכהנים והסנהדרין היושבים בבית המקדש. אם אחד מהם ימרה את פי הכהן והסנהדרין, יש להורגו בנוכחות כל העולים לרגל.

ג. תועבות הגוים

אין לנטוע עץ עבודה זרה הנקרא 'אשרה'. אם עדים מעידים על יהודי שעבד עבודה זרה, הריהו נהרג בסקילה. אין לעשות את כל תועבות הגוים של קסמים וכישופים וניחושים או שאלות למתים. אלא, יש להתהלך באמונה שלימה ותמימה בה', בלי לחקור על העתיד, ולקבל באמונה את כל הנהגת הבורא.

24 משמרות

נאסר להקריב קרבן במזבח העשוי אבן אחת, כי כן נהגו הכנענים. בהר הבית נאסר לנטוע כל עץ ולבנות כל בנין. אסור להקריב קרבן בעל מום, ובשעת הקרבת קרבנות אין לדבר דיבורי 'פיגול'. הכהנים התחלקו ל-24 'משמרות', וכל משמר עבד שבוע אחד, אולם כהן יכול להקריב קרבן פרטי שלו גם שלא בשעת המשמר שלו, וכן בשלש רגלים יכול כל כהן להקריב קרבנות החג.

ה. שני ספרי תורה

חל איסור על מלך ישראל להרבות לו סוסים יותר מהנצרך למרכבתו, וכן אסור להרבות לו יותר מ-18 נשים, ואסור לו להרבות כסף וזהב יותר מהנצרך לתת לחיל הצבא. על המלך לכתוב שני ספרי תורה, ספר אחד – יהיה מונח בבית גנזיו, והספר השני – יוליך עמו בכל מקום.

ו. ראשית הגז

שבט לוי אינם נוטלים חלק בארץ ובביזת המלחמות. השוחט בהמה עליו לתת לכהן, שלש מתנות: זרוע, לחיים, והקיבה. כן יש לתת לכהן, תרומה מדגן שמן ויין, והגוזז חמש רחלות, עליו לתת הצמר הראשון לכהן, ושיעורו מדרבנן: אחד משישים מהצמר.

ז. נביאי שקר

מי הוא נביא שקר? המתנבא על העתידות, ובסוף רואים שהדבר לא קרה, או שאומר לעבור על אחת ממצוות התורה [מלבד נביא שהוא מוחזק כצדיק גמור, כאליהו שהקריב בבמה בהר הכרמל]. שלשה נביאי שקר נהרגים בידי אדם: א. המתנבא שקר מה שלא נאמר מעולם. ב. המתנבא מה שנאמר לחברו. ג. המתנבא בשם עבודה זרה.

ח. שני עדים

הרוצח בשוגג, גולה לעיר מקלט, ואילו רוצח במזיד חייב מיתה בסייף, לאחר ששני עדים כשרים העידו על כך, וכן בכל עונש אין בית דין מענישים על סמך עד אחד.

ט. מלחמת מצוה

טרם היציאה למלחמת מצוה של כיבוש הארץ, הכהן המשוח והשוטרים מחזקים את העם שה' יהיה בעזרם ולא יתייראו מריבוי הגוים והסוסים, ועליהם להרוג את שבעה אומות, אנשים נשים וטף. אלו אינם יוצאים למלחמה: א. מי שלא חנך את ביתו החדש. ב. מי שלא חילל כרם בשנה הרביעית. ג. מי שלא נשא את אשתו הארוסה. ד. מי שאינו מסוגל לראות חרב שלופה.

י. עגלה ערופה

אם מוצאים הרוג בדרך, זקני הבית דין של העיר הקרובה עורפים עגלה על אדמה קשה, ורוחצים שם את ידיהם, והכהנים מתפללים שיכופר הדם.

פנינים מאירים לשולחן השבת

פשט: 'הכהנים' או 'הכהן'?

וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׁה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵבָה (דברים יח, ג)

יש לדקדק, שפתח בלשון רבים - מִשְׁפָּט הַכֹּהֲנִים', וסיים בלשון יחיד וְנָתַן לַכֹּהֵן'.

