שיעורי רמב"ם ספר המצוות

קנג

שיעורי רמב"ם - ספר המצוות

~ יום ראשון כ"ו מנחם-אב ~

מצות עשה ע.

הַמִּצְוָה הַמַּשְׁלִימָה שִׁבְעִים הוּא הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַוּינוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן מְסֵיָּם אִם יֶאֱרַע לָנוּ סָפֵק בְּאַחַת מֵאוֹתָן הָעֲבֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְנָתָן חַטָאת קְבוּעָה וְקָרְבָּן זֶה נִקְרָא אָשָׁם תָּלוּי' וְאֹפֶן הַסָפֵק הַזֶּה אֲשֶׁר אִם יֶאֱרַע חַיָּבִים עָלָיו אָשָׁם תָּלוּי, הוּא: כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת חֵלֶב, אַחַת מֵהֶן חֵלֶב הַכְּלָיוֹת (שהוא אסור) וְהָאַחֶרֶת חֵלֶב הַלֵּב (שהוא מותר), וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאָכַל אַחֵר אֶת־הַשָּׁשְׁנִיָּה אוֹ שֶׁאָבְדָה, וְנִסְתַּפַּק וְנִתְעוֹרֵר אֶצְלוֹ חֲשָׁשׁ אִם הַחֲתִיכָה שֶׁאָכַל הָיְתָה הַמַּתֶּרֶת אוֹ הָאֲסוּרָה זֶהוּ שֶׁמַּקְרִיב קָרְבָּן עַל הַסָפֵק הַמִּתְעוֹרֵר הַזֶּה כְּדֵדִי לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ, וְזֶה נִקְרָא אָשָׁם תָּלוּי' (שדינו עדיין תלוי ועומד עד שהספק יתברר). אִם נִתְבָּרֵר אַחַר־כָּךְ, שֶׁמַה־שֶׁאָכַל הוּא חֵלֶב הַכְּלָיוֹת – הֲרֵי נִתְאַמֵת שֶׁדּוֹ שְׁגָגָה וְיַקְרִיב חַטָאת קְבוּעָה. וְהַכָּתוּב הָאָמוּר בְּקָרְבָּן זֶה הוּא אָמְרוֹ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא: "וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל־מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא־יָדַע" (ויקרא ה, יז־יח) כְּלוֹמַר: עַל מַה שֶׁלֹא יָדַע אִם שָׁגַג אוֹ לֹא שָׁגַג. וְעִנְיָן זֶה קוֹרְאִים לוֹ חֲכָמִים לֹא הוּדַע', וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ דִּינֵי מִצְוָה זוֹ בְּמַפֶּכֶת כְּרֵתוֹת (יז.).

~ יום שלישי כ"ח מנחם-אב ~

מצות עשה עב.

הַמִּצְוָה הָע"ב הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַוִינוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד עַל עֲבֵרוֹת מְסַיָּמוֹת. הָעֲבֵרוֹת שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן קָרְבָּן זֶה הֵן: טֶמְאַת מִקְדָּשׁ וְטֶמְאַת קָדָשָׁיו וּשְׁבוּעַת בְּטוּי וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת. מִי שֶׁנִּטְמָא בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֶמְאוֹת, כְּמוֹ שֶׁקָבַעְנוּ בְּהַקְדָּמַת סֵדֶר טְהָרוֹת, וְנִכְנֵס לַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁגָגָה זוֹהִי טַמְאַת מִקְדָּשׁ; אוֹ שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה זוֹהִי טֶמְאַת קָדָשָׁיו; אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת בְּטוּי (נשבע לעשות או שלא לעשות דבר מה, ולא קיים) וְלֹא קִיְמָהּ בִּשְׁגָגָה; אוֹ נִשְׁבַּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (נשבע כאילו אינו יודע עדות לחברו) לַשֶׁקֶר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הֲרֵי זֶה מַקְרִיב עַל אַחַד הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה קָרְבָּן הַנִּקְרָא: "קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד". וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְגוֹ' אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל־דָּבָר טָמֵא וְגוֹ' וְנֶעָלַם מִמֶּנּוּ וְגוֹ' וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵא בִשְׂפָתַיִם וְגוֹ' וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְגוֹ' וְהָיָה כִי־יֶאֱשַׁם וְגוֹ' וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ וְגוֹ' וְאִם־לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ וְגוֹ' וְאִם־לֹא תַשִׂיג יָדוֹ וְגוֹ'" (ויקרא ה, א־יא). וְלָכֵן נִקְרָא 'עוֹלֶה וְיוֹרֵד' – לְפִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמִין, אֶלָּא פַּעַם יוּבָא מִמִּין זֶה וּפַעַם מִמִּין אַחֵר, כְּפִי אֲשֶׁר תַּשִׂיג יַד הַחוֹטֵא הַחַיָּב בַּקָּרְבָּן. וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ גַּם דִינֵי מִצְוָה זוֹ בְּמַפֶּכֶת כְּרֵתוֹת (י:) וּבְמַפֶּכֶת שָׁבוּעוֹת (ז.).

