אור שרה - מעלת מצדיקי הרבים

על הפסוק בפרשתינו "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךְ נוֹתֵן לָךְ" (דברים טז, כ) כתב מרן החידייא (בספרו "פני דוד") שהפסוק מדבר על מעלת מזכי הרבים. והנה בזוהר הקדוש כתב: "וצריך אדם לרדוף לזכות הרבים כמו שרודף אחר חייו"! וזהו שאמר הכתוב "צדק צדק תרדוף" תרדוף להצדיק בני אדם ולהחזירם בתשובה, "למען תחיה" חיים נצחיים, כי כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, "וירשת את הארץ" היא ארץ חיים אשר ה' אלקיך נותן לך, כי כל שאתה מרבה זכויות אתה בונה בתים ועליות מרווחים בגן עדן, כי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כול בריה.

בספר "חובת הלבבות" (שער אהבת ה' פרק ו) כתב במעלת מזכה הרבים כך: ראוי לך אחי לדעת, אפילו אם יהיה אדם מגיע אל תכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלוקים יתברך, ואף אם היה קרוב לנביאים במידותם הטובות ובמנהגיהם המשובחים, והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה, ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכויותיו נכפלות בעבור זכויותם בכל הימים ובכל הזמנים. כי מי שאין מתקן אלא את נפשו בלבד, תהיה זכותו מעט, ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, זכותו כפי זכויות כל מי שיתקן בעבורו, כמו שאמרו רבותינו "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו", ואמרו: משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוייה בו. מסופר כי באחד הבקרים יצא רב גדול מביתו לכיוון בית המדרש. בדרכו פגש בחור צעיר משוחח עם חברו בדברי תורה. הסתכל עליו הרב מעט ואז פנה אליו ואמר: "בחור יקר, כמה זוגות תפילין אדם מניח בכל יום ?". השיב לו הבחור: "זוג תפילין אחד, כבודו". "אם כן" המשיך הרב, "מדוע אתה מניח ארבעים זוגות תפילין כל יום?". הבחור לא הבין את הרב וזה המשיך לשאול: "כמה שעות ביום אתה מקדיש ללימוד התורה?". השיב הבחור: "כשעתיים ביום, כבודו". הרב המשיך להקשות והשיב: "שעתיים!! אתה לומד מאה שעות ביום". מבולבל מעט שאל את הרב: "הרי יש עשרים וארבע שעות ביממה...?" השיב לו הרב: "שמע בני, מידי יום אתה פוגש אנשים ומדבר איתם מספר דקות בדברי תורה, משתדל לזכות אנשים בהנחת תפילין, תורם לבית המדרש, מפיץ עלונים בבית הכנסת ועוד... בכל יום אתה מזכה עוד יהודים במצוות. כל מצווה, דבר תורה והתקרבות לבורא שיהודי אחר עושה בזכותך, נזקף לזכותך... לכן אתה מניח ביום ארבעים זוגות תפילין כמניין היהודים שמניחים אותן בזכותך. לומד מאה שעות תורה לפי שהאנשים קוראים את העלונים שאתה מחלק ושומעים את דברי התורה שאתה אומר...". מרן הרב שטיינמן זצ"ל אמר על כך: לפי דבריו נמצא, כי עדיף לאדם לזכות את הרבים ולקרבם לעבודת ה' מאשר להיות במדרגת נביא! וביאר כוונתו, כי אף שאדם מזכה את הרבים פעמים מוכרח להיכנס לדברים שפלים המונעים אותו להיות באותה שעה במדרגת נבואה וגילוי שכינה, עם כל זאת עדיף יותר זיכוי הרבים. משל לאדם שמצא את חבירו מתעלף בבית הכיסא שמוכרח להכנס ולהצילו אף שאי אפשר לו שיהא לו גילוי שכינה באותו מקום, כן הדברים אצל המתעסק בזיכוי הרבים, כי לאחר מותו יזכה עבור זה למדריגה גבוהה יותר מאשר נביא. מסופר על רבי צבי איצקוביץ שהבית הכנסת הגדול והמפורסם בבני ברק נקרא על שמו, הוא היה גר צדק וביתו היה איפה שנמצא בית הכנסת היום, ובזמנו היו נוסעים ברחוב זה מכוניות בשבת קודש רחמנא ליצלן, וזה הפריע מאוד לנשמתו הטהורה, וכיוון שהדבר הפריע את מנוחתו