שיחת אור ליום ה' פ' שופטים, ליל א' דר
בס"ד. שיחת אור ליום ה' פ' שופטים, ליל א' דר"ח אלול, ה'תשל"ה.
א.
כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה אני לדודי ודודי לי.
ב.
בהתחלת הסדרה מדובר אודות המצוה ד"שופטים ושוטרים תתן לך" (כמוזכר לעיל1), שעל שם זה נקראת בכללותה בשם "שופטים"; אך כללות הענין ד"שופטים ושוטרים" נחלק בפרטיות בכו"כ פרטים – שאין זה בשער מיוחד, אלא "בכל שעריך", היינו, שבכל מקום שישנו "שער", צ"ל שם הענין ד"שופטים ושוטרים".
[וכמו בנוגע להמוזכר לעיל1 בענין "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה"2, שהעבודה כדי לצאת מהגלות לגאולה האמיתית והשלימה היא תורה ("משפט", כמ"ש3 "כמשפט הראשון" שתרגומו "כהלכתא קדמיתא") וצדקה (שכוללת מעשה המצוות4) – שכללות עבודה זו נחלקת בפרטיות לכו"כ פרטים].
וענינו בעבודת האדם – כמבואר בספרי מוסר5 שגם באדם יש שבעה שערים (כפי שנימנו שם), שעל כל אחד מהם יש צורך בזהירות בנוגע לענינים בלתי רצויים, וזירוז בנוגע לענינים הרצויים, שזה נעשה ע"י הענין של "שופטים ושוטרים": "שופט" – הו"ע התורה, "דבר הוי' זו הלכה"6; ולאחרי הלימוד עד לפס"ד הלכה למעשה – הנה הקיום שיומשך במעשה נפעל ע"י ענין ה"שוטרים".
ויש לזה שייכות מיוחדת לחודש אלול, החל מר"ח אלול – כמ"ש באחרונים7, שבחודש אלול "נוהגין להיות בודק כל אשר ימצא שם בדק", בכל הענינים שצריכים בדיקה, הן ענינים של "סור מרע" והן ענינים של "עשה טוב" (שכללות הנהגת האדם היא בשני הקוים ד"סור מרע ועשה טוב"8).
ועי"ז נפעלים כל עניני חודש אלול – שהוא חודש החשבון והסך הכל של השנה החולפת, ואז ניתנת גם האפשרות למלא מה שמאיזו סיבה שתהי' לא פעלו בשלימות האפשרית במשך השנה – שזוהי מעלת התשובה, ש"בשעתא חדא וברגעא חדא"9 "נעשה10 צדיק גמור"11; והרי ענין התשובה הוא לא רק החרטה על העבר, אלא העיקר הוא קבלה טובה על להבא "לבל ישוב עוד לכסלה"12, שלכן צריך להיות ה"שטורעם" במשך ימי חודש אלול בנוגע לכל אשר ידרוש בדק,
כולל ובעיקר – מ"ש במאמר של רבינו הזקן בלקוטי תורה13, ש"בחודש אלול יוצאין ("כל מי שרוצה") להקביל אור פניו ית' בשדה", והמלך "מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".
ומצד השייכות של הענין ד"שופטים ושוטרים" במיוחד לחודש אלול, אזי הקביעות בכל השנים כולם היא באופן שפרשת שופטים היא בחודש אלול – אם באופן ששבת ר"ח אלול הוא עדיין בפ' ראה, וכל השבוע של פרשת שופטים הוא בחודש אלול, או עכ"פ חלק מהשבוע דפ' שופטים, ועכ"פ שבת פ' שופטים (שכולל ששת הימים שלפניו), הוא חלק מחודש אלול.
ג.
ולכן – כרגיל, וכדרוש ע"פ הוראת רבותינו נשיאינו בנוגע לכל ענין – צ"ל ענין של "בכן"14 בנוגע למעשה בפועל:
כללות הענין "להיות בודק .. כל אשר ימצא שם בדק", בכל דבר שיכולה להתעורר שאלה אם צריך להיות שם בדק,
הן בנוגע לתכלית הזהירות במצוות לא תעשה, והן בנוגע לכל ה"שטורעם" שצ"ל בקיום מצוות עשה הן בכמות והן באיכות, כמבואר בארוכה בחלק ראשון של תניא15: "ומה לי בחי' סור מרע ומה לי בחי' ועשה טוב, הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ב"ה"
נותן מקום לעורר עוה"פ במיוחד בנוגע לחמשה המבצעים: מבצע תורה, מבצע תפילין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה ומבצע בית מלא ספרים,
וכן המבצעים של נשי ובנות ישראל (שיש להן שייכות מיוחדת לחודש אלול שמזלו "בתולה") מבצע נרות שבת קודש, טהרת המשפחה וענין הכשרות.