~ יום שני כ"ז מנחם אב ~

מצות עשה עא.

הַמִּצְוָה הָע״א הַצִּוּוּי שֶׁנִּצְטַוִינוּ שֶׁמִּי שֶׁעָבַר עֲבֵרוֹת מְסֶיָּמוֹת יַקְרִיב קָרְבַּן אָשָׁם וְיִתְכַּפֶּר לוֹ וְזֶהוּ אָשָׁם וַדַּאי. הָעֲבֵרוֹת שֶׁחַיָבִים עֲלֵיהֶן קָרְבָּן זֶה הֵן: מְעִילָה וּגְזֵלָה וּבִיאַת שִׁפְחָה חֲרוּפָה (חציה שפחה וחציה בת חורין. כגון שאחד השותפים בה שחררה) וְשֶׁקֶר בִּשְׁבוּעַת פְּקָדוֹן (השומר על פקדון חבירו ונשבע לשקר על אחת הטענות הפוטרות אותו להחזיר הפקדון): כָּל־הַמּוֹעֵל בִּשְׁגָגָה, שֶׁיֵּהָנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִן־הַהֶקְדֵשׁ בֵּין הֶקְדֵשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת וּבֵין הֶקְדֵשׁ מִזְבֵּחַ אוֹ הַגּוֹאֵל חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה וְנִשְׁבַּע; אוֹ הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה אוֹ הַכּוֹפֶר בְּפִקָדוֹן וְנִשְׁבַּע – (וכל אלו) בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב קָרְבָּן עַל חַטָאתוֹ, וְאֵינוֹ קָרְבַּן חַטָאת אֶלָּא קָרְבַּן אָשָׁם; וְקָרְבָּן זֶה נִקְרָא אָשָׁם וַדַּאי' (כי ודאי שגג). אָמַר יִתְעַלֶּה בִּמְעִילָה: "וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָדְשֵׁי ה׳ וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים" (ויקרא ה, טו); וְאָמַר: "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָדוֹן וְגוֹ' וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר וְגוֹ' וְאֶת־ אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים" (שם, כא־כה). וְאָמַר: "וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֶרֶפֶת לְאִישׁ וְגוֹ' וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַה' וְגוֹ'" (שם יט, כ־כא). וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ דִּינֵי מִצְוֹת אֵלּוּ בְּמַפֶּכֶת כְּרֵתוֹת (ט.).

