המשך תער"ב

הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא שלום דובער - אדמו"ר מוהרש"ב

המשך תער"ב ~ אני לדודי ודודי לי, ש"פ תבוא, תרד"ע

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש אני לדודי כו'. דהנה מ"ש תחלה דודי לי ואני לו קאי על הזמן דיצי"מ ומ"ת שהי' בבחי' אתעדל"ע מצ"ע כמא' עד שנגלה עליהם ממה"מ כו', כי במצרים לא הי' כלים כלל אל האור והגילוי שהיו משוקעים במ"ט שע"ט כו' רק שהי' בחי' אתעדל"ע מצ"ע כו', וכן מ"ת הי' ג"כ בבחי' אתעדל"ע כו', הגם דביצי"מ כתי' כי ברח העם שברחו מן הרע, מ"מ לא היו בערך שבנ"א יום יקבלו התורה, רק הי' בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו' כנודע, וזהו דודי לי תחלה ואח"כ אני לו כו', ומ"ש אני לדודי ודודי לי קאי על תשרי שהוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', דבד"כ ב' ענינים אלו הן ניסן ותשרי דניסן נק' חודש האביב כסדר א"ב שהוא מלמעלמ"ט, ותשרי הוא בסדר תשר"ק מלמטלמ"ע כו'. דהנה בתשרי הוא בנין המל' וידוע דבר"ה הוא עליית המל' שעולה בשרשו ומקורו בבחי' רוממות העצמות כו' והו"ע המלך הקדוש כו', וצריכים להמשיך בחי' המלוכה להיות הרצון דאנא אמלוך כו', אמנם הכוונה בהמשכת המלוכה דר"ה הוא להיות התגלות המלוכה ולא כמו בחי' שם שהוא בחי' העלם כ"א שיהי' בהתגלות כו', והיינו ע"י שממשיכים בחי' המל' משרשה ומקורה בחי' העצמות שהיא למעלה מבחי' אור כו', וזהו שממשיכים ע"י התשובה וקבעמ"ש דר"ה שהוא בהתגלות עצמות הנפש כו', וזהו אני לדודי תחלה ועי"ז ודודי לי כו', וזהו דודי לי כו' ואני לדודי שהן ניסן ותשרי כו'. וכן הוא בעבודה דכל השנה כו', דהנה יש פלוגתא אם תלמוד גדול או מעשה גדול דפי' מעשה גדול הו"ע והגדולה זו מע"ב כו' דבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שזהו ירידה והשפלה שצמצם עצמו כו', וזהו שממשיכים ע"י העבודה בבחי' אתכפי' שזה"ע מעשה לי גט מעושה שע"י שהאדם כופה א"ע ומניח רצונותיו עי"ז למעלה הוא בחי' הצמצום כבי' להיות ההתהוות כו', ותלמוד גדול הו"ע בחי' גדול ה' דהיינו בחי' גילוי אור וכמ"ש ותורה אור כו' והוא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', וכל השנה הוא בבחי' תלמוד גדול להמשיך האור והגילוי ומצות הן בחי' כלים כו', ובתשרי מעשה גדול שזה מעורר בחי' עצמות למעלה גם משרש ומקור האור כו' ועי"ז נמשך האור בתורה כו'. וזהו הרועה בשושנים, שושנה הוא בחי' מל' כנודע, והמרעה הוא התגלות בחי' המל' במל' כמו שהיא בשרשה ומקורה העצמי כו', גם הרועה בשושנים הוא השונה הלכות שע"י התגלות בחי' המל' כמו שהיא בשרשה ומקורה העצמי נמשך תוס' אורות בתורה, דאורייתא מחכ' נפקת וע"י ההמשכה מבחי' עצמות א"ס נמשך תוס' אור בתו' וזה הרועה בשושנים כו', ותחלה או' דודי לי ואני לו הרועה בשושנים שזהו המשכת התורה מצ"ע שהיא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', ואני לדודי כו' הרועה בשושנים הוא איך שע"י העלאה דתשו' וקבעומ"ש ממשיכים תוס' אור בתורה כו'. וזהו אני לדודי לי ר"ת אלול וס"ת ד' יודין שהן מ"ם יום שהי' משה בהר שהן ימי רצון כו', ולכן הן זמן התשובה שעי"ז נעשה בנין המל' שממשיכים בחי' התגלות המל' משרשה ומקורה בחי' עצמות א"ס ב"ה, וזהו הרועה בשושנים בחי' המרעה דמל' בהתגלות בה שרשה ומקורה העצמי כו' וגם שעי"ז נמשך תוס' אור בתורה כו'.

קיצור.

והנה השם שור מורה ששרשו מפני שור, אינו יודעים מזה מהו פני שור, ושהוא גבו' יודעים מפעולותיו, וזה בכללות המין אבל מפרטי שמות בנ"א אינו יודעים העצם שלו, מפני שהשם נבדל, ובד"כ הוא שייך אל החיות שבגוף, ולכן נשמת משה בגופו של הרשב"י נק' רשב"י. ובהנ"ל יובן מ"ש אני לדודי היינו עליית המל' אלקי המלך בהעצמות, וזהו בר"ה המלך הקדוש, והמשכת ובנין המל' הוא ע"י תשובה שזהו ג"כ ענין אני לדודי, ואח"כ ודודי לי, וזהו הרועה בשושנים התגלות המל'.