ד.
ועוד נקודה מיוחדת בזה:
בשעה שבנ"י נמצאים במעמד ומצב מיוחד, שנוסף לכך שתמיד היינו "המעט מכל העמים"16, הנה בזה גופא החריף המצב בגלל שיש שמדגישים ומסבירים ל"שבעים זאבים"17 כיצד אנו "המעט מכל העמים" יש צורך להגביר את האיכות, שתכריע ועד שתבטל את ריבוי הכמות שישנו בצד שכנגד, ועד שע"י איכות זו נעשית גם הכמות גדולה וחזקה ומרובה יותר גם בפשטות18.
וענין זה נעשה עי"ז שבנ"י מתקשרים זה עם זה היכן שנמצאים בכל קצוי תבל, ויתירה מזה,
שמתקשרים עם כל הדורות של בנ"י שהיו עד עתה, החל מהזמן של מתן תורה, ש"היום הזה נהיית"19.
וכדי להתקשר ביחד ועד "לאחדים כאחד"20 הרי אין זה ע"י ענינים של מחשבה וכוונה, ש"אין דיעותיהם שוות"21; ועאכו"כ שאין זה ע"י ענין של דיבור, שהרי לאחרי שגלו בנ"י בין אומות העולם נעשית אצלם השפה המדוברת בכל מדינה ומדינה ועם ועם כלשונו, ועד"ז בנוגע לענינים של לבושים וכו' וכו'; אלא מה שמאחד את כל בנ"י במשך כל יום וכל שנה וכל דור, ועד לכל הדורות שלפנ"ז הרי זה הקיום שבמעשה בפועל22:
בשעה שיהודי מניח תפילין, וכך עושה יהודי שני, יהודי שלישי, וכל ישראל כולם – מאחד אותם המעשה שכל אחד מניח אותם התפילין, והיינו, שאפילו אם הם שונים בכך שאחד מכוין כוונות עמוקות ביותר, ולשני יש רק הכוונה הפשוטה (שהיא חלק מהמצוה23) לשעבד הלב והמוח24, הנה בנוגע למעשה יש אצל כל אחד מהם ד' פרשיות כתובים על קלף גשמי, עם רצועות שחורות וכל הפרטים – בשוה ממש.
ואחדות זו היא לא רק עם כל בנ"י שמניחים תפילין ביום חול זה, אלא להיותה מצוה שלמעלה ממקום וזמן, ה"ה מתאחדת גם עם הנחת תפילין ביום שלפנ"ז ויומיים שלפנ"ז וכו', מאז שנעשה בר מצוה, וגם מאחדת אותו עם כל הדורות של בנ"י שהניחו תפילין החל ממתן תורה (להדעות שכבר במדבר הניחו תפילין, ועכ"פ משנכנסו לארץ טובה ורחבה, שלכל הדעות הניחו אז תפילין עם כל ד' הפרשיות25).
ועד"ז בכללות ענין מצוות מעשיות – שכל אלו שעוסקים ביום זה בקיום המצוות כפשוטם (דוקא בחלק הפשט וחלק המעשה שבהם), מתאחדים עם כל אלו שעשו זאת אתמול ויעשו זאת מחר,
ועד שזה מבטל את מרחק הזמן (והמקום) – כל העבר, עד לפעם הראשונה ששמעו את עשרת הדברות, כאשר "וירד הוי' על הר סיני"26, "וידבר גו' את כל הדברים האלה"27, החל מ"אנכי הוי' אלקיך"28 עד "וכל אשר לרעך"29 וכל הענינים שבאמצע, כמו "זכור את יום השבת לקדשו"30, "כבד את אביך ואת אמך"31 [שבהם כלול גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, כדאיתא בירושלמי32 על הפסוק33 "מזה ומזה הם כתובים"] שמכולם נעשה עם אחד.
והענין בזה – שכשם שתורה ומצוות הם נצחיים, כך גם כל בנ"י בכל הדורות, וכאשר יהודי מחדש את הקשר עמהם ע"י קיום מצות עשה בפועל בעוה"ז הגשמי, אזי חוזרת ונעשית בתוקף מציאותו של כל אחד מישראל שקיים מצוות אלו בכל הדורות שלפנ"ז (כמבואר בתניא34 שיחוד זה (שנעשה ע"י קיום המצוות) הוא יחוד נצחי כו'), ועי"ז מקימים את ה"ברית עולם" עם "עַם עולם" ע"י "תורת עולם"28 שניתנה מ"אלקינו מלך העולם", כך, שנעשה גם בכמות ריבוי עצום, ועאכו"כ ריבוי עצום באיכות.
ה.