הלך למרן ה"חזון איש" ותינה בפניו את צרתו, הוא גר ברחוב הרצל דאז ומכוניות נוסעות שם בשבת וזה מפריע לו לראות חילולי שבת, מה עליו לעשות... יעץ לו ה"חזון איש", כיוון שיש חוק שאם יש בית הכנסת ברחוב אסור למכוניות לנסוע שם, אם כך תעשה ואת הבית שלך תהפוך לבית הכנסת, לא יסעו יותר מכוניות ברחוב בשבת. שמע רבי צבי את דבריו לא היסס, הלך והפך את ביתו לבית הכנסת ואף שקרוי 'איצקוביץ', והוא הלך לגור ברפת הסמוכה שהיתה אז. והנה במעשה אחד מתוך מסירות נפש וטוהר לב למען הכלל, זכה שהבית הכנסת הזה הוא מהבית הכנסת הגדולים ביותר בעולם, שמתפללים שם רבבות של אנשים ומתקיימים שם תפילות עשרים וארבע שעות ביממה. מאות אלפים של תפילות, אמנים, אמן יהא שמיה רבה, וקריאת התורה תכפל ושיעורים ודרשות וכו' כול זה נזקפים לזכותו...

כך מובא בילקוט שמעוני (פ' כי תשא שצא): יודע אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל על ידו, ועמד וקשר חבל ברזל במתניו, והיה מחזר בכל מחנות ישראל, מי שאינו יודע תפילה לימדו תפילה, מי שאינו יודע קריאת שמע לימדו קריאת שמע, מי שאינו בקי בגופה של תורה הכניסו בגופה של תורה. ולא אהרן בלבד, אלא כל מי שמלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים, המקום מרחם עליו ונותן בו חכמה ובינה ודעה והשכל ונותן חלקו עם שלושת הצדיקים אברהם יצחק ויעקב. וכן כתב החידייא זצ"ל: אף המזכה את הרבים בדבר מועט, זוכה לכל הברכות והשפעות הכתובים בו, וכל שכן אם מזכה את הרבים בדברים גדולים זוכה לברכות עד בלי די בזה ובבא.

עוד אמרו רבותינו (אבות פרק ה משנה יח). "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו". כשאדם היה מגיע אל האר"י הקדוש ולוחץ את ידו מיד חש האר"י את עוונותיו, אך אם אותו אדם זיכה את הרבים לא היה יכול הארי לדעת את חטאיו... (רבי חיים ויטל). חידוש גדול כתב היפרי מגדיםי (בספרו "תיבת גמא"): יש לעייןבמאמר רבותינו שכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, היינו הכוונה בשוגג שנאמר "רגלי חסידיו ישמור" אבל במזיד אפשר שיבא חטא לידו, שאם לא כן ביטלת את הבחירה. אמנם רשייי במסכת אבות מפרש הטעם שאין חטא בא לידו פשוטו כמשמעו שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן, משמע שגם מזיד אין בא לידו, שהרי חטאים בשוגג לא שייך בהם גהינום. ומסיים: בעת נפילת אפים כרוז יוצא ומכריז ואומר: אנו מעידים על פלוני בר פלוני שהוא משיב רבים מעוון, מיד מביאים דיוקנו לפני הקדוש ברוך הוא ומברכו בכל הברכות שבירך לאברהם אבינו כשהיה עושה כן, כמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ומעטרים אותו בעטרה. ועוד כתב: "ואם היו יודעים בני אדם כמה זוכים בהשיב רשעים מעוון, היו הולכים אחריהם ומשתדלים השתדלות גדולה כמי שרודף אחר החיים" !! והנה בגמרא (ב"מ פה :) כתוב שריש לקיש התענה שלוש מאות תעניות כדי לזכות לראות את רבי חייא בחלום ולא זכה לראותו. שאל בשאלת חלום שמא למד רבי חייא תורה יותר ממנו? ענו לו, שאמנם לא למד יותר ממנו, אך הוא הרביץ תורה בישראל יותר ממך ולאחר זמן נגלה אליו רבי חייא בחלום ואמר לו: מי שלומד תורה לעצמו ולא לימד לאחרים נוח לו שלא נברא. דבר נורא ומזעזע, עד כמה התביעה בשמים על אדם שיכול ולא מזכה את הרבים. וכתב המקובל רבי חיים וויטאל זצ"ל בספר "שערי קדושה" (חלק ב ש"ז) שכל ראשי הדורות אינם נענשים אלא על סיבה זו של זיכוי הרבים. סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: מעשה באדם גדול, שטען כי אין לצאת