נקודות משיחות קודש בעניני גאולה ומשיח

הָאֱמוּנָה בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת מְלָכִים: "הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לְיָשְׁנָהּ וְכוּ' וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ"

...כַּנָּנַת הָרַמְבַּ"ם כָּאן (בְּהִלְכוֹת מְלָכִים) הִיא עַל הָאֱמוּנָה בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הַיְנוּ שֶׁנּוֹסֶף עַל הַחִיּוּב לְהַאֲמִין בִּכְלָלוּת עִנְיַן הַגְּאֻלָּה, שֶׁהַקָּבָּ"ה עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל (בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא), חַיָּבִים לְהַאֲמִין בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ (עִם פְּרָטֵי עִנְיָנָיו וּמַעֲלוֹתָיו הַמְפֹרָטִים בָּרַמְבַּ"ם בְּפֶרֶק זֶה), כְּדִיּוּק לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם "וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ".

(לקוטי שיחות חל"ד, שיחת שופטים ג. מתוך "לקראת שבת")

מְחִיקַת הָרֹעַ

לֶעָתִיד לָבוֹא תִּהְיֶה הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי. לָרֹב, בֵּית שַׁמַּאי מַחְמִירִים. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַ מַדּוּעַ דַּוְקָא לֶעָתִיד לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר כְּבָר לֹא יִהְיֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרַע וְלֹא נִמָּשֵׁךְ אֶל הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים - נַתְחִיל לְהַחְמִיר עַל עַצְמֵנוּ בִּדְבָרִים נוֹסָפִים?

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁבַּדְּבָרִים שֶׁאוֹסְרִים בֵּית־שַׁמַּאי יֵשׁ נוֹכְחוּת קְלוּשָׁה שֶׁל רַע. לֶעָתִיד לָבוֹא נִתְעַלֶּה לְמַדְרֵגָה רוּחָנִית כָּל כָּךְ גְּבוֹהָה עַד שֶׁגַּם נוֹכְחוּת קְלוּשָׁה כָּזוֹ תֵּחָשֵׁב לְגַבֵּינוּ כְּעִנְיָן שְׁלִילִי. לָכֵן גַּם נוֹכְחוּת כָּזוֹ שֶׁל רַע תִּהְיֶה אֲסוּרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ נַחְמִיר כְּבֵית שַׁמַּאי. אוּלָם כָּל הַהִתְעַסְקוּת בִּשְׁלִילַת הָרַע, אֲפִלּוּ הַדָּק בְּיוֹתֵר, אֵינָהּ אֶלָּא בִּשְׁלַבֵּי הַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנִים. אַךְ בִּשְׁלַבִּים מִתְקַדְּמִים, כְּמוֹ בִּתְחִיַּת הַמַּתִים, הָרַע יִתְבַּטַל לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם.

(על פי קונטרס "תורה חדשה מאתי תצא". מתוך "לקראת שבת")

הַכֹּתֶל שֶׁלָּנוּ מַסְתִּיר

בְּדוֹרֵנוּ זֶה רוֹאִים וּמַרְגִישִׁים שֶׁמָּשִׁיחַ "עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ". יֶתֶר עַל כֵּן - לַכֹּתֶל יֶשְׁנָם כְּבָר "חַלּוֹנוֹת" וַ"חֲרַכִּים", וּמָשִׁיחַ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּנוֹת" וּ"מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". הוּא "מַשְׁגִּיחַ" וּמַמְתִּין וּמְצַפֶּה - מָתַי נְסַיֵּם כְּבָר אֶת הַ"פַּכִּים קְטַנִּים" וְנַשְׁלִים אֶת הַבֵּרוּר הָאַחֲרוֹן. וּמַה שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ - הוּא בִּגְלַל כָּתְלֵנוּ (הַכֹּתֶל שֶׁלָּנוּ) הַמַּעֲלִים וּמַסְתִּיר.

(לקוטי שיחות ח"ז עמ' 104)

מִלּוּי חִסָרוֹן

אִיתָא בָּרַמְבַּ"ם (רֵישׁ הִלְכוֹת תְּפִלָּה) "מִצְוַת עֲשֵׂה... שֶׁיְהֵא אָדָם... שׁוֹאֵל דַּרְכּוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם".

כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי מַרְגִישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ דָּבָר מְסְיָּם - הֲרֵי גַּם אִם עוֹשֶׂה "חֶשְׁבּוֹן" שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כוּ', יֵשׁ עָלָיו חִיּוּב מִן הַתּוֹרָה לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹ!

וּבְכֵן: הַחִסָרוֹן הֲכִי עִקָרִי שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא - שֶׁנִּמְצָאִים עֲדַיִן בַּגָּלוּת, חֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, וּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ עֲדַיִן לֹא בָּא!...

(תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה ח"ה ע' 2899. מתוך "לקראת שבת")

גַּעְגּוּעֵי הָאָב לַבָּנִים

...בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רוֹצִים וַחֲפֵצִים, מְבַקְשִׁים, דּוֹרְשִׁים וְצוֹעֲקִים כוּ' שֶׁרְצוֹנָם לָצֵאת מֵהַגָּלוּת תֵּכֶף וּמִיָּד, הֲרֵי בְּוַדַּאי שֶׁ"רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה", וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה "בָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שָׁלְחָן אֲבִיהֶם", שֶׁזֶּהוּ, כִּבְיָכוֹל, גַּעְגּוּעֵי הָאָב לַבָּנִים וְגַעְגּוּעֵי הַבָּנִים לַאֲבִיהֶם, גַּעְגּוּעִים גְדוֹלִים בְּיוֹתֵר.

(ספר השיחות תשמ"ז ח"א ע' 301. מתוך "לקראת שבת")

יְצִירַת תַּעֲנוּג אֵצֶל הַקָּבָּ"ה

מִצַד גְדֶל הַחֲבִיבוּת דְּיִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַקָּבָּ"ה, עַד לַחֲבִיבוּת דְּבֵן יָחִיד שֶׁנּוֹלַד לְהוֹרִים זְקֵנִים לְעֵת זִקְנָתָם, הֲרֵי, כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה רוֹאֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים בְּיוֹתֵר וּבְיוֹתֵר לַגְּאֻלָּה, אֲזַי [לַמְרוֹת הַתַּעֲנוּג לְמַעְלָה מֵעֲבוֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת] נַעֲשֶׂה הַתַּעֲנוּג שֶׁל הַקָּבָּ"ה בְּמִלּוּי חֶפְצָם וּתְשׁוּקָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל - עִנְיַן הַגְּאֻלָּה.

(תורת מנחם תשמ"ז ח"ב ע' 713. מתוך "לקראת שבת")

חֶבְלֵי מָשִׁיחַ

נִמְצָאִים אֲנַחְנוּ בְּסִיּוּם הַגָּלוּת. עָבַרְנוּ כְּבָר אֶת עֲבוֹדַת הַבֵּרוּרִים שֶׁל הַגָּלוּת, עִם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת, וְאַף אֶת "חֶבְלֵי מָשִׁיחַ" עָבַרְנוּ, אוֹתָם דְּבָרִים אֲיִמִּים וְנוֹרָאִים שֶׁאֵרְעוּ בְּדוֹרֵנוּ זֶה; וּבָרוּר וּפָשׁוּט, שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עַל סַף הַגְּאֻלָּה.

(ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 573)