לקוטי תורה חודש אלול - הפרשה החסידית

אֲנִי לְדוֹדִי [א]

"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שִׁיר הַשִּׁירִים וּ, ג) רָאשֵׁי־תִּיבוֹת אֱלוּל:

וְהָעִנְיָן:

כִּי בֶּאֱלוּל מַתְחִיל בְּחִינַת "אֲנִי לְדוֹדִי", דְּהַיְינוּ בְּחִינַת אִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא, עַד רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ לְמַטָּה בִּבְחִינַת הִתְגַּלּוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ו): "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" – שֶׁמֵרֹאשׁ־הַשָּׁנָה עַד יוֹם־הַכִּפּוּרִים הוּא בְּחִינַת "שְׂמֹאלוֹ", בְּחִינַת יִרְאָה, לְפִי שֶׁאָז הוּא זְמַן הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ.

וְלָכֵן קוֹרְאִין לוֹ "הַמֶּלֶךְ" כִּי "מַלְכוּתְךָ – מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים" (תְּהִלִים קמה, יג) פּירוּשׁ: שֶׁאֲפִילוּ בָּעוֹלָמוֹת הַנֶּעֶלָמִים תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימַת הַמֶּלֶךְ וּפַחְדּוֹ. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ גַּם לְמַטָּה עַל כְּלָלוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְתִהְיֶה יִרְאֶתוֹ עַל פְּנֵיהֶם כָּל הַשָּׁנָה. כִּי יִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ אֵינוֹ עֲשׂוּיָה וְנָטוּעַ בְּלֵב הָאָדָם מִכֹּחַ עַצְמוֹ, כִּי אִם מִכֹּחַ הַהֶאֶרָה הַנִּמְשָׁךְ עָלָיו מִלְמַעְלָה בְּעֵת וּזְמַן הִתְגַּלּוּתוֹ, דְּהַיְינוּ בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּחִינַת יִרְאָה כוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת "וְדוֹדִי לִי". רַק שֶׁצָרִיךְ תְּחִלָּה לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה וְיִרְאָה עַל יְדֵי אִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁהִיא בֶּאֱלוּל. וְהִנֵּה נוֹדֶע, שֶׁבֶּאֱלוּל הוּא זְמַן הִתְגַּלּוּת "י"ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים". וּלְהָבִין זֶה, כִּי לָמָּה הֵם יְמוֹת־הַחוֹל וְאֵינָם יוֹם טוֹב כְּמוֹ שַׁבָּתוֹת וְיוֹם־טוֹב, שֶׁבָּהֶם הִתְגַּלּוּת אֱלֹהוּת, בְּחִינַת הֶאָרַת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ; וּבִפְרָט בְּעֵת וּזְמַן "י"ג מִדּוֹת" שֶׁהֵם הֶאָרֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְאֹד, וְהֵם מִתְגַּלִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְוַדַּאי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין יוֹם־הַכִּפּוּרִים וּבֵין אֱלוּל. אַךְ הִנֵּה יוּבָן עַל פִּי מָשָׁל: לְמֶלֶךְ שֶׁקּוֹדֶם בּוֹאוֹ לָעִיר יוֹצְאִין אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ, וּמְקַבְּלִין פָּנָיו בַּשָּׂדֶה. וְאָז רַשָׁאִין כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה, לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו; וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כּוּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכוּלָם; וּבְלֶכְתּוֹ הָעִירָה, הֲרֵי הֶם הוֹלְכִים אַחֲרָיו. וְאַחַר כַּךְ בְּבוֹאוֹ לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ, אֵין נִכְנָסִים כִּי אִם בִּרְשׁוּת. וְאַף גַּם זֹאת, הַמּוּבְחָרִים שֶׁבָּעָם, וִיחִידֵי סְגוּלָּה. וְכָךְ הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל: בְּחוֹדֶשׁ אֱלוּל יוֹצְאִין לְהַקְבִּיל אוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ בַּשָּׁדֶה. כִּי הִנֵּה כְּתִיב (בַּמִּדְבָּר ו, כה): "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךְ", שֶׁהוּא עִנְיָן הֶאָרַת "י"ג מִדּוֹת", שֶׁיִּהְיֶה "פָּנִים בְּפָנִים", דְּהַיְינוּ שֶׁיָּאִיר גִילוּי פְּנִימִיוּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ לִמְקוֹר נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה עִיקַר פְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ – אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ, לְדָבְקָה בּוֹ בְּלֵב וְנֶפֶשׁ, מֵעוֹמְקָא דְלִיבָּא, בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהָאָרָה זוֹ, הִיא נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת "אֵל" (שְׁמוֹת לד, ו), שֶׁהוּא רֵאשִׁית כָּל הַי"ג מִדּוֹת, וּמְקוֹרָן וּכְלָלוּתָן. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִים קיח, כז): "אֵל ה' וַיָּאֶךְ לָנוּ", שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ מַמָּשׁ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ד, כד): "כִּי הֲוָיָ"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא" פֵּירוּשׁ: כְּמוֹ לְמָשֶׁל זִיו וְאוֹר הָאֵשׁ הַיּוֹצֵא מִן הָאֵשׁ עַצְמוֹ, שֶׁבִּכְלָלוּתוֹ אֵין בּוֹ שׁוּם הִתְחַלְקוּת בֵּינוֹ לְזִיו וְאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ; כַּךְ כִּבְיָכוֹל הֶאָרַת פָּנִים הַמַּמֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, הוּא מִבְּחִינַת "אֵל" שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ־הוּא עַצְמוֹ מַמָּשׁ. וְלָכֵן נִקְרָא "יִשְׂרָאֵל" – מִלָּשׁוֹן "שָׂר־אֵל", וְהַיּוּ