ולהיפגש עם אחיניו הרחוקים, אף לא לשם קירוב, כדי שלא לרדת חלילה ברוחניות ולהישמר ממראות אסורות. הלכתי למרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל והצעתי לפניו את טענתו. אמר לי: לך תגיד לו, האם לבית חולים הוא הולך כשצריך לטפל ברגלו הכואבת, והרי נתקל שם במרעין בישין ומתמודד עם הנסיונות, אם כן ילך גם להציל את אותם רחוקים להשיבם בתשובה ולא יהיו הנשמות של הרחוקים פחות כואבים לו מאשר הרגל הכואבת לו (וסיים: כמובן שאין כאן הוראה לרבים, והדברים שייכים במי שיש לו מספיק חוסן כדי לעמוד בנסיונות הקשים). וכן יש שנמנעים מזיכוי הרבים כי חוששים שמא זה יבוא על חשבון חינוך הילדים או שאר מצוות. אך היה רגיל מרן הסטייפלר זצ"ל להביא בשם ה"חתם סופר" (בהקדמה ליו"ד) את הפסוק "כל היום חונן ומלווה וזרעו לברכה" שאם אדם הוא כל היום חונן ומלווה מזמנו לאחרים ומזכה את הרבים, הוא יזכה להצלחה בחינוך בניו שיהיה זרעו לברכה. וכן כתב ה"משנה ברורה" (ס"י רנ"ו) אשרי חלקם, אלו המזכים את ישראל לאביהם שבשמים אשר יזכו בעבור זה לבנים גדולי ישראל! ומביא מקור לזה, שהנה אמרו רבותינו גבי אלקנה, שהיה עולה לרגל בכל שנה והיה מכוון בכל פעם לזרז את ישראל שהם גם כן יזכו במצווה זו לעלות לרגל, ואמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה כיוונת לזכות את ישראל, אני אוציא ממך בן שיזכה את ישראל לפני, ויצא ממנו שמואל!!

רבי בן ציון ברוק זצ"ל כותב בספרו: שמעתי מפי רבי מרדכי גלדין הי"ד שהיה ראש ישיבה בעיר בילסק פאד (סניף מישיבת ביאליסטוק), ששח לי, כי בתקופה מסויימת בחייו כאשר היה השעה דחוקה לו ביותר, עלה במחשבתו למסור את הישיבה לאחרים ולקבל הסמכה לרבנות. ולשם כך נסע לשאול את ה"חפץ חיים" זצ"ל. כאשר הציע את שאלתו, אמר לו ה"חפץ חיים": תגיד לי, כמה מרוויח סנדלר מזוג נעליים שעושה במו ידיו? אמר לו: כך וכך. וכמה מרוויח סוחר בעל מפעל לנעליים מזוג נעלים? אמר לו: כך וכך, אחוז קטן מאוד. שאלו שוב : ומי יותר עשיר הסנדלר או הסוחר בעל המפעל? וכאשר ענה לו בוודאי שהסוחר – אמר לו ה'חפץ חיים', ולמה? – כי הוא מוכר מאות זוגות נעליים! כן הדבר גם בנוגע אליך, אמר לו ה"חפץ חיים", כאשר אתם מחזיק ישיבה ומרביץ תורה, הרי הרווח הוא באלפים, וכדאי כל היגיעה והמסירות נפש. על מסירות נפש שכזו מובא מעשה ביהודי אמריקאי מהעיר לייקווד שהזדמן לפני חמישים שנה לרחוב אלנבי בתל אביב, הוא חש בצמא גדול ונכנס לקיוסק מקומי לרכוש לעצמו שתייה, המוכר יהודי זקן, הבין על פי המבטא שמדובר ביהודי שגר בחוץ לארץ ושאל אותו מאין אתה, והלה אמר לו מהעיר לייקווד, וסיפר לו על הישיבה הגדולה שיש שם, עם אלפי תלמידים השוקדים על התורה ועבודה והעומד בראשה הוא הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל... הוא שמע את שמו של ראש הישיבה וקפץ כנשוך נחש... מה אמרת אהרן קוטלר נהיה ראש ישיבה? לא יאומן לא יאומן...!! האמריקאי ביקש הסבר ממה ההתפעלות. ואז סיפר לו אותו מוכר קשיש עובדה מופלאה ביותר: לפני שנים רבות הייתי קצב מפורסם בעיירה שלי, יום אחד הגיע אלי הרב של המקום, שבמסגרת תפקידו עסק גם בלימוד תורה לנערי המקום וראה שתחת ידו גדלים שני ילדים שהם שני אוצרות ברוכי כישרון, אהרון קוטלר, ויעקב קמנצקי, ולדעתו צריך לשולחם לישיבת סלבודקא כדי שיגדלו תלמידי חכמים, הוא פנה אלי בבקשה האם אסכים לממן את נסיעתם לישיבה, ונתתי את הכסף עבור כרטיסי הנסיעה, ובכן, מה רבה שמחתי כשאני שומע שמהכרטיסים שרכשתי להם צמחה לה ישיבת לייקווד, ובנותיה...