וזוהי ההתעוררות שיכולים לעורר ולהסביר לאיש פשוט ביותר – וכשאומרים זאת בדברים היוצאים מן הלב, אזי נכנסים אל הלב35 ופועלים פעולתם – שבשעה שעושה מצוה מעשית בפועל: ללמוד פסוק בתורה, להניח תפילין [אלו שמחוייבים בהנחת תפילין] בזמן שבו מחוייבים בהנחת תפילין,
לשמור כשרות המאכלים, ועד"ז שמירת כל המצוות מעשיות – הרי הוא מחזק את כל אחד מישראל ואת כל בנ"י בכל מקום שהם נמצאים; וכאשר מתעוררים עם אותה החלטה בכל המקומות – הרי מובן בפשטות גם בשכל האנושי גודל הפלאת הכח ("אַ גוואַלדיקער כח") גם בכמות.
וכמדובר כמ"פ שאל יבוש מפני המלעיגים36, שאומרים שכדי לפעול בעולם הזה צריכים "רכב" ו"סוסים" וכיו"ב – שהרי עכשיו נתפרסם כבר בכל מקום, מן הקצה הימין עד לקצה השמאל, שכל הענינים הגשמיים יש להם ערך ושווי רק אם המצב הנפשי, הכח הרוחני, והחיות שיש לו בדבר ("וחי בהם"37) הם אצלו בשלימות.
כך שומעים כבר מכל אחד ואחת, מבלי הבט לאיזה חוג הי' שייך רגע לפנ"ז – שעומד ומכריז, שהרוחניות והחיות שיש לאדם, ועאכו"כ החיות ברוחניות של "נפש השנית בישראל" שהיא "חלק אלקה ממעל"38 (וכפי שרבינו הזקן מוסיף ומדגיש) "ממש"39 היא עיקר החיות שמחי' את הכמות.
וכאמור לעיל, שזוהי האפשרות שניתנת לכל אחד מישראל בכל מקום שהוא להתאחד בפועל עם כל בנ"י, כך, שנעשה ריבוי כח גם בכמות כלפי שבעים הזאבים וכל העולם שמסביבם, כיון שיש כאן לא רק אותם יהודים שנמצאים בשטח פלוני ובמקום פלוני, אלא כפי שכל יהודי מראה שהוא חלק אחד מעם גדול שמאוחדים כולם ע"י "תורה אחת"40, ובאופן של לימוד שמביא לידי מעשה – ע"י קיום המצוות שנאמרו ב"תורה אחת", ועי"ז נעשים "גוי אחד בארץ"41, כפי' רבינו הזקן42 שהם ממשיכים את האחדות גם בענינים ארציים.
ועי"ז "תפול עליהם אימתה ופחד"43, כיון שהם תופסים שיש להם עסק לא רק עם אותם יהודים שאותם רואים בעיני בשר בשטח ובמקום מסויים, אלא יש להם עסק עם כל בנ"י שנמצאים בדורנו זה בכל פינה שבעולם, ועד לכל בנ"י מאז שנעשו לעם במעמד הר סיני, שאז נעשה "והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם"44, ו"מה הוא חנון וכו'"45, ועד"ז "מה הוא נצחי" כך כביכול בנ"י הם נצחיים, ע"י אחיזתם בתורה ומצוות, ש"תורה זו לא תהי' מוחלפת"46, וכך עומדים בפועל, גם באופן של כמות, כאיש אחד כל בנ"י, מאז הכריתת ברית במתן תורה, עד בכל מקום ובכל זמן ובכל רגע, בכל קצוי תבל.
וכאמור, שענין זה אי אפשר לפעול ע"י מחשבה, רעיון ורצון טוב (שבזה "אין דיעותיהם שוות"), אלא יש צורך בקיום המצוות בפועל, הן באופן של "קום ועשה" והן באופן של לא תעשה, ששולל ודוחה את העשי' מצד ציוויו של הקב"ה, שאז, הנה נוסף על העיקר שנעשה חד עם הקב"ה כביכול ע"י "מצוה" מלשון צוותא וחיבור47, הרי הוא מתאחד גם עם כל בנ"י בכל הדורות ובכל המקומות, כך, שבכל מקום ומקום נעשה "קהל גדול"48 שמטיל "אימתה ופחד" על אלו שאי אפשר להפחידם בדרך אחרת,
ועאכו"כ שזה מקרב את חסידי אומות העולם (שיש להם חלק לעולם הבא49) שיסייעו וימהרו את ביאת משיח צדקנו,
שאז יהי' ביטול כל הענינים המבלבלים, כפי שמסיים ברמב"ם50 ש"נתאוו החכמים והנביאים" לביאת
משיח, לפי שאז תהי' מנוחה בעולם, שלא תהי' מלחמה ותחרות וכו', שבשביל זה יש צורך בכך ש"והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"51.
