המלחמה האחרונה (נ"ב) – שאין הדור הגון
במאמרים הקודמים ביארנו את מהות השררה שקיבל עם ישראל במעמד הר סיני, איבודה במעשה העגל בכללותו והזכיה של היחידים באותה שררה בזכות שאוחזים בתורה הקדושה, שהיא והיא בלבד מקנה לאדם את הטבת השררה, כפי שראינו במקורות. וסיימנו בקושיה, כיצד בני התורה הנרדפים בארצנו לא לנחשבים למאומה כנגד השלטון רודף התורה בימינו? איפה שררת היחידים המלכים? והאם יש חילוק בינם לבין אומות העולם?
ובכן, המציאות אומרת דרשני. הייתי מתרץ מדוע איבדו את השררה עשרת הרוגי מלכות ונהרגו על קידוש ה' אשר באו לכפרה על מכירת יוסף (מדרש משלי, א', י"א) אבל איך נתרץ את כל אותם קדושים שנרדפו ונטבחו מאז מעשה העגל?
דוד המלך שנרדף כל ימיו אף שהעיד על עצמו "מתורתך לא נטיתי"?
הרוגי לוד? בעלי התוספות שהוצאו להורג? המהר"ם מרוטנבורג שהיה חבוש בכלא מלכות גרמניה עד סוף ימיו ורק 14 שנים אחרי פדו את גופתו והביאוה לקבורה? הגאון החסיד ר' שמשון מאוסטרופולי? ר' אמנון ממגנצא בעל "ונתנה תוקף"? ר' אלחנן וסרמן ותלמידיו שנפחו את נשמתם על הפורט התשיעי בליטא?
אפילו הגאון הרב דוב לנדו שליט"א לא נמלט מהזלזול התקשורתי בשם משפט שהוצא מהקשרו. נו, איפה שררת היחידים?!
נענה על פי משל: גשם היורד לנחל מדברי יבש, ערוץ הנחל מוכן ומוכן לקבל את הגשם, אבל הרוח נושבת בעוצמה כזו שהגשם לא מגיע לתעלה, אלא נספג בחול סביבו. כך, השפע יורד מלמעלה ומוכן להנתן, אלא שלפעמים הכלים לא ראויים לקבלם - לא מחמת - לא מחמת עצמם - אלא מחמת הסביבה בה הם נמצאים! והאמת מחייבת לומר, שאף שמחמת עצמם אכן ראוי שיבוא עליהם שפע של שררה, אלא שעוון הדור גורם. ישנה חסימה כללית שמונעת את היחידים לקבל את הראוי להם. ודוגמאות רבות לכך:
ברכות (ד.): "עד יעבור עמך ה'" - זו ביאה ראשונה, "עד יעבור עם זו קנית" - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים, ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא.
אבות דר"נ (י"ד): שמונים תלמידים היו להלל הזקן. שלושים מהן ראויין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו, אלא שאין דורן ראוי לכך.
ירושלמי, סוטה (ט.): ויצתה בת קול ואמרה להן, יש ביניכם אדם אחד ראוי לרוח הקודש. אלא שאין הדור כדיי. ונתנו עיניהן בהלל הזקן... יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקודש, אלא שאין הדור כדיי. ונתנו עיניהם בשמואל הקטן.
אכן התורה מקנה את שררת היחידים, אבל לפעמים אפילו היחידים לא זכאים לכך בעוון הדור! והמתבונן בגמרא (זבחים יט.) שראינו לעיל, רואה כיצד הגיב אמימר לדבריו של הונא בן נתן, ואמר לו: "התקיים בך הכתוב "והיו מלכים אומנייך", משמע שנדיר היה העניין שאדם זוכה למעלה כל כך גבוהה, עד שכל כך התלהב מכך אמימר!
כל ישראל ערבים זה לזה, ערבים זה בזה, וזהו מה שנאמר בפיוט התחנונים בימי שני וחמישי ובסליחות: אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ, בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂיהֶם. גִּבּוֹרִים לַעֲמוֹד בַּפֶרֶץ, דּוֹחִים אֶת הַגְזֵרוֹת: הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה, וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זָעַם. זוֹעַכִים אַף בְּלַחֲשָׁם, חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְעָם. טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם, יוֹדְעִים לַעֲתוֹר וּלְרַצוֹת: כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם, לֹא הֶשִׁיבוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם: מֵרֹב עֲווֹנֵינוּ אֲבַדְנוּם, נְאֶסְפוּ מֶנוּ בַּחֲטָאֵינוּ!
מכאן, שאין חילוק בין האומות הרודפות את ישראל בגלות לבין אחינו שלפעמים הכלים הרודפים אותנו כאן בארץ, השררה ניתנה ליחידים, אך עוון הדור משפיע. אך לעתיד לבוא יתקיים בכל מי שזכה להיות ירא ה' הפסוק (ישעיה מט, כג): "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲוּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ, וְיָדַעַתִּתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי". נשוב לענייננו אי"ה במאמר הבא.
הרב עמירם טובי הי"ו
לשאלות ובקשת מאמרים קודמים ניתן לשלוח מייל: [email protected]
לשמיעת השיעורים בקול הלשון - חייגו 03-6171111, הקישו 7 ואז 956363