סיפר מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל (בהקדמה לספר "טהרת הבית") שהיו לו טרדות רבות בענייני זיכוי הרבים וזה היה מפריע לו מאוד בכתיבת הספרים שהיה מוציא לאור. והחליט להפסיק לצאת לזכות הרבים, ולהשקיע יותר בכתיבת הספרים. והנה בעלותו על מיטתו הוא רואה את מרן ה"בן איש חי" שבא לביתו ויושב על שולחנו ומעיין בספר שלו, ואמר "טוב" "טוב". אחרי זה הוא הביט בו ואמר: ומה עם זיכוי הרבים? ואמר לו שאומנם עד היום היה מזכה את הרבים, אך כעת חשב להפסיק כי יש לו ספרים ופסקים להוציא לאור, וזה מפריע לו. ואז פנה אליו ה"בן איש חי" ואמר: מזה ומזה אל תנח ידיך, זה חשוב וזה חשוב, כל דבר יש לו את הערך שלו. זמן תורה לחוד וזמן זיכוי הרבים לחוד... וכן מסופר על הרב בן ציון פלמן זצ"ל כי ארבעה שיעורים היה מוסר בכל ערב שבת בבני ברק, השיעור הרביעי היה מוסר בליל שבת בבית הכנסת "אור החיים" לבני עדות המזרח וזאת למרות העייפות הרבה שהצטברה אצלו אחרי שלושה שיעורים באותו יום. לאחר כמה שנים כשראה שזה למעלה מכוחותיו הודיע לגבאי, הרב רפאל הילל זצ"ל, שהוא מפסיק ממסירת השיעור בליל שבת, כי אין בכוחו יותר למסור את השיעור. והנה בדיוק באותו שבוע שבו הפסיק את השיעור, לפתע חלה בנו בדלקת ריאות חריפה והוצרך רבי בן ציון לנסוע איתו בליל שבת לבית החולים "תל השומר" ושהה איתו שם כל ליל שבת. כששב למחרת מיד שלח להודיע לגבאי שהוא חוזר בו ומעתה ימסור את השיעור בליל שבת, ונימוקו עמו, אם נגזר עליו להיות טרוד בליל שבת, עדיף שיהיה טרוד באמירת שיעור לרבים... וחזר למסור את השיעור במסירות נפש אך בזה לא תם הסיפור. רבי בן ציון הלך לבקש ברכה עבור בנו החולה ממרן הסטייפלר זצ"ל, מיד עם היכנסו שאל אותו הסטייפלר: האם ביטלת משהו מזיכוי הרבים בתקופה האחרונה!! והוא השיב שאכן ביטל את השיעור בליל שבת, אבל חזר לאומרו. אמר לו הסטייפלר: אל תבטל את השיעור כי זהו זיכוי הרבים ואם תתעסק בזיכוי הרבים לא תזדקק לרפואה כלל!