וכל זה נעשה בקלות עי"ז ש"אנחנו בשם הוי' אלקינו נדגול"52, ומתבטא ע"י מעשה בפועל – אותו מעשה אצל כל בנ"י בדורנו זה ובכל הדורות שלפנ"ז, שזהו מעשה שנלקח מ"תורה אחת", ומאחד את כל העושים אותו למציאות אחת, שנעשית בתוקף הכי גדול, הן באיכות והן בכמות.
וכאמור כמ"פ: קיום המצוות צ"ל בגלל ש"אשר קדשנו במצוותיו וצונו"; אבל רצה הקב"ה והכניס במצוות סגולות מיוחדות, ועד גם לסגולה שע"י קיום המצוות במעשה בפועל מתאחדים כל בנ"י במשך כל הדורות לעם אחד, ויתירה מזה, כמ"ש רבינו הזקן20 בפרשת "אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם": "קומה אחת שלימה", "לאחדים כאחד", למטה מעשרה טפחים.
ואז ממלאים כל מה שצריכים למלא, ועד שעושים דירה לו ית' בתחתונים53, ובתכלית השלימות, ובשמחה ובטוב לבב.
ו.
בהמשך להאמור לעיל:
תמיד ידעו יהודים שקיום המצוות אינו ענין פרטי של מקיים המצוה, ובמילא הרי זה באופן שאסור לומר לו מאומה, לא רק הוראה, אלא אפילו לא עצה, כל זמן שאינו שואל – שהרי ישנו יסוד בתורה (שנעשה גם יסוד לכמה הלכות בפועל) ש"כל ישראל ערבין זה לזה"54,
כפי שנפעל במעמד הר סיני, או כשעברו את הירדן בפעם הראשונה שנכנסו ל"ארץ טובה ורחבה"55, ארץ הקודש, "אשר56 .. עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"57
שלכן, כל פרט שישנו אצל יהודי נוסף, צ"ל בזה הענין ד"ואהבת לרעך כמוך"58, היינו, שזה נוגע לו; ואם הדברים אמורים בנוגע לחיים הגשמיים של יהודי נוסף, הרי זה במכ"ש וק"ו בנוגע לחיים הרוחניים של אותו יהודי.
ועד שידוע גם הפירוש59 ב"ערבין זה בזה", שהוא לא רק מלשון ערבות, אלא גם מלשון עירוב, והיינו, שהטעם לענין הערבות הוא בגלל שאינם שני אנשים נפרדים שעושים טובה ומקבלים ערבות זה על זה, אלא הם מעורבים זה בזה; הסיבה לכך שאחד ערב לשני, ונוגע לו מה שנעשה עם השני, בגשמיות או ברוחניות, היא בגלל שהשני מעורב בו והוא מעורב בשני.
אבל יש זמנים מיוחדים שזה נוגע עוד יותר, ובמיוחד, שיהי' בהדגשה ובהבלטה ולמעשה בפועל: כשמתחילים להדגיש שצריכים לדעת ש"אתם המעט מכל העמים"16 לגריעותא ח"ו, ולכן צריך להתחשב בדבריו של הגוי, ולהתחשב בדבריו של זה שמלעיג על יהדות, בגלל שיהודים הם "המעט" אזי נוגע עוד יותר הדגשה והבלטה הנ"ל, שכל אחד הוא חלק מהכלל ונוגע לכל הכלל (ולא שאומרים לו דעה בענין פרטי שלו), ועד – בלשון הרמב"ם60 בפסק דין שההנהגה שלו יכולה להביא "תשועה והצלה" לכל העולם כולו, ועאכו"כ ל"עם עולם" בנ"י.
והדגשה זו נוגע שתבוא במעשה בפועל, ולא רק "אחת בשנה"61, בזמנים מיוחדים, אלא בחיי
יום-יום, ובאופן שיכלול את כח המעשה שלו, שלכן נוגע הענין של מצוה מעשית בפועל, החל מהכללים האמורים לעיל (ס"ב): "במשפט", שהו"ע התורה, ו"בצדקה", שבזה נכללים כל מצוות עשה, שכללותם הו"ע גמילות חסדים וצדקה.
ז.
וכאן יש מיד מענה לאלו שרוצים לקרר וטוענים62: מדוע מדברים אודות ענינים שבין אדם למקום, ולא מדברים אודות ענינים שבין אדם לחבירו?!
ובכן: צדקה היא לכל הדעות ענין שבין אדם לחבירו; ובנוגע לענין התורה ("במשפט") יש בה הלכות בענינים שבין אדם לחבירו והלכות בענינים שבין אדם למקום, ואדרבה: החל מעשרת הדברות, מודגש הענין שבין אדם לחבירו יותר מאשר בין אדם למקום.