מבאר הגה"ק רבי וידאל צרפתי זי"ע בספרו 'צוף דבש', על פי הנפסק להלכה (שו"ע יו"ד סי' סא, ט) בדיני מתנות זרוע לחיים וקיבה: "לא יחלקם להרבה כהנים, שצריך לתת לכל אחד דבר חשוב כדי נתינה, אלא נותן זרוע לאחד, וקיבה לאחד, ולחיים לשנים. ובשור הגדול, יכול לחלק הזרוע לשנים, לכל אחד פרק אחד". ובכן יבואר, שבתחילה נאמר 'וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפָּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זְבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר' – כשמדובר בשור הגדול, אזי משפט הנתינה שייך לכמה כהנים, כי הזרוע מתחלק לשני כהנים, אבל 'אם שֶׂה' – שהיא בהמה קטנה, אזי – יִוְנָתַן לַכֹּהֵן', שכהן יחיד זוכה בזרוע.

סיכום וביאור דברי רש"י הק'

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל וגו' וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו (דברים יח, ב)

גירסת רבי קלונימוסגירסת רש"יונחלה לח יהיה לו - זו נחלת שחל, נחלת חמסה, נחלת שבעה.ונחלה כל יהיה לו - זו נחלת חמשה, נחלת שבעה.נחלת שאר חמשה שבטים אשר להם נחלה: א. גד. ב. ראובן. ג. מנשה. ד. יהודה. ה. אפרים.נחלת חמשה שבטים אשר להם נחלה: א. שמעון. ב. יששכר. ג. זבולון. ד. דן. ה. נפתלי. ו. אשר. ז. בנימין.שבעה השבטים שנטלו נחלתם בארץ ישראל, בצד המערבי של הירדן, שהיו בה 5 עמים: א. חתי. ב. גרגשי ג. פריזי. ד. חוי. ה. יבוסי.ארץ שני עמים במזרח הירדן, נקראת ארץ הקיני, הקניזי, משה ויהושע חילקו. א. כנעני. ב. אמורי.

רמז: 'תטה' אחרי 'שחד'

לֹא תַפֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תְקַח שׁחַד (דברים טז, יט)

כתב השל"ה הק' זי"ע, שדורשי רשומות רמזו שהאותיות שאחרי 'שׁחַד', הן אותיות 'תַטָּה' [ת' - לאחר ש'. ט' - לאחר ח'. ד' - לאחר ה'], כי הנוטל שוחד בוודאי יבוא אחר כך לידי הטיית משפט, וזהו שאמר הכתוב לֹא תַטֵה' מִשְׁפָּט וגו' – וזאת כאשר - וְלֹא תְקַח ישׁחַד'.

דרוש: תורה שבכתב ותורה שבעל פה

וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִם, וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו (דברים יז, יח-יט)

בספרו 'עץ הדעת טוב' דורש הגה"ק רבי חיים ויטאל זי"ע פסוקים אלו, על פי המבואר בגמרא (גיטין ס, א) שאסור לכתוב תורה שבעל פה, ומכל מקום כתב רבי את המשניות, משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', כיון שראה ששוכחים את התורה. וזה דבר הכתוב: וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה' הַתּוֹרָה הַזֹּאת היינו ששה סדרי משנה, וכאן רמזה התורה היתר לכתוב המשניות, ולימוד המשניות יהיה עַל סֵפֶר – בנוסף על התורה שבכתב הכתובה כבר בספר. וְהָיְתָה עִמוֹ – המשנה, שהיא תורה שבעל פה, תהיה עמו, ובכך 'וְקָרָא' ילמד את המקרא של תורה שבכתב, 'בו' - שילמד הכתובים רק על פי המבואר בתורה שבעל פה, אבל הלומד תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה, הרי הוא מהבייתוסים והצדוקים שכפרו בתורה שבעל פה.

סוד: קליפת 'רי"ב'

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וגו' דִּבְרֵי רִיבת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ (דברים יז, ח)

מובא בשם המקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרופוליא זי"ע הי"ד, שהשר הממונה על השכחה נקרא 'רי"ב', ושתי פעמים 'רי"ב' עולה בגימטריא 'תכ"ד', כי הביטול של שר השכחה הוא על ידי השם הקדוש 'כד"ת', ועל זאת מתפללים בהושענות עשה למען 'דת"ך'.

בזה פירש הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וכו' - שתשכח את דברי התורה, משום שהתגברה עליך קליפת רי"ב, התיקון לכך הוא: דִּבְרֵי רִיבת בִּשְׁעָרֶיךָ - ריבות' לשון רבים, ומיעוט רבים שנים, היינו שני פעמים רי"ב, שהוא עולה בגימטריא תכ"ד, ולכן - וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ – שתלך אל חכמי הדור שיבקשו עליך רחמים בזכות השם הקדוש תכ"ד, שתזכור את לימודך.