קנד

שיעורי רמב"ם ספר המצוות - יום חמישי שישי לי מנחם־אב־א' אלול

מתוך מהדורת חזק

וְיֹאמַר: כֵּיוָן שֶׁקָרְבָּן הַנָּב כְּקָרְבַּן הַזָּבָה, וַהֲרֵי אַתָּה מוֹנֶה (במנין המצוות) אֶת־מִין הַקָּרְבָּן יִהְיֶה הַחַיָּב בּוֹ מִי שֶׁיִּהְיֶה – כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ בְּקָרְבַּן חַטָאת וְקָרְבַּן אָשָׁם וַדַּאי וְקָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי וְקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁמָּנִיתָ כָּל־אֶחָד מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא חָשַׁשְׁתָּ לְרִבּוּי הַחֲטָאִים (למנות כל חטא בפני עצמו, מפני) שֶׁעַל כָּל־אֶחָד מֵהֶם חַיָּבִים אוֹתוֹ הַקָּרְבָּן – כָּךְ גַּם כָּאן אַל תָּחוּשׁ לְמִסְפַּר הָאֲנָשִׁים, שֶׁכָּל־אֶחָד מֵהֶם נִתְחַיֵּב קָרְבָּן הָעוֹף?! יֵדַע (המקשה) שֶׁקָרְבָּן זָב וְזָבָה אֵינוֹ בָּא עַל חֲטָאִים, אֶלָּא הוּא קָרְבָּן חוֹבָה בְּמַצָּב מְסֵיָּם. אִלּוּ הָיָה מַצֵב הַיּוֹב בָּאִישׁ וּבָאִשָּׁה דָּבָר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהֵם בַּשֵׁם, שֶׁהַשֵׁם שֶׁל זֶה "זָב" וְשֶׁל זוֹ "זָבָה" כִּי אָז הָיָה צָרִיךְ לִמְנוֹתָם אֶחָד; אֲבָל אֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַגָּרַת שִׁכְבַת זֶרַע מִן־הָאִישׁ הִיא שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ קָרְבָּן, אַךְ אִם נִגָּר כְּעֵין שִׁכְבַת זֶרַע מִן־הָאִשָּׁה אֵינָהּ זָבָה, אֶלָּא זוֹב הַדָּם מִן־הָאִשָּׁה הוּא שֶׁחַיֶבֶת עָלָיו קָרְבָּן; וְאִם זָב הַדָּם מִן־הָאִישׁ אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו קָרְבָּן. וּמִלַּת זִיבוּת' אֵין עִנְיָנָהּ אֶלָּא הַנְזִילָה, וְאֵין כָּל־הַנּוֹזְלִים אוֹתוֹ הַדָּבָר עַצְמוֹ. וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ (נדה לב:): "הָאִישׁ מְטַמֵא בְּלֹבֶן וְהָאִשָּׁה בְּאֹדֶם", וְאֵין דִין זָב וְזָבָה כְּדִין מְצֹרָע וּמְצֹרַעַת. וְהָרְאָיָה הַבְּרוּרָה לָזֶה אָמְרָם בִּכְרֵתוֹת (ח:): "אַרְבָּעָה מְחֵסְרֵי כַּפָּרָה (שקרבן "חטאת" שלהם (וכל הביטויים של "חטאת" ו"כפרה" המופיעים בהקשר לזב וזבה אינם במובנם המצוי אלא במובנם המעשי של "חסרון" ו"השלמה") מעכבן מלאכול בקדשים), וְאֵלּוּ הֶם: הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְּצֹרָע". הִנְךָ רוֹאֶה, אֵיךְ מוֹנִים זָב וְזָבָה כִּשְׁנַיִם וּמוֹנִים מְצֹרָע כְּאֶחָד בֵּין שֶׁהוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה לְפִי שֶׁדִּיבוּת הָאִישׁ אֵינָהּ כְּזִיבוּת הָאִשָּׁה. וְהַפָּסוּק הַנֶּאֱמַר עַל קָרְבָּנָהּ: "וְאִם־טָהֲרָה מִיּוֹבָהּ וְגוֹ' וּבַיּוֹם הַשְׁמִינִי תְּקַח־לָהּ שְׁתִּי תֹרִים וְגוֹ'" (שם טו, כח כט).

הַמִּצְוָה הָע"ו

– הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַדִּינוּ שֶׁכָּל־יוֹלֶדֶת תַּקְרִיב קָרְבָּן, וְהוּא: כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעוֹלָה וּבֶן־יוֹנָה אוֹ תּר לְחַטָאת. וְאִם הִיא עֲנִיָּה, מַקְרִיבָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עֹלָה וְאֶחָד חַטָאת. וְגַם הִיא מִמְּחֵסְרֵי כַּפָּרָה עַד שֶׁתַּקְרִיב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִתְעַלֶּה: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ וְגוֹ'" (שם יב, ו).

