ילקוט לוי יצחק על התורה

שמות כו, ח - ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת

שעולה' ש"כ. והיריעות עזים הם בחי' גבורות" שזהו שהם מעזים" וד"ל".

לקוטי לוי יצחק, הערות לזהר שמות-דברים עמוד לט. אגרות קודש עמוד שמו

כז

ביאור הטעם והרמז, דמספר האמות המרובעות ד"יא" יריעות עזים, היו בדיוק מספר "אלף שכ" אמות

מספר' האמות המרובעות דהי"א יריעות עזים הוא אלף ש"כ, היינו כללות הגבורות והדינים שהם אל"ף ש"כ, אחוריים דאלקים דההי"ן3 שעולה אל"ף, עם ה' פעמים דין

וֹשֵׁם אלקים הוא בחי' גבורות, ובפרט "אלקים באחוריים" מורה על גבורות חזקים – "תקיפין", כמ"ש בלקוטי תורה מהאריז"ל דניאל (ד, יד) וז"ל: הנה כל סוד אחוריים סוד הדינים עיי"ש. עץ חיים שער אנ"ך פ"ג. לקמן סי' קט. ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ה סימן קו הערה 3 בסופו.

(1) בסימן זה מבאר, א) מהו הטעם דכל האמות דכל היריעות עזים היו בדיוק "אֶלֶף שך" אמות? ב) טעם שהיריעות היו מ"עזים" דוקא? ג) וראה לעיל סימן כו. לקמן סי' נח. נט. – הטעם דהיו "יא" יריעות דוקא. ד) ועפ"י שאר כתבי בעל המחבר, בד"א גם יבואר למה הי' אורך כל יריעה "שלשים" אמה בדיוק? ראה הערה 5.

4) "דין" (64) × 5 = 320, ש"ך. ראה עץ חיים שער לאה ורחל פרק ד. לקוטי תורה מהאריז"ל פרשת וירא ד"ה הנה ילדה מלכה.

5) עפ"י המבואר בתורת לוי יצחק, חידושים וביאורים לש"ס ע' רסג (מובא בילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ה סי' קח) דמספר "ל" במילוי הוא אותיות "למד", ומרמז ג"כ למספר "אלף שך", והוא כך: אות "ל" (30) × אותיות "מד", והיינו ל × מ"ד (30 × 44) = 1320, אלף ש"ך. עיי"ש. ואולי עפי"ז מכוון ויומתק ד"אורך" כל יריעות עזים היו "שלשים" אמה מספר "למד", וד"ל.

(2) תרומה כו, ח. "אורך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעות", דכל יריעה הוא 4 × 30 = 120, ומידתם של ה"עשתי עשרה יריעות" (11 × 120) = 1320, כמנין אל"ף ש"ך.

6) עזים בחי' גבורות: כידוע מאמר חז"ל (שבת עז, ב) "מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי, א"ל כברייתו של עולם, דברישא חשוכא (בחינת גבורות) והדר נהורא". ראה לקוטי תורה פרשת בלק עד, ד. אור התורה תרומה עמוד א'תקיב. תורת שמואל – סה"מ תרכ"ט סוף עמוד קיח ואילך. תורת מנחם – ספר המאמרים תשכ"ט ע' קנג ואילך. וראה לעיל סימן כה, וז"ל שם: והיריעות עזים הם ממה שנתברר מסטרא דלעומת זה, כי עזים שייך לעשו*, והם בחי' גבורות, כי עז הוא בחי' גבורה כידוע, עיי"ש. *) כמ"ש בפ' תולדות (כז, טז): "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו". שם, כג: "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו".

3) הביאור: "אלקים" במילוי ההי"ן הוא "אל"ף, למ"ד, ה"ה, יו"ד, מ"ם", – והמילוי ב"אחוריים", בגי' "אלף" (1000) כזה: אל"ף (111) + למ"ד (74) = 185. אל"ף (111) + למ"ד (74) + ה"ה (10) = 195. אל"ף (111) + למ"ד (74) + ה"ה (10) + יו"ד (20) = 215. אל"ף (111) + למ"ד (74) + ה"ה (10) + יו"ד (20) + מ"ם (80) = 295. סך הכל: 111 + 185 + 195 + 215 + 295 = 1001. וראה לקמן סי' סג. ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ה סימן צט, בדבר מספר ה"אחד" (1) העודף למספר האלף.

7) ראה גם לקוטי לוי יצחק, הערות לזהר שמות-דברים ע' רי.

כשעושים הכלים המתאימים לקבלת ברכות בורא העולם שהם ענייני התורה והמצווה, ממשיכים הברכות ומקבלים אותם ומצליחים בחיים ממכתב כ"ב מנחם-אב, תשי"ז