משמעות - למידה מותאמת ?

שאלה עמוקה ועצומה עלתה השבוע על ידי חברי ההנהלה וההורים במערכת חינוך בה אנו פותחים כיתות מותאמות.

המצב: בכיתות הרגילות המלמד עובד לפי הספקים הכתובים על הטבלה. הוא חייב לעמוד בהם. יש מפקח שעומד על המשמר, יש מבחנים כל שבוע, ויש לוח זמנים מוקפדת. הילד לא מתקדם - הוא נשחק.

דא עקא ישנם תלמידים שאינם מצליחים לעמוד בקצב. הם נפלטים באופן כזה או אחר מהלמידה בכיתה. חלקם מתאמצים ומנסים להבין, ואינם מצליחים להגיע להשגים, חלקם מסתובבים ומחפשים מה לעשות - וזה מביא להפרעות ובעיות יותר חמורות.

הוחלט לפתוח כיתות קטנות יותר - עם ילדים טובים בהתנהגות, טובים ביראת שמיים, חלקם ממש מהטובים בכיתה בכל הפרמטרים - אולם לגבי הלמידה הם צריכים למידה מותאמת.

דיברנו עם הורים רבים. אך חלק מההורים התנגדו: "מה יהיה עם הסטיגמה? מה יאמרו?"

שאלנו את אחד מגדולי ישראל שליט"א, והוא אמר: "אין מה לחשוש כלל על עניין של סטיגמה", הוא הוסיף שזה רק חשש של הימים הראשונים, לאחר שהתלמיד יצליח הוא ישכח מהכל.

ומצאתי שהספר חסידים בסימן שח, כבר התייחס לכך:

וכך כתוב:

"מי שמלמד תינוקות, ואחד חריף מחברו, והרב שלהן רואה שאין תקנה שילמדו יחד, וצריכים החריפים רב לבד - אל ישתוק!

ויאמר לאביהם: אלה צריכים רב לבד, ואלה לבד. אף על פי שיפסיד אם יפרידם".

"אל ישתוק!" - הספר חסידים לא רק מתיר הוא מחייב! כשהמלמד רואה "שאין תקנה שילמדו יחד" - הוא חייב לדבר.

חייב לומר להורים. "אף על פי שיפסיד" - גם אם יש הפסד אחר! טובת והתקדמות הילד קודמת.

והספר חסידים מרחיב את עקרון זה לכל ענני החינוך, ומחדש לנו חידוש נפלא:

"חנוך לנער על פי דרכו - גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו).

אם תראה שיצליח במקרא ולא בתלמוד - אל תדחוק לו השעה ללמדו תלמוד.

ואם יבין תלמוד - אל תדחוק אותו ללמדו מקרא. במה שיודע - תחנכהו".

"אל תדחוק לו השעה" מילים נוראות!

"דחיקת השעה" - לדחוק ילד ללמוד משהו שהוא לא מסוגל. זו לא חינוך - זו אכזריות.

והפוך: "במה שיודע - תחנכהו" - מצא את מה שהוא כן יודע - ושם תבנה אותו. לא "מה חסר לו" - אלא "מה יש לו". ושם - תחנך.

לפי דבריו הקדושים, צריכים לבנות את הכיתות, המערך החינוכי, ואת כל הלמידה, באופן של 'מסוגלות' בלבד, ללמד לימוד שהתלמיד כבר מסוגל ללמוד ולהצליח, כאשר יהיה חזק במה שלומד עכשיו, מטבעו ירצה ויוכל להתקדם לשלב הבא.

"בן חמש עשרה לתלמוד" - מאי נפקא מינה? אלא: כיוון שאדם רואה שאין בנו זוכה לתלמוד - ילמד לו הלכות גדולות, ומדרשים, וקריאה. זה הכלל: הספר חסידים אומר: אם ראית שלא מצליח בתלמוד - אל תכריח! ילמד הלכות, מדרשים, קריאה. יש מסלולים שונים. "על פי דרכו" - לא "על פי דרכנו". דרכו שלו.

למעשה!

אמרתי להורים: הסטיגמה שאתם מפחדים ממנה - כבר קיימת. הילד כבר יודע שהוא לא עומד בקצב. הוא כבר מרגיש שהוא "שונה". הוא בוהה באויר בזמן שאחרים משתתפים, הוא כבר מסתובב במסדרונות בזמן שהחברים לומדים. זו הסטיגמה האמיתית - לא הכיתה המותאמת.

הכיתה המותאמת היא לא סטיגמה - היא הצלה. "במה שיודע - תחנכהו". במקום שהוא מצליח שם תבנה אותו. ו"אל תדחוק לו השעה" - אל תכריח אותו להיות מה שהוא לא.

והספר חסידים אומר למלמד: "אל ישתוק!" למחנך: לפני שאתה מעיר לתלמיד - תחשוב: אם המחנך שלי היה מעיר לי כך, איך הייתי רוצה לשמוע?

להורה: לפני שאתה מדבר עם הילד - תחשוב: אם אבא שלי היה מדבר איתי כך, מה הייתי מרגיש?

הכלל: "שיהיה דעתך ונפשך תחת נפשו". משפט אחד לכולם. ואז - "כל אחד על מקומו יבוא בשלום".

pide pae אורן

כרה אמון רייבאן