הִׂ יְאַחַ רְהַ ד ב רִׂ יםְה א לֶהְו ה אֱלֹקִׂ יםְנִׂס הְאֶ תְְוַי אַ ב ר ה םְְ(ויראְכבְא) הקב"ה רבש"ע זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה אהר דבריו של השטן, אמר שטן לפני לו ותור אחד או גוזל אחר להקדיש לפניך? מיד, ו ה אֱלֹקִׂ יםְנִׂס הְשעשה לא היה אֶ תְאַ ב ר ה ם (סנהדרין פט ב). נמצא כי אילו לא היה לשטן פתחון פה. אך כיון שלא עשה כך, הצליח מעשה הקדים אברהם אבינו והקריב קרבן בטרם ערך את הסעודה וכמבואר שם: אמר לו הקב"ה אל השטן: כלום עשה אלא בשביל בנו? שטן, ונגזר עליו להתנסות בנסיון העקדה, (כלומר אף לדבְריך) ומר, אף אתה השטן, בעיניך תראה, שלא עשה את המשתה לכבוד אם אני אומר לו זבח את בנך לפני, מיד זובחו! כל אלא להרבות כבוד שמים, ולפרסם את הנס ולתת תודה לה'. ואמרו חז"ל בילקוט שם וַי שֶׂ םְאֹתוְֹעַלְהַ מִׂ ז בּ חַ ְ(כבְט) עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטות קְבשמי שמים, וה דמעות, שהרי ביטל את כל אהבתו, ונתדבק באהבת ה' בלבד. דמעות. והנה יתכן מאד שלא מחמת אהבתו לבנו זלגו עיניו ב דמעות, שהרי הוא עצמו אשם בדבר, שאילו הקדים והקריב קרבן לא היה פתחו אלא שבדק בעצמו ומצא ן פה לשטן, ולא היה בא לידי מעשה זה. ואעפ"כ לא נתעורר בלבו של אברהם שמץ של חרטה יותר, אך הוא התעלה על גורמיו ועמד בנסיון, וכמו שכתוב הכתיון נבע מאיזו פגימה דקה ב(תהלים ס ו ) נ תַ ת הְלִׂ יר אֶ יךְָנ סְ ל הִׂ ת ְנוֹס ס. מכאן אתה למד כלל גדול בעבודת האדם רקים נכשל אדם בענין מסוים, כגון שאימץ את לבבו ונמנע מלעזור לפ ולמעשה חסד. אך חלילה לו להתחרט על העבר וגורמיו שגרמו לו לפזר עתה מממונו. אדרבה , עליו לשמוח בחלקו, עְבכבודו של המלך, ו נגזר עליו דין מות. והנה ניתנה בידו הנסיון לידו, וישתדל לעמוד בו בכל כוחו. ומשל לשר גדול שפגשה' את מלחמת המלך. אין כל ספק, כי הוא ישמח אלי גיל במלחמה ההזדמנות לצאת לחזית וללחום זאת, בתקוה שלא זו בלבד שיתקן את חטאו, אלא אף יזכה לעלות בדרגה בהוכיחו את נאמנותו למלך . וכיוצא בזה בעניינינו, כי החרטה על המכשולים ובה, ומקבל על עצמו שלא ישוב לכסלה עוד. אך כשבא נסיון דבר גדול הוא, אך במה דברים אמורים, כשהוא בא לחזור בתשובה, אין לך תיקון גדול מביצוע המעשה בשלמות.
Avraham Avinu’s own fault that he got the Nisayon of the Akeida, since he didn’t bring any Korban: בּ יוֹםְהִׂ גּ מ לְאֶ תְיִׂצ ח קְְויראְכאְח at the Seuda to thank for Yitzchok. Yet, he was strong to withstand the Nisayon of the Akeida without any: ר ְחְַטוֹת regrets. Avraham and Yosef didn’t get involved in “guilt” and: רָּ חַ טוֹת “regrets” about their past. They just moved on, and did their best.
We need to learn not to get stressed about our mistakes and shortcomings. Never play down your smallest Zechus, and even your tiniest Ratzon to do good. This is a world of golden opportunities to become great in Avodas Hashem. Unfortunately, people waste precious time and energy worrying about their sins.
They see themselves as impure, which hampers their self-image, and their progress is slowed down, Rachmana Litzlan. The Yetzer Hara convinces them that being self-critical and depressed over sins is a Mitzva.
