מאמר דא"ח

ביאור בדרך אפשר

כַּמְבוֹאָר בַּאֲרוּכָּה בִּפְרִי עֵץ חַיִּים מכתבי האריז"ל שֶׁבָּהֶם בכל יש הארה והתגלות מלמעלה, דְהַיְינוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת יִרְאָה עשרת ימי תשובה נַעֲשֶׂה בִּנְיַן הַמַּלְכוּת שעיקרו בראש השנה (כמבואר כוּ', וְהַיְינוּ, והטעם לחשיבות התעוררות יראת ה' (וקבלת עול מלכות בקבלה וחסידות, האור והשפע של כל הספירות (אור המוחין ואור המידות) שמים) בראש השנה ובכל עשרת ימי תשובה הוא, כיון שֶׁלֹא מַסְפִיק מַה יורד ונמשך לעולמות על ידי ספירת המלכות, ומידי שנה בסיום השנה שֶׁבְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נְטוּעָה אַהֲבָה מְסוּתֶרֶת שֶׁנִּכְלָל בָּהּ החולפת ולקראת תחילת השנה החדשה, הרצון האלוקי להחיות את תְשׁוּבָה, כַּמְבוֹאָר בַּאֲרוּכָה בִּפְרִי עֵץ חַיִּים העולמות נעלם ומסתלק, והשפע שֶׁבָּהֶם נַעֲשֶׂה בִּנְיַן הַמַּלְכוּת] וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל שעובר בדרך כלל על ידי המלכות פְּנֵיהֶם כָּל הַשָּׁנָה". וּמַמְשִׁיךְ לְבָאֵר, "כִּי יִרְאַת ה' נעצר, ועל ידי העבודה של בני ישראל [וּמוֹסִיף] וְאַהֲבָתוֹ [אַף שֶׁהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ בְּרֹאשׁ בראש השנה, הרצון מתעורר מחדש והאור של הספירות נמשך מחדש וכך ספירת המלכות חוזרת ו'נבנית', וכמבואר ב'לקוטי תורה': "דהנה ידוע בשרש ענין ראש השנה שהוא ענין בנין מדת מלכותו יתברך וכמאמר רז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני כו'. והטעם שזהו בראש השנה דוקא הוא כי בכ"ה באלול נברא העולם וביום הששי למעשה בראשית נברא אדם הראשון והוא ראש השנה. והנה ביום ברוא אדם הראשון היה התחלת גילוי מדת מלכותו יתברך כי לא שייך בחינת מלוכה רק על בחינת אדם.... מה שאין כן על בהמות וחיות... ולכן בכל שנה שחוזר הדבר לקדמותו הנה ביום ראש השנה הוא המשכת בחינת מלכות ממקורו כמו שהיה המשכה זו ביום זה בתחלת בריאת העולם..." וְתִתְהְיֶה יִרְאָתוֹ היראה מהקדוש ברוך הוא עַל פְּנֵיהֶם של בני ישראל שקבלו על עצמם עול מלכות שמים בראש השנה כָּל הַשָּׁנָה". וּמַמְשִׁיךְ אדמו"ר הזקן לְבָאֵר, "כִּי יִרְאַת ה' [וּמוֹסִיף אדמו"ר הזקן לבאר שענין זה המבואר כאן אודות יראת ה' הוא גם לגבי] וְאַהֲבָתוֹ התעוררות אהבת ה' [אַף שֶׁהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה פּוֹעֶלֶת אֵימַת הַמֶּלֶךְ וּפַחְדּוֹ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ כו', כנזכר לעיל, בכל זאת הדבר נכון גם לגבי התעוררות אהבת ה' וְלָכֵן כיון שהדברים הללו האמורים אודות עשרת ימי תשובה אמורים לא רק לגבי יראה אלא גם לגבי אהבה, גַּם בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא התעוררות מלמטה, מצד האדם שֶׁבֶּאֱלוּל (דִּלְקַמָּן) כּוֹתֵב גַּם הָאַהֲבָה וְיִרְאָה היינו שניהם הן אהבת ה' והן יראת ה'] אֵינָהּ עֲשׂוּיָה וּנְטוּעָה בְּלֵב הָאָדָם מִכֹּחַ עַצְמוֹ בכוחה של התעוררות מצד האדם עצמו, כִּי אִם מִכֹּחַ הַהֶאָרָה האלוקית הַנִּמְשָׁךְ עָלָיו מִלְמַעְלָה בְּעֵת וּזְמַן הִתְגַּלּוּתוֹ בזמן שבו מלמעלה שתהיה התעוררות מלמטה, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶׁמַמְשִׁיךְ בְּלִקּוּטֵי

אני לדודי ודודי לי

ביאור בדרך אפשר

שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הכתוב בישעיה דִּרְשׁוּ הֲוָיָ' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב וכדברי חז"ל בגמרא שנאמר שבפסוק אחד נאמר "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" ומשמע שתמיד יש דרך להתקרב לה', ובפסוק אחר כתוב "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" ומשמע שיש זמן שאינו קרוב. ועונים: ביחיד, יש זמנים מיוחדים שה' קרוב, ובציבור בכל זמן שיקראו אליו הוא קרוב. ושואלים: מתי הוא הזמן שה' קרוב ליחיד, ועונים: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. וּמְבָאֵר אדמו"ר הזקן במאמר הנזכר בִּפְרָטִיוּת, "שֶׁאָז בעשרת ימי תשובה הוא זְמַן הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְלָכֵן קוֹרְאִין לוֹ הַמֶּלֶךְ כפי שנוהגים למעשה בתפילות בימים אלו לומר 'המלך הקדוש' וכד', כִּי מַלְכוּתְךָ מלכותו של הקדוש ברוך הוא מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, כלשון הכתוב בתהילים פּירוּשׁ לפי פנימיות הענין שֶׁאֲפִילוּ בָּעוֹלָמוֹת הַנֶּעֶלָמִים (שֶׁהֵם הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים) תִּפּוֹל עֲלֵיהֶם על הנבראים הרוחניים שבעולמות העליונים אֵימַת הַמֶּלֶךְ וּפַחְדּוֹ, וּמִזֶּה מהפחד שנופל בעשרת ימי תשובה בעולמות העליונים נִמְשָׁךְ גַּם לְמַטָה עַל כְּלָלוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם [הָחֵל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שבו מתחילים עשרת ימי התשובה שֶׁבּוֹ בראש השנה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עָלָיו עוֹל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְעִנְיָן זֶה של קבלת עול מלכות שמים בראש השנה נִמְשָׁךְ אַחַר כָּךְ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה,

תוֹרָה, שֶׁנּוֹדָע שֶׁ(כְּבָר) בֶּאֱלוּל הוּא זְמַן הִתְגַּלּוּת והארה האריז"ל היא שההתחלה היא מא־ל, כמבואר בפרטיות במכתבו של הרבי מלמעלה של שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים" האמורות בתורה "ה', באגרות קודש ח"ב עמ' שסט), שֶׁזֶּהוּ הפירוש הפנימי של מה ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע שֶׁנֶאֱמַר בתהילים אֵ־ל הֲוָיָ' וַיָּאֶר לָנוּ, אוֹר פָּנָיו של הקדוש וחטאה ונקה", אַף עַל פִּי שֶׁהֵם ימי חודש אלול יְמוֹת הַחוֹל ברוך הוא, בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, כלשון הכתוב במשלי וְהַיְינוּ וְאֵינָם יָמִים טוֹבִים כְּמוֹ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁבָּהֶם וּ שֶׁ(כְּבָר) בֶּאֱלוּל הוּא זְמַן הִתְגַּלּוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פירושו, שֶׁמִּתְגַלָּה הַפְּנִימִיּוּת הִתְגַלּוּת אֱלֹקוּת כוּ', אֶלָּא מִדּוֹת הָרַחֲמִים", אַף עַל פִּי שֶׁהֵם יְמוֹת הַחוֹל דִּלְעֵילָא שלמעלה (שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן שֶׁאֵין זֶה הארת שלוש עשרה מידות וְאֵינָם יָמִים טוֹבִים כְּמוֹ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים) הרחמים בחודש אלול איננה בְּדוֹמֶה שֶׁבָּהֶם הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת כוּ', אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה בְּהַפְּנִימִיּוּת דְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים שֶׁזֶּהוּ הָעִנְיָן הפנימי של לשון שֶׁמְאִירִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הכתוב בתהילים (בפרק לדוד ה' אורי' וּמְבָאֵר זֶה "עַל כִּי מָשָׁל שאומרים בחודש אלול) דְבַקְשׁוּ לְמֶלֶךְ שֶׁקּוֹדֶם בּוֹאוֹ לָעִיר לפני שֶׁקּוֹדֶם בּוֹאוֹ לָעִיר יוֹצְאִין אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ פָנָי (בְּיַחַד עִם) אֶת פָּנֶיךָ הֲוָיָ' כניסתו לעיר מלכותו יוֹצְאִין אַנְשֵׁי וּמְקַבְּלִין פָּנָיו בַּשָּׂדֶה [וְרַק לְאַחֲרֵי זֶה הֶם הוֹלְכִים אֲבַקֵּשׁ שענינו הוא גילוי והארת הָעִיר לִקְרָאתוֹ וּמְקַבְּלִין פָּנָיו אַחֲרָיו הָעִירָה], וְאָז רַשָׁאִין [וִיכוֹלִים] כָּל מִי הפנימיות שלמעלה בפנימיות של בַּשָּׂדֶה [וְרַק לְאַחֲרֵי זֶה לֹאחר שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו [וְעוֹשִׂים כֵּן נשמות ישראל (וכמבואר בליקוטי קבלת פני המלך בשדה הֵם בְּפוֹעַל], וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כּוּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת תורה לאדמו"ר הזקן, במקום אחר, "... הוֹלְכִים אַחֲרָיו הָעִירָה], וְאָז רַשָׁאִין וּמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכוּלָם. וְכָךְ הָעִנְיָן עַל ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום כאשר המלך נמצא בשדה דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּחוֹדֶשׁ אֱלוּל יוֹצְאִין לְהַקְבִּיל אוֹר בקשו פני, פירוש פנימיות שלי, היינו [רִיכוֹלִים] כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ בַּשָּׂדֶה כוּ' שֶׁהוּא עִנְיַן הֶאָרַת שְׁלֹשׁ עצמיות פנימיות נקודת הלב ורעותא לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו [וְעוֹשִׂים עֶשְׂרֵה מִדּוֹת כוּ', הָחֵל מִשָּׁם אֵ־ל שֶׁהוּא רֵאשִׁית דליבא שהוא בהסתר והעלם וצריך כֵּן בְּפוֹעַל ואכן יוצאים לשדה לבקשה ולחפש אחריה ולהוציאה ומקבלים שם את פני המלך], וְהוּא מההעלם אל הגילוי... וכיצד יבקש המלך מְקַבֵּל אֶת כּוּלָם בְּסֵבֶר ויחפש אחריה, את פניך ה' אבקש פָּנִים יָפוֹת וּמַרְאֶה פָּנִים היינו פנימיות הוי', בחי' ויעבור הוי' שׂוֹחֲקוֹת לְכוּלָם. וְכָךְ הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּחוֹדֶשׁ אֱלוּל וְהַיְינוּ, שֶׁמִּתְגַּלָּה הַפְּנִימִיוּת דִּלְעֵילָא שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן הרחמים והן נמשכות בימי הסליחות יוֹצְאִין בני ישראל לְהַקְבִּיל אוֹר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים) בְּהַפְּנִימִיוּת שאז הוא זמן ועת רצון למעלה"). פָּנָיו של הקדוש ברוך הוא יִתְבָּרֵךְ דְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ הָעִנְיָן דְבַקְשׁוּ פָנָי (בְּיַחַד ב) וְהִנֵּה עַל כִּי מָשָׁל הַנִּזְכָּר בַּשָּׂדֶה כוּ' שֶׁהוּא ובנמשל הכוונה שבימים אלה של חודש אלול עִנְיַן אֶת פָּנֶיךָ הֲוָיָ' אֲבַקֵּשׁ. לְעֵיל, נִמְצָא שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֶאָרַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת ב) וְהִנֵּה עַל פִּי מָשָׁל הַנִּזְכָּר לְעֵיל נִמְצָא שֶׁבְּנֵי שמקומם הרגיל והקבוע הוא בעיר, כוּ', הָחֵל מִשָּׁם אֵ־ל שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים אַנְשֵׁי הָעִיר, וְהֵם וְהֵם יוֹצְאִין מִן הָעִיר בימי רֵאשִׁית כָּל הַשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה יוֹצְאִין מִן הָעִיר וּמְקַבְּלִין פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה, חודש אלול וּמְקַבְּלִין פָּנָיו שֶׁל מִדּוֹת האמורות בתורה (עַל כִּי שֶׁשָּׁם נִמְצָא הַמֶּלֶךְ מִקּוֹדֶם לָכֵן. וְעַל פִּי הַמְבוֹאָר הַמֶּלֶךְ הקדוש ברוך הוא בַּשָּׂדֶה, הַמְבוֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּלִקּוּטֵי תוֹרָה שֶׁמֵהָעִנְיָן דַּאֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי התקרבות שֶׁשָּׁם בשדה נִמְצָא הַמֶּלֶךְ כי במפרשי הש"ס הראשונים יש כמה מִקּוֹדֶם לָכֵן לפני שבני ישראל דעות בדבר, יש אומרים שההתחלה היא משם הוי' הראשון, יש אומרים יוצאים לשדה לקבל את פניו. וְעַל פִּי הַמְבוֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר מהשני, יש אומרים מ'א־ל' ויש אומרים מ'רחום', אבל ההכרעה בכתבי לְעֵיל בְּלִקּוּטֵי תוֹרָה שֶׁמֵהָעִנְיָן דַּאֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי התקרבות

בְּרָאתָהּ אַתָּה יְצַרְתָּהּ וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי שהם לשונות אודות ירידת הָרַחֲמִים שֶׁבְּחוֹדֶשׁ אֱלוּל, שם בסיום המאמר מבואר שֶׁהוֹלֵךְ הנשמה למטה), וְיֵשׁ גַּם הַנְּתִינַת כֹּחַ מלמעלה בְּכָל בּוֹקֶר שֶׁלָּכֵן אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ בְּלֶכְתּוֹ הָעִירָה, וְאַחַר כָּךְ בְּבוֹאוֹ כשהמלך בא דַּוְקָא בַּבּוֹקֶר הָעֲבוֹדָה הִיא בְּקַלּוּת בְּנָקֵל וּבְטוֹב יוֹתֵר], לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ, הרי הוא ממשיך ללכת אחרי המלך כֵּיוָן שֶׁנַעֲשֶׂה כַּמְבוֹאָר בְּתוֹרָה אוֹר לאדמו"ר הזקן עַל הַפָּסוּק בתורה מֵהַיְחִידֵי סְגוּלָה שֶׁנִּכְנָסִים גַּם לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ, כמבואר במאמר וַיַּשְׁכֶם לָבָן בַּבֹּקֶר, שֶׁבְּכָל יוֹם בַּבּוֹקֶר מֵאִיר בְּחִינַת לוֹבֶן וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי), וְיֵשׁ גַּם הַנְּתִינַת כֹּחַ בְּכָל בּוֹקֶר יכולים לקבל את פני המלך רק בהיותו הָעֶלְיוֹן (עֶלְיוֹן דָּיְיקָא [שֶׁלָּכֵן דַּוְקָא בַּבּוֹקֶר הָעֲבוֹדָה הִיא בְּקַלּוּת בְּנָקֵל בשדה כי "ואחר כך בבואו להיכל ומדייקים לומר בהקשר זה את הביטוי וּבְטוֹב יוֹתֵר], כַּמְבוֹאָר בְּתוֹרָה אוֹר עַל עליון', כפי שנכתב בה'הגהה' למאמר הַפָּסוּק וַיַּשְׁכֶם לָבָן בַּבֹּקֶר, שֶׁבְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר ב'לקוטי תורה', על הכתוב במאמר מֵאִיר בְּחִינַת לוֹבֶן הָעֶלְיוֹן (עֶלְיוֹן דָּיְיקָא), שֶׁהוּא מְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים כוּ' – בְּדוּגְמַת "הארת פנים המאיר לכללות ישראל הִתְגַּלּוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים שֶׁבְּחוֹדֶשׁ הוא מבחינת א-ל שהוא בחינת אור אין סוף ממש", "ולכן נקרא א-ל עליון"), הָעֶלְיוֹנִים כו' (וזה לשונו ב'תורה אֱלוּל, וּבְכֹחַ זֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית מלכותו של המלך, וְעַד לְהָאוֹפֶן שֶׁהוּא מְקוֹר הָרַחֲמִים הַכְּנֶסֶת, וּמִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ לְךָ לְבַדְּךָ, והכניסה אור' שם, "... וזהו וישכם לבן בבוקר, כָּךְ בְּאוֹפֶן דְּהַנְהֵג בָּהֶם מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כָּל לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ היא באופן של קשר פירוש לבן דקדושה הוא בחינת לובן אֶחָד וְאֶחָד לְפִי עֲבוֹדָתוֹ כו'. וְעַד לְמַעֲמָד וּמַצָּב מיוחד וקירבה מיוחדת עם המלך, העליון דהיינו בחינת אור עצמותו הַמְבוֹאָר בְּסִיּוּם הַמָּשָׁל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אוֹדוֹת כלשון הכתוב במשלי "יהיו לך לבדך ומהותו של אור אין סוף ברוך־הוא, הִתְגַּלּוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים שֶׁבְּחוֹדֶשׁ לכם', לכם