אמר רבי אליעזר הגדול: "גדול המעשה יותר מן העושה" (בבא בתרא ט.) – אדם המזכה יהודי אחר לקיים מצווה, להתקרב לקדוש ברוך הוא, גדול יותר ממי שמקיים את המצווה בעצמו. אדם יכול לעמול כל היום ולקנות מאות מצוות, אך ברגע שהוא משפיע על אחרים ומזכה אף אותם, הוא מכפיל ומשלש את זכויותיו. בעידן הטכנולוגי של היום, יכול אדם ברגע אחד לזכות מאות אנשים. תן דעתך, זכה את עצמך ואת הרבים, הוסף לעם ישראל עוד זכויות רבות, עוד מלאכים לבנים. אתה הוא המקרב את הישועה של כולנו. אדם המזכה את הרבים, המנתב אותם לדרך המלך, המעניק להם סיוע בקיום המצוות, הגורם להם לשנות את דרכם ואפילו בדבר קטן ביותר, מעלתו עצומה ביותר ושכרו עד אין קץ. אם שלחת לאדם דבר תורה, חיזקת אותו, שינית את דרכו שכרך עולה בכל רגע. אדם שקיבל קבלה קטנה בזכותך מכניס לשק הזכויות שלך עוד זכויות, אתה הנקרא: "מצדיק הרבים" אשר תזהר לעתיד לבוא כככוכבים לעולם ועד... שווה לך לזכות את חברך, אתה אף פעם לא תוכל לאמוד כמה המסר ששלחת לו, הסרטון או דבר התורה שלך חלחלו לנפשו של חברך וחיזקו אותו ואפילו לרגע אחד. קבלה קטנה של יהודי בזכותך תייצר לך פרקליט מכובד שייצג אותך בגאון במשפטך, ויעניק לך עוד ועוד זכויות בשמים.

הבה ונראה מהסיפור שלפנינו, כפי שהובא בספר "בך בטחנו", המוביל אותנו לתובנה, כי בכל אחד ואחת מאיתנו, יש את הכח לזכות אחרים במילה מעודדת, סיפור או כול התקרבות אחרת. כל אחד לפי כוחו והשכלתו יקרב וינתב עוד יהודי לדרך הנכונה במסילה העולה בית ה'...

"מנחה! מנחה!" מכריז היהודי בקול רם, בידו מחזיק הוא שלט גדול, בו נכתב באותיות מאירות עיניים: תפילת מנחה. השעה: כמחצית השעה לפני השקיעה. המקום: כביש בין עירוני, צומת דרכים מרכזי בואכה העיר אשדוד. מנהג של מצווה אימץ לו היהודי היקר דנן, מידי יום בהתקרב עת שקיעת החמה יוצא הוא אל הצומת הסואן ומארגן מניין מיוחד לתפילת מנחה עבור הנוסעים התקועים בכביש על אם הדרך בפקקים הארוכים של שעת ערב ואינם מוכנים לוותר על תפילה בציבור. בקרבת הצומת הפקוק נמצא מבנה מאולתר, שהוכשר למקום תפילה נאה ומהודר. מאשדוד הסמוכה הובאו מספר ספסלים ושולחנות שנגררו אל המקום, גם סידורים של מנחה מעריב לא חסרו, ברוך השם. נוסעי המחוז כבר ידעו, שמי שתקוע בדרום אי שם בכביש בערוב היום, ועדיין לא התפלל מנחה, מחכה לו באותו צומת בית כנסת חם ונעים, עם מקומות חניה בשפע. נוסעים רבים התפללו שם מידי פעם, והודו ליהודי על רעיון החסד הנפלא.

