שולחן ערוך עם הערות וציונים - הלכות שבת

מתורת רבותינו נשיאי חב"ד

א.

הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא שניאור זלמן אדמו"ר הזקן - בעל התניא והשו"ע

- ~ שולחן ערוך עם הערות וציונים הלכות שבת ~

ו הַיּוֹצֵץ פְּרִי שֶׁלֹא נִגְמַר בְּשׁוּלוֹ לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת - אָסוּר לַבָּרִיא מִשּׁוּם מְקְצֶה, אֲפִלּוּ חָלָה מִבְּעוֹד יוֹם וְהָיָה כְּבָר בְּדַעְתּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם לִקְצוֹץ הַפְּרִי בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הֲבָנָה מא] מוֹעֶלֶת כְּלָל בִּמְחָבָּר בְּכַיּוֹצֵא בָזֶה, שֶׁהוּא גָּדֵל וְהוֹלֵךְ בְּשַׁבָּת מבן. אֲבָל פְּרִי שֶׁנִּגְמַר בִּשׁוּלוֹ וְשׁוּב אֵינוֹ גָדֵל וְהוֹלֵךְ - מוֹעֶלֶת בּוֹ הֲכָנָה אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְחֻבָּר מגן:

ביאורי הלכה

חלק ב, סימן שיח, דִּין הַמְבַשֵׁל בְּשַׁבָּת, סְעִיף ו:

מא] שאין הכנה – הכנה במחשבה שישתמש בו בשבת. בהיתר עוקץ אחד אליו מחוברים שני פירות (שלא היה בנמצא עוקץ עם פרי אחד), מותר לבריא לאכול הפרי השני 76. וכיוצא בזה, אם הדליק במתג אחד שתי נורות בהיתר 77 מותר לבריא ליהנות מהאור ואין בזה ריבוי בשיעורים 78.

ציונים והוספות

74) פרי בתהליך גדילה משתנה בכל יום, והפרי שלמחרת הינו כמו פנים חדשות ואינו הפרי שהכין (היינו לעניין הכנה, אבל לעניין איסור נולד אינו בגדר "פנים חדשות" אלא רק התוספת שהגיעה היום, והיא בטלה אצל השאר (ראה ס' כנישתא דברי רב, כמה ביאורים בזה)). וראה ב"י (ד"ה השוחט לחולה) שמוקצה של מחובר נחשב כדחייה בידיים ואינו דומה לאיסור שחיטה (שהובא לעיל סעיף ה שלא נדחה והוקצה).

75) הקוצץ פרי דומה לשוחט בהמה, שלא שייך בו ריבוי בשיעורים, ולא חששו שיבוא לקצוץ שני פירות או עוקץ עם שני פירות, כשם שלא חששו שיבוא לשחוט בהמה אחרת עבור הבריא, ולכך מותר הבריא לאכול מן הפרי שקצצו עבור החולה (ע"פ תהל"ד ס"ק יא).

76) כתב בשש"כ (פ"ל הערה קעט ששמע מהגרש"ז אויערבך זצ"ל): "דלענין שמא ירבה יתכן דתלישת עוקץ שיש עליו יותר פירות משצריך בעבור החולה, חמורה מאד בעיני הבריות ולא חיישינן להכי, כמו שאין חוששין שיוסיף להדליק עוד נר כדי שיוכל גם הבריא לעיין בספר וכדו'". ולפי דבריו, אם קצץ עוקץ עם שני פירות נחשב כמי ששחט ב' בהמות בהיתר עבור החולה ולבסוף החולה אכל רק מאחת מהן, שלא נחשב כריבה בשיעורים, וא"כ גם בב' פירות בעוקץ אחד אין ריבוי בשיעורים. ואם כנים הדברים, נמצא שלשון שוע"ר "הקוצץ פרי" (ששינה מלשון הרמ"א שכתב "ואם קצץ פירות מן המחובר"), לא באה להגיה דברי הרמ"א (כפי שהביא בתהל"ד ס"ק יא שיש שהגיהו כך ברמ"א, ונוטה לומר שזו גם כוונת אדה"ז), אלא לפרש שהקוצץ פירות והקוצץ פרי היינו הך (וגם כשקוצץ פירות דנים כל פרי כאילו הותר בפ"ע, ואין בזה ריבוי). ועפי"ז הקונה בשבת אריזת מאכלים עבור חולה שיש בו סכנה, במקום שאפשר לקנות רק אריזה שלמה, מותר לבריא להשתמש בנותר (כדין ב' פירות בעוקץ אחד ואין כאן ריבוי בשיעורין (ואם יש באריזה יחידה אחת שלימה שצריך חתיכה ממנה עבור החולה ייתכן לדון בזה כשחיטה ממש)), ואם יכול לקנות אריזה קטנה יותר וקנה באיסור אריזה גדולה - אסור לבריא ליהנות מהנותר (וראה לעיל הערה סח אם מותר לחולה שאין בו סכנה ליהנות מריבוי של איסור דרבנן).

77) כגון שלא היה עליו חובה לדאוג שידליק נורה אחת בלבד (ראה לעיל הערה כג), או שהיה בלחץ עקב החולה ולא יכול לדקדק. והנה במקום שיכול להדליק נר קטן עבור החולה אסור להדליק נר גדול (שש"כ פל"ב סעיפים סז סח), שאינו דומה לשחיטה שלא יכול לשחוט הנצרך בדיוק לחולה ולכך הותרה שחיטת בהמה ללא חילוק בין בהמה גדולה לקטנה, אבל כאן יכול לדייק הנצרך עבור החולה, ומכל מקום לא חששו שיבוא להדליק נר גדול יותר ע"ד שלא חששו להלן סי' שכה סי"ח בנכרי שהדליק נר לעצמו, כי סוכ"ס נהנה מאותו האור ממנו נהנה החולה ולא מהריבוי, והוא ע"ד חימום בית החורף שאין בו ריבוי בשיעורין (לעיל סי' רעו סי"ג), ולא חוששים שמא יחמם לחום גבוה יותר כדי שיישאר חם גם בשבילו, כל עוד מתחמם באותו בית ממש, והגזירה חלה על הנאה מהנותר (ע"ד מיחם מים דלעיל הערה סב). וראה שש"כ פל"ב הערה קפא שקו"ט בזה.

78) הגדר בזה מבואר בשש"כ (פל"ב הערה צב, חילוק הב') שהוא מלאכות שאין בהן שיעור אלא שיעורן בכל שהוא, באלה לא שייך איסור מרבה בשיעורין אא"כ מתחלקת המלאכה למספר גופים יותר מן הדרוש, כגון המדליק במתג חשמלי אחד שתי נורות, כאשר במתג אחר היה יכול להדליק רק נורה אחת, כלומר ע"י פעולתו נעשה האיסור פעמיים והרי זה כעין נטילת שתי נשמות בפעולה אחת.