כלומר: אפילו כשישנם אלו שרוצים לבלבל ואלו שמבלבלים אותם עם החילוק של בין אדם לחבירו ובין אדם למקום – הרי האמת היא שזוהי "תורה אחת"40, שבה נכללים שני הענינים הנ"ל באופן שנעשים ענין אחד, ולא עוד אלא שכשמתחילים לספור בכמות, הרי הענין שבין אדם לחבירו הוא יותר מאשר הענין שבין אדם למקום.
ועד"ז גם בנוגע לענין שאודותיו מדובר עתה: כדי שאיש לרעהו יהי' יותר מאשר "חבר", אלא שיהיו מציאות אחת, הרי זה כאשר שניהם עושים מעשה שענינו בטבעו לחבר שני ענינים נפרדים – אפילו נפרדים בענין זה גופא, שאחד מקיים זאת עם כוונות האריז"ל, והשני מקיים זאת עם כוונות פשוטות, והשלישי אינו שייך אפילו לכוונות פשוטות – שמכולם נעשית מציאות אחת בשעה שעושים בפועל את מעשה המצוה, אם זה לימוד פסוק בתושב"כ או מאמר בתושבע"פ, או ענין של נתינת הצדקה, וכיו"ב בכל תרי"ג מצוות.
ח.
וכאמור לעיל שהכוונה בזה היא ה"בכן" בנוגע לפועל:
יש להסביר לכל יהודי, שעכשיו מודגש בגלוי, שבשעה שמקיים מצוה אע"פ שמקיימה כפשוטה בגלל ש"אשר קדשנו במצוותיו וצונו" (שהקב"ה עשאו שליח לקיים המצוות "שהן שלוחי"63), הרי הוא עושה גם דבר שנוגע בפשטות גם בעוה"ז התחתון, עלמא דשיקרא – שנעשה חלק מכללות בנ"י שנעשים מציאות אחת, "קומה אחת שלימה"20, כיון שכולם עושים אותו מעשה באותו אופן ובאותו יום: ענינים ומעשים ששייכים לשבת – ביום השבת; ענינים ומעשים ששייכים לימות החול – ביום ראשון בשבוע, ועד"ז בנוגע לר"ח וכו', וכך עושים כל בנ"י בכל קצוי תבל.
ויתירה מזה, כאמור לעיל שזה מרענן ומחדש ומביא לידי פועל את הקשר עם כל הדורות כולם, עד לרגע הראשון שבנ"י נעשו לעם שקיבל תורה ומצוותי' – מצוות מעשיות בפועל, כולל ה"מעשה" שבתורה, שהו"ע לימוד התורה כפשוטה, ועד למעשה כפשוטו – עניני מצוות מעשיות.
ובכן: כשיהודי נותן (וכן כשמדבר עם חבירו ליתן) נדבה מממונו, הרי זה דבר גדול ביותר;
אבל יש צורך בענין עיקרי – שיהי' ניכר לעצמו, לבני ביתו, ועד לכל העולם כולו, שזהו מעשה של עם נצחי, שכולל ריבוא רבבות אנשים ונשים, נערים וזקנים, בנים ובנות, ועד עוללים ויונקים, של כל הדורות כולם עד דורנו זה, ועד שיבוא משיח צדקנו, שאז יהי' בפועל הענין של תחיית המתים כפשוטה,
ובכחו לרענן ולחדש ולגלות למטה מעשרה טפחים את האחדות של כל ריבוא רבבות בנ"י שבכל הדורות כולם, ולאח"ז תהי' העשי' והפעולות שבדרך הטבע שישלימו את ה"פכים קטנים", פרטים קטנים שצריך להשלים כדי שהענין ד"בכל אשר תעשה"64 יהי' גם בדברים הכי פשוטים,
אבל עיקר העשי', וכאמור לעיל, ההתעוררות עד שיבוא בפועל – שיהודים יוסיפו בחיות והעיקר בפועל בקיום מצוות מעשיות,
כך, שבשעה שמתחיל יום שהוא ר"ח, וכולם עושים את המצוות שקשורים עם ר"ח בכל קצוי תבל באותו אופן של מעשה – הרי זה מאחד אותם למציאות אחת, "קומה אחת", ומאחד אותם עם כל בנ"י שקיימו את המצוות התלויות בראש חודש עד ראש כל הדורות ועד סוף כל הדורות.