בלבד, יִשְׂרָאֵל וּמַלְכָּא כמשל מראה וגוון לבן שאינו דומה אֱלוּל, שֶׁהוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ בְּלֶכְתּוֹ הָעִירָה, וְאַחַר בִּלְחוֹדוֹהִי בני ישראל והמלך, לכל המראות וגוונים שהגוונים שלהם כָּךְ בְּבוֹאוֹ לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנַעֲשֶׂה הקדוש ברוך הוא, לבדם. נתהוו על ידי צבע, מה שאין כן מראה מֵהַיְחִידֵי סְגוּלָה שֶׁנִּכְנָסִים גַּם לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ, ג) וּמַמְשִׁיךְ אדמו"ר וגוון לבן הוא עצמות הדבר ומהותו וְעַד לְהָאוֹפֶן שֶׁיִהְיוּ לְךָ לְבַדְּךָ, יִשְׂרָאֵל וּמַלְכָּא הזקן שלא נשתנה ולא נתהוה על ידי צבע. בִּלְחוֹדוֹהִי. בַּמַּאֲמָר הנזכר ב'לקוטי תורה', וכן הוא על דרך משל אור אין סוף ג) וּמַמְשִׁיךְ בַּמַּאֲמָר, שֶׁבִּשְׁבִיל הֶאָרַת שְׁלֹשׁ שֶׁבִּשְׁבִיל הֶאָרַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה ברוך־הוא בעצמו ובכבודו דלית בי' עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים צָרִיךְ כֵּלִים לְמַטָה מצד האדם, כדי בחינת גוונין כלל דלית מחשבה תפיסא לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לְמַטָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר אֲחַזְתִּיו לקבל ולקלוט את ההארה מלמעלה, בי' ואני ה' לא שניתי כתיב... והנה וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר וְעַל זֶה נֶאֱמַר בשיר השירים בחינת לבן דקדושה כנ"ל שם הוא הוֹרָתִי, בֵּית אִמִּי זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְחֶדֶר הוֹרָתִי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד מקור הרחמים העליונים מה שלמעלה זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת עִנְיַן שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל מעלה מסדר ההשתלשלות ואתערותא הַצְדָקָה, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶׁמַּקְדִים בַּשְׁוָקִים חֶדֶר הוֹרָתִי, בֵּית אִמִּי זוֹ דילי' בבוקר וּבָרְחוֹבוֹת אֲבַקְשָׁה גוֹ', שֶׁזֶּהוּ הַמָּקוֹם שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְחֶדֶר הוֹרָתִי הִתְגַּלּוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה ולעניננו הָרַחֲמִים שֶׁבְּחוֹדֶשׁ אֱלוּל, הכוונה שכאשר יש הארה מלמעלה, וּבְכֹחַ זֶה של התגלות הרחמים הרי כדי שלא תחלוף אלא תיקלט ותפעל צריך לעשות כלי ראוי והוא לימוד העליונים בבוקר עוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ התורה. וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת עִנְיַן הַצְדָקָה, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶׁמַקְדִים בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאַחַר בפסוק זה בַּשְׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אֲבַקְשָׁה גוֹ', שֶׁזֶּהוּ השווקים כָּךְ בְּאוֹפֶן דְּהַנְהֵג בָּהֶם מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כָּל אֶחָד והרחובות הַמָּקוֹם שֶׁל בַּעֲלֵי עֵסֶק שאינם עוסקים בתורה בבית המדרש וְאֶחָד לְפִי עֲבוֹדָתוֹ כו'. וְעַד לְמַעֲמָד וּמַצָּב הַמְבוֹאָר בְּסִיּוּם הַמָּשָׁל הַנִּזְכָּר לְעֵיל אוֹדוֹת הִתְגַּלּוּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת

במאמר ב'לקוטי תורה' שבדרך כלל אנשים יכולים לקבל את פני המלך רק בהיותו בשדה כי "ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה", ועל כך מבואר כאן שכל אחד שעובד עבודת ה' כאמור לעיל נעשה מאותם יחידי סגולה שנכנסים להיכל מלכותו של המלך, וְעַד לְהָאוֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ לְךָ לְבַדְּךָ, והכניסה לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ היא באופן של קשר מיוחד וקירבה מיוחדת עם המלך, כלשון הכתוב במשלי "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך", וכלשון הזוהר לגבי שמיני עצרת שכתוב בו 'עצרת תהיה לכם', לכם בלבד, יִשְׂרָאֵל וּמַלְכָּא בִּלְחוֹדוֹהִי בני ישראל והמלך, הקדוש ברוך הוא, לבדם. ג) וּמַמְשִׁיךְ אדמו"ר הזקן בַּמַּאֲמָר הנזכר ב'לקוטי תורה', שֶׁבִּשְׁבִיל הֶאָרַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים מלמעלה, מצד הקדוש ברוך הוא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לְמַטָה מצד האדם, כדי לקבל ולקלוט את ההארה מלמעלה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בשיר השירים אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי, בֵּית אִמִּי זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְחֶדֶר הוֹרָתִי זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה ולעניננו הכוונה שכאשר יש הארה מלמעלה, הרי כדי שלא תחלוף אלא תיקלט ותפעל צריך לעשות כלי ראוי והוא לימוד התורה. וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת עִנְיַן הַצְדָקָה, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶׁמַקְדִים בפסוק זה בַּשְׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אֲבַקְשָׁה גוֹ', שֶׁזֶּהוּ השווקים והרחובות הַמָּקוֹם שֶׁל בַּעֲלֵי עֵסֶק שאינם עוסקים בתורה בבית המדרש

בחינת השפעת והמשכת החיות למטה מטה למאן דלית ליה מגרמיה כלום הַתּוֹרָה) תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (מַעֲשֶׂה הַצְדָקָה), וּבָאָה וכל הזובח את יצרו בזה ופותח ידו הַגְּאוּלָה הָאֲמִיתִּית וְהַשְׁלֵימָה ולבבו אתכפיא סטרא אחרא ומהפך הָעִנְיָן שֶׁל שֶׁבַע דְּנֶחֶמָתָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב צִיּוֹן עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁאָז חשוכא לאור השם יתברך השוכן עלינו בביאת המשיח יְקוּיִּים הַיִּעוּד וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה בחינת עשיה בעקבות משיחא ויזכה בְּמִשְׁפָּט (שֶׁהוּא עִנְיַן לִימוּד הַתּוֹרָה) תִּפָּדֶה לראות עין בעין בשוב ה' ציון כו'). וְעַד שֶׁמִּתְקַיִּים בְּפוֹעַל הָעִנְיָן וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (מַעֲשֶׂה הַצְדָקָה), וּבָאָה הַגְּאוּלָה שֶׁל שֶׁבַע דְּנֶחֱמָתָא, הנבואות הָאֲמִיתִּית וְהַשְׁלֵימָה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁאָז בשבע ההפטרות של הנחמה (משבת יְקוּיִּים הַיִּעוּד וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה נחמו עד השבת שלפני ראש השנה) (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵישׁ פָּרָשָׁתֵנוּ שׁוֹפְטִים וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בישעיה צִיּוֹן וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל בְּמִשְׁפָּט (שֶׁהוּא עִנְיַן לִימוּד שְׁעָרֶיךָ), בְּקָרוֹב מַמָּשׁ וּבַעֲגָלָא דִידָן.

האמור בנבואת ישעיה על לעתיד לבוא וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵישׁ בראש, בתחילת פָּרָשָׁתֵנוּ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ), בְּקָרוֹב מַמָּשׁ וּבַעֲגָלָא דִידָן במהירות (לפי המושגים) שלנו.