"מנחה! מנחה!" רעם האיש בקול. זה כבר זמן רב שממתינים בבית הכנסת המאולתר להשלמת המניין, אך משום מה באותו יום לא הגיעו מתפללים רבים. תושבים קבועים הרי אין באזור, המניין כולו בנוי ומושתת על עוברי אורח נוסעי דרכים, החולפים באזור בדיוק בזמן השקיעה. שלא כבתי הכנסת שבעיר, אין כאן אנשים המסתובבים מהכא להתם, כי אם כביש אוטוסטרדה שהמכוניות חולפות בו ביעף... רק אדם שעדיין לא התפלל ואינו מוכן לוותר על תפילה בציבור, יעצור כאן באמצע הדרך לתפילת המנחה. במבנה בית הכנסת פנימה, התאספו כבר תשעה אנשים (כולל הגבאי), התיישבו להם בנינוחות ועתה ממתינים הם רק לעשירי למניין כדי לפתוח בתפילה. אך משום מה באותו יום קשה היה מאוד לקבץ עשרה מתפללים, מאות רכבים חלפו על פניו של הגבאי המסור, רואים את השלט שבידיו, שומעים את ההכרזה שבפיו ושועטים הלאה בדרכם. הזמן המיועד לתפילה כבר עבר והשקיעה שבפאתי האופק מתקדמת בצעדי ענק. חלק מהציבור החל להילחץ, כמה מהם חשבו כבר להתפלל ביחידות, בראותם שבעוד זמן מה מפספסים את השקיעה. הם גם כנראה מיהרו להמשיך בדרכם ואיבדו את סבלנותם. אך היהודי הגבאי דנן אינו מודאג ואינו נלחץ, רגיל הוא גם בימים שכאלו, אף כי לא רבים היו. "בית כנסת זה מלומד הוא בניסים" הרגיע את הלחוצים, "ועוד לא קרה יום אחד שלא התקיים כאן מניין למנחה"! "בפרט", הוסיף האיש כממתיק סוד, "כאשר כיום אנו כאן תשעה מתפללים, והרי על כך מקובל בידינו הבטחה ידועה מה"בעל שם טוב" הקדוש זצ"ל, שבכל מקום שהתאספו תשעה אנשים לתפילה, מובטחים הם שבסופו של דבר העשירי למניין יבוא גם יבוא! וכפי ששגור בפי העולם: א ס'איז דא ניין, איז דא צעהן"! (אם יש תשע, יש עשר)... והנה, לפתע מגיח רכב ישן אל הצומת ובבת אחת נעצר בסמוך למקום. שמח ה"גבאי" שהנה הגיע העשירי והושלם המניין! אך לא, התברר שהאדם לא נעצר כאן לתפילת מנחה, אלא מחמת תקלה שאירעה בגלגל המכונית. הנהג הזדרז לצאת מן הרכב לתקן את התקר ולהחליף את הגלגל החורק. תוך כדי מלאכתו בתיקון הרכב, ניגש אליו מיודענו בחיוך קל: "שלום לך יהודי, מנחה כבר התפללת?". "מה זה?" תוהה הנהג, "סליחה, מה אמרת?". "מנחה, התפללת כבר ?". "מה זה מנחה ?". "אולי תואיל בטובך יהודי יקר להשלים כאן מניין?". "סליחה, מה אמרת? מה זה מניין!". ראה האיש עם מי יש לו כאן עסק ונעמד עמו לדקות ספורות של שיעור בסיסי קצרצר על רגל אחת, על תפילת המנחה ועל תפילה בציבור וכו'. "אבל אינני יודע מילה אחת של תפילה" תהה האיש מתוך בושה עצמית לנוכח בורותו, "וכיצד אצטרף למעמד חשוב שכזה, שאינני יודע בו מאומה?". הסביר לו הגבאי שבתור עשירי למניין יכול הוא בדיעבד להצטרף גם אם אינו מתפלל עם הציבור. "תשב נא עמנו יחדיו, וכשתשמע את הציבור עונה אמן, תענה עמהם יחדיו. אינך צריך לדעת יותר מזה כעת, בשביל להצטרף אל המניין". שמח הנהג על הזכות שנפלה בחלקו. בבתי כנסת הוא כנראה לא ביקר הרבה. נטש איפוא את הרכב באמצע התיקון ולאחר שנטל את ידיו נכנס בהססנות ובבושת פנים והתיישב מן הצד. והנה, רק תפס הנהג את מקומו ולבית הכנסת הקטן נכנס בחטף יהודי נוסף. "היכן אוחזים כאן!" שואל הוא כשאגלי זיעה נוטפים ממצחו. "עכשיו מתחילים!" נענה. "ברוך ה'" שמח היהודי, "מיהרתי מאוד וחששתי שכבר הפסדתי את המניין" והגבאי חייך חיוך רב משמעות אל אותם שנלחצו: "הנה לכם, קיומה של ההבטחה במלואה!". מאחר שכבר היה להם מניין מושלם, ניגש הגבאי האחראי אל הנהג שנקרא מן החוץ, הודה לו בחביבות על נכונותו לסייע בדבר מצווה ואמר: "הנה מצידנו כפי שהינך רואה יש כבר מניין ויכול אתה לצאת להמשיך בעיסוקך ובתיקונו של הרכב, ובכל זאת נשמח עמך גם אם תישאר עמנו לתפילה". "אם כבר נכנסתי" ענה