ומזה בא בנוגע ל"בכן" ובפועל – התעוררות על קיום מצוות מעשיות בפועל, ומתוך הסברה, שהקיום צ"ל בגלל ש"אשר קדשנו במצוותיו וצונו", אבל ישנו ענין נוסף שבא במילא עי"ז שכאשר "וראו כל עמי הארץ"65 שבנ"י מתאחדים בענין של מעשה למטה מעשרה טפחים, אזי "תפול עליהם אימתה ופחד"43, בראותם שמדובר אודות עם עצום, שזמן ומקום אינם שולטים עליו, והם ממלאים שליחותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, בורא עולם ומנהיגו, למטה מעשרה טפחים – להיותם כולם ב"צבאות השם" מכל הדורות כולם, עד ימים אלו ויום זה והימים ושנים ודורות הבאים לאח"ז.
וכל זה מתבטא, כאמור לעיל, בענינים שהזמן גרמא: עניני ר"ח – בנוגע לר"ח, ועניני חודש אלול – בפרט בנוגע לחודש אלול; ונוסף לזה ישנם הענינים השוים בכל יום, שכולם חלק מ"תורה אחת", שלימודה פועל אחדות גם בקיום המצוות ובמקיימי המצוות.
ט.
ועוד נקודה מיוחדת בזה:
אלו שעומדים על המשמר ומגינים על עם ישראל בכל מקום שהם, הנה בשעה שמסתכלים מסביבם ורואים ומתבוננים בכמות של הצד שכנגד, אזי לפעמים בא היצר ומתחיל לבלבל, ורוצה ליטול או למעט מהתקיפות שיש לעם שהוא "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"66.
אך בשעה שהם עושים ענין של מצוה מעשית בפועל,
והיינו, שמבלי להתחשב עם אופן הנהגתו לפני רגע, מבלי להתחשב עם החינוך שקיבל, מבלי להתחשב עם המלעיגים מבחוץ ומבפנים, ומבלי להתחשב עם המעמד ומצב הזמני שנמצא בו – עושה מעשה שנצטווה בתורה הנצחית, שהיא למעלה מזמן ומקום, אבל נותנת הוראות כיצד להתנהג בזמן ומקום,
הנה בשעה שמניח תפילין – אזי נעשה חלק ומתאחד עם כל בנ"י שמניחים תפילין באותה שעה בכל קצוי תבל, ועם כל בנ"י שהניחו תפילין במשך כל השנים והדורות כולם, החל מהפעם הראשונה שהתחילו להניח תפילין, כך, שנעשה צבא עצום, צבאות השם, בכמות ובאיכות, עד למטה מעשרה טפחים.
והתבוננות קלה בזה – בכחה לבטל כל הענינים של מורך לב, כל הענינים של המלעיגים, וכל הענינים שרוצים להחליש אותו באיזה ענין שהוא צריך להיות חזק וכו', שכן, גם ע"י חשבון פשוט, חשבון גשמי, בא לידי הוכחה ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נדגול"52, וכל הכמות של ה"שבעים זאבים" עם כל הענינים שמסביבם, אין להם ערך וממשות כלל לגבי היותו "חלק" שכאשר תופסים בו אזי תופסים בכל העצם (כתורת הבעש"ט67); וכיון שנעשה חלק מעם ישראל ש"ערבין זה בזה" – הרי זה צבא עצום, שהוא חלק ממנו, וכל הצבא נעמד להגן ולהציל חלק מהצבא, כיון שחלק מהעצם הוא העצם כולו, כנ"ל. ומה שעליו לעשות כדי שענין זה יהי' אצלו ה"נשק" האמיתי – הרי זה ענין של פועל (דכשם שכללות הנהגתו וענינו היא בענינים של פועל, צריך גם ענין זה להתבטא בענין של פועל) – קיום מצוה בפועל,
י.
וזהו ה"בכן" בנוגע לפועל:
יש להסביר בדברים היוצאים מן הלב לכל אחד ואחד מאלו שתפקידם ושליחותם להגן על בנ"י בכל מקום שנמצאים – שבכל יום צריך להיות אצלם ענין של עשיית מצוה בפועל,
החל מתחילת היום – הנחת תפילין בימות החול, שיש בזה סגולה מיוחדת – נוסף על העיקר, שמקיים מצות הבורא, "ה' אלקי צבאות" - שעז"נ65 "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ועד"ז כשרות המאכלים, שאז, כאשר המאכל נעשה דם ובשר כבשרו, הרי זה דם יהודי ובשר יהודי, והוא מגין על כל דבר של יהודים ושל יהדות עם כל התוקף, כל החיות וכל האור, ובמלוא הנצחון, עד לנצחון באופן של שלום, ועד שאפילו "חרב של שלום"68 "לא תעבור בארצכם"69.