~ יום חמישי ל' מנחם-אב ~

מצות עשה עד. עז.

הַמִּצְוָה הָע"ד הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַוִינוּ שֶׁכָּל־אִישׁ זָב אִם נִרְפָּא מִדִּיבוּתוֹ יַקְרִיב קָרְבָּן, וְקָרְבָּן זֶה הוּא: "שְׁתֵּי תְרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד חַטָאת וְהָאֶחָד עֹלָה" – וְזֶהוּ קָרְבַּן הַנָּב, וְהוּא מְחֲסַר כַּפָּרָה עַד שֶׁיַּקְרִיבֶנּוּ (אף שטבל והעריב היום). וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וְכִי־יִטְהַר הַזָּב מִיּוֹבוֹ וְגוֹ' וּבַיּוֹם הַשְׁמִינִי יִקַּח־לוֹ שְׁתִּי תֹרִים וְגוֹ'" (ויקרא טו, יג־טו).

הַמִּצְוָה הָע"ז

הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַדִּינוּ שֶׁכָּל־מְצֹרָע (שנראתה לבנונית בעורו) יַקְרִיב קָרְבָּן אִם נִרְפָּא מִנִּגְעוֹ, וְהֵן שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת: עוֹלָה וְחַטָאת וְאָשָׁם וְלוֹג שֶׁמֶן. וְאִם הוּא עָנִי מַקְרִיב כֶּבֶשׂ לְאָשָׁם וּשְׁתֵּי תֹּרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָאת, וְזֶהוּ הָרְבִיעִי מִמְּחֵסְרֵי כַּפָּרָה. וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וּבַיּוֹם הַשְׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי־ כבשים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת" (שם יד, י). וְאִם יֹאמַר אָדָם: מַדּוּעַ אֵינְךָ מוֹנֶה קָרְבַּן מְחֶסְרֵי כַּפָּרָה כֻּלָּם כְּמִצְוָה אַחַת כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עִנְיָן אֶחָד הַכּוֹלְלָם, וְהוּא חִסּוּר הַכַּפָּרָה, וְאָז זֶה הָיָה מִין מִמִּינֵי הַטָּהֲרָה מִן־הַטֶמְאָה וְהָיִיתָ אוֹמֵר: הַמִּצְוָה הַפְּלוֹנִית – הוּא הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַדִּינוּ שֶׁלֹא תִּשְׁלַם טָהֳרַת מִקְצָת הַטְמֵאִים, וְהֵם זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת וּמְצֹרָע, עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן, שֶׁהֲרֵי כֵּן אַתָּה מוֹנֶה טָהֳרָה בְּמִקְוָה (מצות עשה קט) מִצְוָה אַחַת יִתְחַיֵּב בָּהּ אֵיזֶה טָמֵא שֶׁיִּהְיֶה, וְאֵינְךָ חוֹשֵׁשׁ לְמִין הַטֶמְאָה שֶׁנִּטְמָא בָּהּ כָּךְ הָיִיתָ יָכוֹל לִמְנוֹת קָרְבַּן מְחֵסְרֵי כַּפָּרָה כְּמִצְוָה אַחַת, וְלֹא תָּחוּשׁ לְמִין טֶמְאָתוֹ ?! הַשֵׁם יוֹדֵעַ וְעַד שֶׁכָּךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּהֶחְלֵט, אִלּוּ הָיָה קָרְבַּן כָּל־אֶחָד מֵאַרְבַּעַת מְחֵסְרֵי כַּפָּרָה אֵלּוּ קָרְבָּן אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ שִׁנּוּי, כְּמוֹ טָהֳרָה בַּמַּיִם (במקוה) שֶׁהִיא מִין טָהֳרָה וְחוֹבָה עַל כָּל־טָמֵא; אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, צָרִיךְ לִמְנוֹת כָּל־קָרְבָּן לְבַדּוֹ בְּהֶכְרֵחַ, כִּי הַדָּבָר שֶׁבּוֹ נִשְׁלֶמֶת טָהֳרָתוֹ שֶׁל זֶה אֵינוֹ הַדָּבָר שֶׁבּוֹ נִשְׁלֶמֶת טָהֲרָתוֹ שֶׁל זֶה. וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹ מֵי נִדָּה (מי הזאה שבהם היו מערבים את אפר הפרה) וּמֵי מִקְוָה וְאַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבִּמְצֹרָע (בהם משתמשים לטהרתו: צפרים, עץ ארז וכו') שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ מִצְוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁכַּלָּן לְטָהֳרַת טְמֵאִים כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר (מצות עשה קי). וְאַרְבַּעַת מְחֵסְרֵי כַּפָּרָה אֵלּוּ כְּבָר נִתְבָּאֲרוּ דִינֵיהֶם וְדִינֵי קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת בְּפֶרֶק ח' מִנְזִירוּת וְסוֹף נְגֶעִים וּמַפֶּכֶת קִנִים וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים הַמְּפֵזָרִים בַּתַּלְמוּד, אֶלָּא שֶׁרַבָּם כְּכֶלָּם בַּמְקוֹמוֹת שֶׁהֲעִירֹנּוּ עֲלֵיהֶם.