התורה וההפטרה

השבת מפטירים בספר ישעיהו את הפטרת 'אנכי אנכי הוא מנחמכם', שהיא ההפטרה הרביעית מסדרת ההפטרות של 'שבעה דנחמתא'. בהפטרה זו מתבשרים ישראל שלאחר כל הצרות הקב"ה ינחמם, הם יתנערו מעפר וילבשו בגדי תפארתם בשוב ה' ציון.

חיים של תורה סדר קבוע עשרות שנים

במשך עשרות שנים, היה לו להגה"צ רבי יוסף צבי דינר זצ"ל (ראב"ד התאחדות קהילות החרדים בלונדון) סדר קבוע, ללמוד בכל יום לאחר תפילת שחרית את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום עם פירוש רש"י.

הבנת התורה

לב לדעת

הכרת והבנת מושג בתורה

קסמים

לֹא יִמָּצֵא בְךְ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבְתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֶם קְסָמִים | קְסָמִים (דברים יח, י)

התורה אוסרת לעשות כתועבות הגוים, ואחת מהן היא 'קסֶם קְסָמִים', וכן מצאנו בפרשת בלק (כב, ז) וּקְסָמִים בְּיָדָם. רש"י כאן פירש: 'אֵיזֶהוּ קוֹסֵם? הָאוֹחֵז אֶת מַקְלוֹ וְאוֹמֵר אִם אֵלֶךְ אִם לֹא אֵלֶךְ'. החזקוני מוסיף: 'מודד מקלו באצבעו או בידו, פעם אחת אומר אלך, ופעם אחת אומר לא אלך, ואם בסוף המקל יארע לא אלך, אינו הולך'. ב'הדר זקנים' כתבו, שקוסמים הוא מלשון קיסמי עץ, שמקלפים קיסמים מצד אחד, ומצד שני משאירים את הקליפה, וזורק קיסם אחד לארץ, אם הקליפה למעלה - זהו סימן לאיש, ואח"כ זורק קיסם אחר, אם מחשוף הלבן למעלה - אומר זהו אשה, ואומר, הרי תחילה איש ואח"כ אשה זהו סימן טוב. ואילו הרמב"ם (הל' ע"ז יא, ו) כתב, ש'קוסם' הוא שם כללי לפעולות שונות שעושה, למשמש ולאחוז בחפצים מסוימים, כדי לפנות מחשבתו עד שיאמר עתידות.

בדרך התורה

הפרשה ולקחה מאוצרם של גדולי הדורות

תמים תהיה

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים יח, יג)

גדולי הדורות עודדו ועוררו את תלמידיהם לשנן תמיד את דברי רש"י אלו, שצריכים להיות נר לרגלו של יהודי: לחיות חיי אמונה בה' וציפייה רק לישועתו, בלי לחקור אחר העתיד, אלא לקבל את ההווה בשלמות האמונה. כמעשינו בשנים האחרונות, נביא עוד מחרוזת עובדות בנושא, מהיכלם של גדולי הדורות, אשר מהם ניקח דרך חיים.

אמונה תמימה בגירוש ספרד

הגה"ק רבי יוסף יעבץ זי"ע, מחכמי ספרד בתקופת גירוש ספרד, מעיד בספרו 'אור החיים' (פרק ב) שהנשים ועמי הארץ, אלו שאמונתם בה' היתה אמונה תמימה ופשוטה, רק הם מסרו את גופם וממונם על קדושת ה', ואף הביאו בעליהן למסור נפשם על קידוש ה', ולא הסכימו להמיר את דתם אף לא למראית העין, ואילו החכמים הגדולים המירו את אמונתם ביום מר, מפני שיסוד היסודות היא האמונה התמימה, ללא חקירות.

כאילו גילה דבר חדש

הגאון רבי מרדכי דוד לוין זצ"ל, מראשי ישיבת 'עיטור רבנים - עץ חיים' בירושלים, ובעמח"ס 'דרכי דוד', היה משנן כל ימי חייו, את דברי רש"י על הפסוק 'תמים תהיה', ובכל פעם חזר על הדברים בהתלהבות והתרגשות כאילו גילה דבר חדש שעד עתה לא ידע עליו. גם בתוך כתבי חידושי התורה שהשאיר אחריו, מצאו בשולי הדפים שרשם לעצמו את דברי רש"י אלו 'התהלך עמו בתמימות וכו