הנהג, "אשאר כבר כאן, ואראה פעם בעיני תפילת מנחה מה היא, איך אמרת עלי לענות עם הקהל? אמן? אינני ממהר כרגע ולאחר התפילה אמשיך בדרכי". התפילה הסתיימה בכי טוב, הקהל ברכו לשלום איש את רעהו ויצאו כל אחד לדרכו. אך סיפורנו לא הסתיים בזאת... כעבור מספר שנים בלילה אחד חולם לו הגבאי חלום מבעית. הוא התעורר בבהלה כשהוא זוכר היטב את כל פרטי החלום בבירור. בחלומו פגש את אותו הנהג שביקש ממנו לפני מספר שנים להצטרף עמהם לתפילת המנחה, והוא אמר לו כך: "דע לך" אומר הנהג לגבאי שהוא כבר לא בין החיים וכי אין כמעט אפשרות לרדת לזה העולם לאחר שהנשמה כבר עלתה למעלה, אבל בזכותך קיבלתי רשות מיוחדת לרדת אליך עתה, בזכות תפילת המנחה שזיכית אותי אז להשתתף בה. אבקשך איפוא אם תוכל לעשות לי טובה גדולה, לך נא לביתי שבמושב פלוני, לא הרחק מהעיר אשדוד ותבקש מילדיי שאינם שומרי תורה ומצוות שיאמרו 'קדיש' לעילוי נשמתי. תאמר נא להם שהקדיש הזה נצרך לי מאוד בעולם העליון, וישפיע הרבה לתיקון נשמתי". היהודי היקר שיחזר את דבר החלום כמה וכמה פעמים, תוך שאינו זוכר כלום, מי הוא הבן אדם? מה שמו? סימן אחד בלבד השאיר לו בעל החלום בידו, שם המושב שבו התגוררו בניו. היהודי לא התעצל והחל לערוך סבב בירורים. הוא בירר את הכתובת המדוייקת של אותה משפחה ויצא תיכף למצוות ניחום אבלים. בהגיעו אל הבית, מצא שם משפחה המומה וכואבת מן הטרגדיה שניחתה עליהם, הם היו נרגשים ולא הפסיקו לבכות. הרבה מבקרים לא הגיעו לנחם ביישוב הקטן ויכול היה לשבת עמהם בניחותא ולדבר על ליבם. לאחר שהראו לו לבקשתו כמה תמונות מאביהם, החל האיש בסיפור המצמרר של התפילה הראשונה והאחרונה של אביהם. ולאחר מכן הוסיף וסיפר גם את דבר החלום המופלא וציטט הרבה מספרי הקודש בגודל חשיבות מעלת אמירת ה"קדיש" לעילוי נשמת הנפטר. להפתעתו, התייחסו הבנים ברצינות לדבר החלום והבטיחו לומר את תפילת ה"קדיש" במשך כל השנה. הם ביקשו שיראה להם בסידור היכן מופיע ה"קדיש" וללמד אותם את סדר אמירתו ומקום שעונים הקהל אמן וכו'. הימים והשבועות חלפו להם ביעף ואף החודשים. הסיפור כולו כבר כמעט נשכח מלב הגבאי היקר דנן. אך לאחר שנה הופיע פתאום שוב אותו נהג בחלום הלילה אל היהודי ואמר לו: "אכן קשה עד מאוד לרדת למטה מן העולמות העליונים, אבל זכות מיוחדת קיבלתי בדבר, בכוח אמירת ה'קדיש' שאמרו בניי אחרי במשך כל השנה. ברם, המתחיל במצווה אומרים לו גמור, ואחר שהתגלגלה על ידך כל אותה זכות מתחילתה, הן בתפילת המנחה שהבאתני לבית הכנסת והן בתפילות ה'קדיש' שנאמרו במשך השנה, אבקשך נא עתה להשלים המצווה ולנסות להחזיר את בניי היקרים בתשובה וללמדם אורחות חיים של תורה כראוי, כי מצידם אין הם שונאים חלילה את התורה והמצוות, אלא רק לא התחנכו לכך מילדותם, ואקווה שיהיה ה' עמך להצלחתך במשימה". כשהתעורר האיש משנתו וערך את חשבון הימים, התפלא לגלות שהיום בדיוק חל יום השנה – "יארצייט" הראשון לפטירתו של אותו נהג. ואכן, למחרת יצא שוב בנסיעה אל אותו ישוב ומצא את בני המשפחה בהתכנסות מיוחדת לכבוד יום השנה. הם שמחו לקראתו וקיבלוהו בכבוד גדול. במהלך הסעודה סיפר היהודי לבני המשפחה את דבר החלום ואת בקשתו של אביהם הנפטר ממנו. ולהפתעתו אף עתה לקחו את הדברים ברצינות גמורה ושאלו וביררו כיצד חוזרים בתשובה וכו'. האיש ענה לכל שאלותיהם אחת לאחת ואף קבע איתם לימוד שבועי קבוע, וכך נעשו כל בני המשפחה בעלי תשובה גמורים, יראים ושלמים לתפארת בית ישראל. לומדים אנו מסיפור נפלא זה, שבזכות פעולה קטנה לזכות יהודי שאינו שומר תורה ומצוות להשלים מנין בתפילת מנחה אחת אי שם על אם הדרך, זכה אותו גבאי להחזיר בתשובה משפחה שלימה אל אבינו שבשמיים...!