~ יום שישי א' אלול ~

מצות לא תעשה קו. מצות עשה פז.

הַמִּצְוָה הַק"ו הָאַזְהָרָה שֶׁהֵזְהַרְנוּ מִלְהַחֲלִיף אֶת (בהמת) הַקָּדָשִׁים (ולתת בהמה אחרת כתחליף) וְזוֹ הִיא הַתְּמוּרָה, וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא־יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז, י). וּכְבָר בָּא לָאו מְיֵחָד בַּמַּעֲשֵׂר בִּלְבָד. וְהַטַעַם לְכָךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרָא (פרשת בחוקותי), וְהוּא אֶמְרָם: "מַעֲשֵׂר בַּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָא? לְהַקִישׁ אֵלָיו: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּעֲשֵׂר קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאָסוּר לַהֲמִירוֹ כָּךְ כָּל־הַקָּדָשִׁים שֶׁהִזְהִיר עַל תְּמוּרָתָם בְּאָמְרוֹ: "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ" אֵינָם אֶלָּא קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בִּלְבָד; וּמִי שֶׁהֵמִיר – לוֹקֶה. וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ דִּינֵי מִצְוָה זוֹ בְּמַפֶּכֶת תְּמוּרָה.

קנה

שיעורי רמב"ם ספר המצוות - שבת קודש ב' אלול

מתוך מהדורת חזק

הַמִּצְוָה הַפ"ז

הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַוִינוּ שֶׁתְּהֵא הַתְּמוּרָה (בהמת החולין שהקדישה בתמורת בהמת הקדשים. הרי אף שלמעשה אינה עומדת במקום זו של קודש, גם היא –) קֹדֶשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה־קֹדֶשׁ" (שם, לג). וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ בְּרֵישׁ מַפֶּכֶת תְּמוּרָה (ד:), שֶׁאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "לֹא יְמִירֶנּוּ" הוּא מִצְוַת לֹא־תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתַּקְ לַעֲשֵׂה (שקיום העשה שהתמורה קודש מנתקת ומבטלת את הלאו). אָמְרוּ: הֲלֹא מֵמִיר דְּלָאוּ שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה הוּא ? וְשָׁם נֶאֱמַר גַּם טַעַם לְכָךְ שֶׁהַמַּמִיר לוֹקָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא לָאוּ שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה: "לָא אָתֵי עֲשֵׂה וְעָקַר תְּרֵי לָאוִין". כְּלוֹמַר: הַלָּאו עַל הַתְּמוּרָה נִכְפַּל פַּעֲמַיִם: "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ" וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ" (שם, י), וּבָא עֲשֵׂה אֶחָד "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה־קֹדֶשׁ". הִנֵּה נִתְבָּאֵר מַה־שֶׁרָצִינוּ. וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ דִּינֵי מִצְוָה זוֹ בְּמַפֶּכֶת תְּמוּרָה, כְּלוֹמַר: אֵיךְ תִּתְקַיֵּם וְאֵיךְ לֹא תִּתְקַיֵּם וּמַה־דִּינָהּ וְאֵיךְ קְרֵבָה.