ועד"ז בנוגע להמוזכר לעיל אודות הענין ד"ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" – ללמוד בכל יום עכ"פ פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית, מאמר חז"ל שחרית ומאמר חז"ל ערבית; וליתן בכל יום מימות החול, בלי נדר, עכ"פ פרוטה אחת לצדקה, ובאופן שאפילו כאשר מצד איזו סיבה שתהי' תגיע הפרוטה לעני לאחרי זמן, הרי זה יצא מרשותו ביום זה – עי"ז שישלשל אותה בקופה (תיבה או מעטפה וכיו"ב) של צדקה.
ונוסף לזה – גם ענין מיוחד שקשור עם חודש אלול, הן בנוגע לאלו שנמצאים בצבא, והן בנוגע לאלו שנמצאים בכל מקום:
יש שני ענינים שמתחילים מיד מר"ח (אם כי באופן שונה70) – שבכל יום אומרים המזמור71 "לדוד הוי' אורי וישעי"72, ובכל יום – לבד מימות השבת וערב ר"ה – תוקעים בשופר73.
ובכן: אם רק הרבנות הצבאית תסכים, ובהסכמת המפקדים וכו' – הרי דבר נכון ביותר שבמשך היום, קודם הלילה, יתקעו בשופר,
ומתוך זכרון הטעם שכותב ר' סעדי' גאון74 על תקיעת שופר, שזהו בדוגמת המסופר בתנ"ך75 שבשעת הכתרת המלך תקעו בשופרות, וכך הוא תוקע בשופר, כהכנה לקבל עליו מלכותו ית', אשר, "מלכותך מלכות כל עולמים"76 – על כל העמים וכל פרטי הבריאה בכל מקום שהם, אבל מי פועל הענין ד"תמליכוני"? – הרי זה היהודי שתוקע בשופר או ששומע תקיעת קול שופר מיהודי שני, ובכך מקיים הענין ד"תמליכוני עליכם"77, ועי"ז שהקב"ה נעשה "אלקינו", "ואנחנו בשם ה' אלקינו נדגול" ממשיכים מלכותו ית' על כל העולם כולו, שנעשה גם "מלך העולם".
ועי"ז ממשיכים גם – היכן שיש צורך בכך – ש"תפול עליהם אימתה ופחד", "שתהא אימתו עליך"78, שהם מקיימים ומתנהגים כפי הרצון של "מלך ישראל", והרי "מלך ישראל" הוא לאח"ז גם "גואלו"79, בגאולה האמיתית והשלימה.
יא.
ונקודת הדברים בנוגע לפועל:
אלו שנמצאים בסוג האמור לעיל – הנה נוסף לכך שבכל השנה כולה צ"ל ענין כשרות המאכלים, צריך לדייק בזה יותר בחודש אלול, ובמצב זה בפרט, כיון שעי"ז נעשה דם ובשר כבשרו – דם יהודי ובשר יהודי, ואז הוא מגין בכל ה"שטורעם" ובכל החיות, ולא צריך לחפש עצות איך לעודד את מצב רוחו, שלא תהי' אצלו נפילת רוח, ויחשוב מה לי ולכל הענין הזה וכו' וכו' – כיון שחלק מדמו ובשרו וחיותו נעשית העובדה שהוא מגין על יהודים ועל יהדות ועל כל הענינים הקשורים עמהם, ועושה זאת בשמחה ובטוב לבב, וגם מעודד בזה את חבריו הקרובים אליו והרחוקים ממנו.
וכן: התחלת ימות החול ע"י הנחת תפילין, שנוסף על העיקר – "אשר קדשנו במצוותיו וצונו", יש בזה הענין ש"ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך",
וכן הענין של לימוד פסוק בתושב"כ, מאמר חז"ל בתושבע"פ – כל אחד ואחד לפי מעמדו ומצבו, באיזה לשון שיהי', שהרי בתורה הי' מיד הענין ד"באר היטב"80, "בשבעים לשון"81,
וכן נתינת פרוטה לקופה של צדקה בימות החול.
יב.
וכאמור לעיל, בתוספת נקודה מוכרחת שצריך להדגיש עכשיו – שעי"ז נעשה חלק מצבא עצום, שיש בו אנשים שהם בגיל המתאים לנהל בזה ענינים בגשמיות כפשוטם, אבל, כל אחד מישראל, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"82, הוא חלק מ"צבאות השם", ועי"ז נעשה צבא עצום בכמות וברוחניות גם יחד.
וענין זה פועל בנוגע לעיקר תפקיד הצבא – שההגנה תהי' באופן שמלכתחילה לא יעלה בדעתו של אף אחד שיוכל להתמודד עם גוי גדול ועצום כזה, ועד שנעשה בפועל "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד"69, כי "והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם"44; ועד"ז בחוץ לארץ, שגם שם צריכים רחמי שמים בכל הענינים הפרטיים, שאין כאן הזמן להאריך בזה.