אחים יקרים!

סיפור מפעים זה, מאיר אלומה בוהקת על ההזדמנויות שיש לכולנו. כמה כולנו נתקלים בנפשות תועות ותוהות, כמה לכולנו יש הזדמנויות למכביר לתפוס עוד נשמה יהודית, לזכות עוד אדם, להעניק מימד רוחני לחייו של עוד יהודי מבולבל. זה קרוב אלינו כל כך, צריך רק להיות דרוך, לפקוח עין, לזהות הזדמנויות. ומי שזוכה – אשרי לו ואשרי חלקו, זהו מזכה הרבים אמיתי. יהודי שתופס יהודי אחר, יהודי שמזהה הזדמנות לפעול כדי לקרב יהודים, יהודי שזוכה לעשות משהו כדי להעניק ליהודי אחר טעם במצווה, רצון להשתפר, חיזוק ביראת שמים או טעם מתוק של דף גמרא – אין לשער ולתאר עד כמה גדולה זכותו, אי אפשר לדמיין לאן הוא יוביל. אבל אז – הוא זוכה, בגדול, זיכוי הרבים זו הדרך להידבק באמת בבורא עולם, לפעול להגשמת הייעוד של הפצת קידוש שם שמים בעולם. ולכן, דבר זה מזכה בהבטחה הכבירה לזכות לקרבת ה', ובברכתו הטובה בכל מעשי ידינו. לו רק היינו יודעים כמה האדם יכול לזכות בקירובו של יהודי אחד לבורא ואפילו במעט, לא היינו מפסיקים לזכות את הרבים... אמר רבי שמעון בר יוחאי: "כל מי שיש לו חלק בקירוב הרחוקים לאביהם שבשמים גורם להכניע את ה'סיטרא אחרא', וגורם שיתעלה הקדוש ברוך הוא. ולו רק זאת אלא זוכה לקיים את כל העולם הזה והעולם העליון, זוכה לראות בנים ובני בנים, זוכה לעשירות ולעולם הבא" ('זוהר'). עליו הכתוב אומר: "גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ: הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד: זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק" (תהילים קיב, ב-ד) – מיהו האדם הזוכה לכל הברכות הללו? – "זֶרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים" – מי שמאיר לאחרים, מאיר להם את החושך הרוחני בו הם נמצאים, מקרב ומנתב אותם אל תכלית חיותם... זיכוי הרבים הוא מתנה אדירה, תנצל את הכוח שיש בידך לקרב עוד ועוד יהודי, אתה הוא שנקרא "גיבור בארץ". וכן אמר הרב קוק: "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר לרבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו...". יש בכל אחד כוח להשפיע, מילה קטנה, יחס, יכולים להדליק נשמה מעומעמת. הזכות שלך לקרב יהודי לאביו שבשמים תעמוד לך ולזרעך לדורות עולם. הארת יהודי אחד הארת עולם שלם... כמה שכר לעתיד לבוא יקבל אותו יהודי על ההשתדלות הזו ומכוח זיכוי הרבים עם ישראל יזכה לחזור בתשובה שלמה ונזכה ליום המיועד שבו נאמר "וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

בברכת התורה
הרב יואל ארזי