אֶת־הַקָּדָשִׁים מִקָּרְבָּן לְקָרְבָּן, כְּגוֹן שֶׁהָיָה שְׁלָמִים, לַעֲשׂוֹתוֹ אָשָׁם, אוֹ אָשָׁם, לַעֲשׂוֹתוֹ חַטָאת שֶׁזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּלֹא־תַעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה בִּבְכוֹר בְּהֵמָה: "לֹא־יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ" (ויקרא כז, כו). וּבָא בַּקַבָּלָה (ערכין פרק ח משנה ז) "לֹא־יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ" הֶקְדֵשׁ מִזְבֵּחַ. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (פרשת בחוקותי): "אֵין לִי אֶלָּא בְּכוֹר, מִנַּיִן לְכָל־הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵין מְשַׁנִין אוֹתָם מִקְדֶשָׁה לִקְדֵשָׁה ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בִּבְהֵמָה לֹא־יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ" רָמַז עַל מַה־שֶׁנֶאֱמַר: "אֲשֶׁר יְבֶכַּר לַה' בִּבְהֵמָה לֹא־יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ" כְּאִלּוּ אָמַר: כָּל־מַה שֶׁיְהֵא לַה' בַּבְּהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ קְדֶשָׁה אַחֶרֶת, אֶלָּא יִשָּׁאֵר כְּמוֹ שֶׁהוּא. וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ דִּינֵי מִצְוָה זוֹ בְּפֶרֶק ה' מִתְּמוּרָה.

~ שבת קודש ב' אלול ~

מצות לא תעשה קז. מצות עשה קז.

הַמִּצְוָה הַק״ז הָאַזְהָרָה שֶׁהֵזְהַרְנוּ מִלְשַׁנּוֹת

הַמִּצְוָה הַק״ז הַצְוּוּי שֶׁנִּצְטַוִינוּ לִהְיוֹת הַמֶּת מְטַמָּא, וּמִצְוָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל־דִּינֵי טֶמְאֵת מֵת.

אגרות קודש

בייה, כייח מנייא, תשיייג

ברוקלין.

הרה"ח הווייח איייא נויינ עוסק בצייצ מוהייר יוסף שיי הלוי

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מטייז מנייא, ונהניתי ממייש שבדעתו לבקר עוד מדינות באפריקה מה שלא ביקרם בפעם הקודם אשר דברנו בזה כייפ שמוכרח הדבר בכל מוסדותינו לקיים פסק רזייל מעלין בקדש, כי בזה תלוי הצלחת הענינים וכפתגם כייק מו"ח אדמו"ר זצוקללהייה נבגיימ זיייע שבימינו אלה הוא עייד אחד המטפס ועולה על הר משופע ביותר, שההולך במישור יכול לעמוד לאיזה משך זמן לנוח משאייכ בשפוע ההר הנה כשעומד הרי זה בדיימ נסיגה לאחור און ער גליטש זיך אראפ און אראפ רייל, ובטח יחקור על האפשרית להגדיל מספר המקומות שיבקר, שבודאי תהיי בזה תועלת לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות...

בודאי למותר לעוררו אודות מה שדברנו כייפ שבהמקומות שמבקר יחקור אפשר ישנם בהבתי כנסיות או גם אצל פרטים ספרים שאין להם צורך בהם, וכאן אינם נמצאים, ובמקום שנחוץ יש לומר להם שיכולים להחליפם בהספרים שהדפסנו כאן ובפרט באלו השוים לכל נפש ספרי השיחות וכו', ובטח גם בזה ישתדל עתה, ואל בינתו אשען שידון בכל מקום באופן המתאים.

בפייש לאנייש ובפרט להרה"ח הווייח איייא נויין עוסק בצייצ מוהייר ירמיי שיי וברכה להצלחה אין קלייבען גשמיות און זייען רוחניות, המחכה לבשוייט.