רשימות אדמו"ר מוהריי"צ
אבות החסידות
קטע ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א מה שכתב לאחד מחתניו הרבנים שליט"א בנוגע למאמרו "אבות החסידות" שכתב בהיותו במאריענבאד כ"ג מנ"א תרצ"א.
מד.
ה', ב' מ"ח רנ"ח, ליובאוויטש, שעה אחד עשר לילה.
מעודי – מספר הרג"ד – אהבתי את המחשבה וההעמקה, עוד בעודני ילד הנה כל מה שלמדתי או שמעתי, הייתי חושב בזה פעמים רבות, ובכל פעם ופעם הייתי מרגיש הנאה מיוחדת כשהעמקתי לחשוב בדבר ההוא.
בהיותי כבן שש כבן שבע, ולמדתי חומש ונביאים ראשונים ואחרונים, הי' כל סיפור נכנס עמוק ללבי ונקבע במוחי, וכל כך הרהרתי וחשבתי והתעמקתי בהם עד שעפ"י רוב הייתי רואה את הסיפור אח"כ בחלום.
ובמדה אשר גדלתי נתחזק בי טבע זה של מחשבה והעמקה, ובהיותי בגיל כבן אחת־עשרה שתים־עשרה ולמדתי אצל דודי החסיד ר' עזריאל יעקב המלמד. הייתי חוזר במחשבתי על כל לימוד וכל סברא כמה וכמה פעמים ובכל פעם יותר בעומק.
בטבעי הייתי ממעט בדיבור, וגם בשעת הלימוד כשהיו חברי נושאים ונותנים ביניהם בהסוגיא שלמדנו, הייתי אנכי יושב ושותק ומקשיב לויכוחים, וגם בעת שהיינו חוזרים על השיעורים היו חברי מדברים ואני מקשיב ושותק.
בעת הראשונה הי' דודי מורי החסיד רעי"מ מיסרני על זה והי' מזכיר לי מאמרי רז"ל, חיים הם למוצאיהם, למוצאיהם בפה, כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, והי' אומר לי מה ששמע בעצמו מפי קדש הקדשים הוד כ"ק אדמו"ר הזקן שאמר מה דכתיב תען לשוני אמרתך, דבעת שלומדים תורה צריך להיות בדיבור כעונה אחר הקורא דקוב"ה קורא כנגדו.
אבל לדאבון לבבי, לא יכולתי להתגבר על טבעי זה, ונוח הי' לי לחשוב שתי שעות ויותר מלדבר חצי שעה, ובשעות הפנויות הייתי מתגנב מן הבית ויושב בגן שאחורי הבית, בין גבעולי הזרעינים חושב ומתעמק במה שלמדתי.
***
טבעי זה גרם אשר בשעה שהי' מורי ודודי בוחן אותי בלימודי, הייתי חוזר לפניו כל לימוד או סברא בלשון קצר המכיל כל העמקות שבזה, מה שמצא חן מאוד בעיניו, שהי' שונא את אריכות הדיבור ומה גם בלשונות כפולים הנהוג בגיהוץ דברני.
וגם בעת שזכיתי לברכת קודש הוד כ"ק אדמו"ר בעל 'צמח צדק' בהיותי בפעם הראשונה – כ"ו תשרי תקצ"ח כנ"ל – הזכיר בברכתו ענין המחשבה וההעמקה, במענה על התאוננותו של דודי ומורי הריע"מ עלי.
ובהיותי כבן חמש עשרה, ולמדתי כבר בעצמי בביהכנ"ס, אירע כמה פעמים אשר כה התעמקתי במחשבותי, עד אשר לא ידעתי ולא שמעתי מהנעשה סביבותי, וכמה פעמים הייתי טרוד במחשבה אחת כמה שעות.
וכאשר הישיש החסיד ר' ברוך שמעון בטלן התחיל ללמוד עמדי ספר התניא, התגבר אצלי חוש המחשבה וההעמקה, עד אשר הוכרח לחפש עצות לעצור בעד מחשבותי, וככה עבר עלי יותר על שנה.
אבל פעם אירע דבר אשר מרר את חיי, ולזכרו עובר רעד בכל גופי, ובהיותי ביחידות אצל הוד כ"ק אדמו"ר 'צמח צדק' הזכרתיו פעמים ושלוש, וגם בהיותי ביחידות אצל הוד כ"ק הרה"ק מוהר"ש הזכרתיו, וגם כהיום הנה זכר הדבר המר ההוא עומד לנגד עיני, והנני מתחנן בכל עת לה' כי יסלח לי, ומני אז גם חושי זה הוגבל.
