כֹּחָהּ שֶׁל סְלִיחָה
מרן הרב הצדיק רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (רבה של שכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק, חבר ועדת הרבנים של בית הרפואה 'מעייני הישועה' וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה) סיפר סיפור מדהים על כוחה של הסליחה ועד כמה עלינו להיזהר במצוות שבין אדם לחבירו. מעשה שהיה – כך היה:
יהודי בר-אוריין וירא שמיים, בעל חסד גדול מאוד, מחשובי תושבי העיר בני ברק, פתח בטוב ליבו את שערי ביתו לרווחה לכל נשברי לב.
אנשים אלו שמחו מאוד על הבשורה הטובה, ובאו לביתו בקביעות כדי לאכול סעודות מזינות ובריאות. בין המתארחים הקבועים בביתו היה גם אדם גרוש, קשה רוח, שאכל על שולחנו בקביעות.
פעם אחת, כאשר אותו גרוש הגיע לביתו, היה במצב רוח ירוד ומדוכא. רצה ה' יתברך שדווקא אז אחד מבני הבית פגע בו בשוגג, הקרוב לאונס.
הגרוש התפרץ על איש החסד ובני ביתו, ובחרב פיפיות החל לְגַנּוֹת אותם ולדבר אליהם דברים קשים כגידים, בנוכחות כל הסובבים.
בעל הבית נכח באותו זמן בביתו. כאשר שמע את דבריו של הגרוש, צר לו מאוד על שאין באדם זה אפילו מעט הכרת הטוב על כל מה שהוא ומשפחתו גומלים עמו, שהרי בכל יום הוא סועד את ליבו על שולחנם.
בשעת צערו וכעסו גם הוא לא יכול היה להתאפק, והשיב לו פי שניים ברוחו. מתוך כך התחילו שניהם לריב בחרבות לשונם, ודברי שניהם צרמו את האוזניים.
בסופו של דבר יצא הגרוש מביתו בזעם ולא חזר אליו עוד, ובעל הבית גם הוא לא חיפש אחריו, בשל אותו אירוע שנצרב בזיכרונו.
עברו ימים, ובתו של בעל הבית הגיעה לפרקה. למרות שהייתה כלילת המעלות, בעלת מידות טובות ובעלת חסד עצום, וכולם גמרו עליה את ההלל, לא הצליחו למצוא לה שידוך הגון.
בערב היום הקדוש פנתה בעלת הבית לבעלה. היא אמרה שהקושי למצוא שידוך לבתם אינו כדרך הטבע, שכן כשמדובר ב"סחורה" טובה כל כך, רבים וטובים היו צריכים "לקפוץ" על שידוך זה.
היא סברה לתלות את סיבת הדבר בכך שבעלה בייש את הגרוש בדברים בוטים, ומאחר שנפגע, הכביד את ליבו, ולכן אינם מוצאים שידוך לבתם.
כאשר בעל הבית שמע את הדברים, אמר שאין האשמה תלויה בו כלל. הבושה שהגרוש גרם לו הייתה עצומה, בייחוד כאשר השפיל אותו ואת בני ביתו לעיני כל הנוכחים. הוא רק ניסה להציל את עצמו מן הבושה, ומדוע מוטל עליו לפייסו?
אולם היא הפצירה בו שיעשה לפנים משורת הדין, ולמרות שהוא צודק ילך ויפייס את הגרוש, ואולי הדבר יועיל להם למצוא זיווג הגון לבתם.
הבעל שמע בקול אשתו (וגם בכך היה כבר ויתור גדול, וכידוע שיש אנשים רבים העומדים על דעתם ואינם מוכנים לשמוע לקול השני), וניסה למצוא את הגרוש כדי לפייסו.
לאחר בירורים רבים נודע לו שהוא נמצא כעת מעבר לים. למרות זאת לא התרשל מלחפש את מספר הטלפון שלו בחו"ל, עד שזמן קצר טרם התקדש יום הכיפורים השיג את מספר הטלפון, התקשר אליו ודיבר עמו בידידות. במהלך השיחה ביקש את סליחתו על מה שאירע באותו יום.
הלה התפייס מיד, ואף אמר לו שבדעתו לחזור לארץ ישראל לחג הסוכות, ובעזרת ה' בחול המועד יבוא לבקרו כפי שהיה בעבר.
ראה זה פלא, מיד במוצאי היום הקדוש התקשר אחד השדכנים לביתו של איש החסד והציע בחור מצוין לבתו. השידוך מצא חן בעיניו, ולאחר בירור קצר כבר בתחילת ימי חול המועד סוכות שברו צלחת בשעה טובה ומוצלחת, לשמחת המשפחות – ממש ענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל.
מיד לאחר החג נערכו התנאים בשמחה ובגיל. באמצע הסעודה התפרץ הגרוש אל תוך אולם השמחה כשהוא רוקד. הוא משך את אבי הבת ורקד עמו בשמחה גדולה.
לאחר כמה דקות של ריקודים, תמה בעל החסד באוזני הגרוש: "לשמחה רבה זו מה היא עושה?". היה נראה לו שגם הגרוש שרוי בשמחה גדולה, אך לא הבין על מה ולמה.
אז התבררה הישועה הגדולה. הגרוש סיפר שזה עתה הוא עצמו חוזר משמחת ה"תנאים" שלו, בזיווג שני, בשעה טובה ומוצלחת. כך יצא שבתוך תקופה קצרה כל כך, לאחר שהתפייסו זה עם זה, נושעו שניהם בישועה גדולה.
אין אנו מבינים בדרכי ההשגחה העליונה, וקרוצי חומר כמונו אינם מסוגלים כלל להבין אפילו חלק אחד מני אלפי אלפים מהנהגת שמיים.
אבל דבר אחד ברור וידוע: על ידי מידת הוויתור יכול האדם לעורר רפואות וישועות נשגבות, גם למעלה מדרך הטבע.