והנקודה בזה – שע"י קיום מצוה מעשית בפועל, חדלים להיות "מעט" אפילו בכמות, וחוסכים את הצורך לחשוב בעת ההליכה ברחוב אם ללכת ברחוב מסויים, ומה יהי' כתוב על ה"שלט", ומי יערוך את הנוסח, ואיזה גוי להזמין לומר מילה טובה וליתן חיוך לבבי – כיון ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נדגול", שהוא "ה' אלקי הצבאות"83, ומשגיח בהשגחה פרטית על כל אחד ואחת מבנ"י, על כל אחד ואחת ממין המדבר, ועד על כל פרט הכי קטן אפילו בעולם הדומם (כתורת הבעש"ט84), והרי "מפי עליון"85 יש רק טוב, ונמשך בטוב הנראה והנגלה.
ועד – כמנהג ישראל86 שמר"ח אלול אומרים כבר בדיבור, ע"פ הוראת תורת אמת, שנכתבים ונחתמים לשנה מתוקה וטובה, כך שהחל מר"ח אלול נעשית בפועל הכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, למטה מעשרה טפחים, בכל המצטרך, בטוב הנראה והנגלה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
יג.
יש עוד נקודה מיוחדת בנוגע למבצע אחד אלא שהוא מבצע כולל (כמו כל המבצעים, אבל בפרט אחד הרי זה כולל יותר) – מבצע טהרת המשפחה, שיש בו ענין שלדאבוננו הוא מוזנח, אע"פ שדורש רק השתדלות קלה87:
בנוגע לנשים שנמצאות בגיל ובמעמד ומצב הבריאות ע"ד שנאמר בשרה אמנו "חדל להיות לשרה אורח כנשים"88, יש להסביר להן, שע"י שמירת המצוה פעם אחת – פרישה, הפסק, ספירה ובדיקות וכו', ולאח"ז לעשות הפסק טהרה, ולספור שבעה נקיים עם בדיקות וכו', ולאח"ז יהי' ענין הטבילה – הנה מכאן ולהבא יהיו להם חיים טהורים ללא מאמץ כלל, עי"ז שיתאמצו פעם אחת, שכן, אפילו אם אפשר לקרוא זאת בשם "מאמץ", במה נחשב הוא לגבי העובדה שעד מאה ועשרים שנה יהיו לה ולבעלה (עם כל הענינים שמסביבה) חיים טהורים, ובמילא גם חיים יהודיים וקדושים בכל הפרטים.
ועוד הוספה בזה – שבהיותה במעמד ומצב כזה, ניתוסף טהרה בכל הענינים שהיא עושה, כולל גם במהלך מחשבתה ומהלך נפשה, כך, שבכל ענין של יהדות שבו צריכה להביע עמדה או שביכלתה לפעול בו משהו, ה"ה עושה זאת באופן שמיוסד על העמד ומצב שבו נמצאת, שהוא מעמד ומצב של טהרה.
וכשיסבירו - באופן של צניעות, בנוסח המתאים – שזהו דבר שניתן להשיגו בקלות הכי גדולה, ע"י שמירת המצוה פעם אחת ויחידה (כיון שנמצאת במעמד ומצב ש"חדל להיות אורח") – בודאי יפעלו זאת.
ובמכ"ש וק"ו: אם פועלים אצל בנות ישראל הצעירות, ש"נאות הן"89, שיקיימו המצוה מידי חודש בחדשו, ויעשו זאת בשמחה ובטוב לבב – הרי עאכו"כ כשמדובר אודות קיום המצוה פעם אחת, שעי"ז יהיו אח"כ עשרות שנים בטהרה ובמילא גם בקדושה, שתתבטא אח"כ בטהרה וקדושה במעשים שלה, בדיבורים שלה, ועד גם במהלך המחשבה שלה.
יד.
ויה"ר שתהי' הפעולה בכל ענינים אלו למטה מעשרה טפחים, ומתוך שמחה וטוב לבב, ובאופן דמוסיף והולך ואור.
וקיום המצוות ומעשים טובים בפועל, יאחד את כל בנ"י, ללא חשבונות כלל, ויעשה מהם לא רק עם אחד, אלא גם "קומה אחת", וכפי שרבינו הזקן20 מוסיף בזה: "קומה אחת שלימה".
ונלך בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקנו, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", ובאופן ד"ואולך אתכם קוממיות"90 – ברגעים האחרונים של הגלות, ותיכף ומיד – הגאולה האמיתית והשלימה, ובקרוב ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגונים "לכתחילה אַריבער", "הושיעה את עמך" ו"אבינו מלכנו", ואח"כ ניגן בעצמו הניגון "צמאה לך נפשי".
טרם צאתו אמר: שיהי' חודש טוב, וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה].
