זכרון אברהם - מזקנים אתבונן

מתוקים מדבש ונופת צופים

אין לזלזל בשום תג מהתורה הק'

ושפטו את העם משפט צדק: ובבעה"ט ושפטו אתוון פשוט (-פרוטה) ללמדך שדין פרוטה כדין מאה. והנראה באופ"א דהנה קיבלנו מרבותינו שבכל שאלה וספק הן בהלכה והן במנהג לא ישיב על אתר רק אלא לאחר העיון היטב בכל פרטי הדינים ממקורם, דהוא הדרך שקיבלנו שאל לנו לזלזל בשום תג וקוצו של יו"ד מהתוה"ק, כי בכל פעולה בהאי עלמא פועלים אנו נוראות בשמים ממעל. וזה דבר הכתוב 'ושפטו את העם', 'ושפטו' אותיות 'פשוט'. שאף בדברים הנראים לעין כפשוטים, אל תנהג בהם זלזול, וגם בהם תדבק לרדוף אחרי הצדק. (כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, מצאנז)

לא להימשך אחר מצוות מזדמנות

ולא יקח שוחד: שלא יקח שוחד, מהיצר הרע כי לפעמים הנשמה רוגשת לעשות טוב, ואי אפשר לדחותה לגמרי, מה עושה היצר הרע שמתיירא שיש ללמוד בהתמדה וכדומה, מצות גדולות שממחין היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, אם אבן הוא נימוח, לכן מזמין לו איזה מצוה, כדי שעל ידי זה יקרר את עצמו מההתלהבות ולא יבוא לעשות דבר גדול יותר טוב, כי יסבור שכבר הוא טוב בהמצוה הזאת. (זרע קודש)

השוחד מעוור אף בלא יודעין

כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים: בעת שישב בעל האוהב ישראל זצ"ל מאפטא, על כסא הרבנות בקולבסוב, באו פעם לפניו שני בעלי דין לדין תורה, יתר הדיינים לקחו שוחד והיו נוטים לצד אחד, אולם הרב מאפטא גילה כלפיהם התנגדות נמרצת והוכיח להם כי אין ההלכה כמותם, יעצו הדיינים לבעל הדין כי ישחד גם את הרב. אך כיצד עושים זאת, והלא בשום אופן לא יסכים הרב לקבל שוחד? יעצו לו איפוא לשלשל בחשאי סכום כסף ניכר לכיס בגדו של הרב, בעל הדין עשה כעצתם ואיש לא ידע מכך דבר, למחר כאשר ישב הרב להמשיך בדין התורה, הרגיש כי דעתו החלה להסס בדבר וכי קם בו רצון להסכים עם דעת הדיינים. מיד דחה את ישיבת בית הדין, וכל אותו היום בכה והתחנן לפני רבון כל העולמים, כי יאיר את עיניו לראות את האמת. כך עברו מספר ימים, עד אשר גילה הרב את הכסף בכיס בגדו ומיד הבין כי בעל הדין הוא אשר שם את הכסף בכיסו כדי לשחדו, כל כך גדול הוא כוחו של שוחד, שאפילו אם הדיין אינו יודע מאומה על כך, בכל זאת זה משפיע על שכלו לסלף את דעתו. זהו פירושו של הפסוק "ויסלף דברי צדיקים" אמר הרב מאפטא זצ"ל אפילו אם הדיין מוסיף להיות צדיק גם לאחר קבלת השוחד. שכן ראה ולא ידע מאומה על כך, בכל זאת יש בכוחו לסלף את בינתו ואת דבריו.

לדעת שמעשיו הטובים המה מכח עליון

צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך: רצה לומר 'שתרדוף צדק' עם 'צדק', היינו אם עשית איזה דבר 'צדק, צדק תרדוף', רצה לומר שתדע שהוא רק מכח עליון, ואם לאו איננו דבר צדק, וזהו 'למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך,' הצדק אשר אתך, הוא רק מצד כח 'ה' אלוקיך אשר נותן לך'. (ישמח ישראל)

לדעת למשול על עצמו

שום תשים עליך מלך: אמר הרה"ק ר' אשר ישעיה זצ"ל אבדק"ק ראפשיץ, שהתורה הק' מרמזת לאדם, שישים לו בקרבו מלך על עצמו שימלוך על כל גופו ואבריו והוא השכל, שכל האברים כולם, לא יעשו דבר בלתי עצתו, כאשר ישקול במאזני שכלו, אם לדבר בפיו, ואם לשמוע באזניו, ואם לראות בעיניו, ואם לילך ברגליו, ואם לחמוד בלבו, ואם לעשות בידיו, ואם כן תעשה, אז תשכיל ותצליח. (אור ישע)

מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה

וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל וגו': רצה לומר מי שהוא גר ומתגורר מרחוק, ואי אפשר לבוא בעצמו ולעבוד בגופו ממש עבודת ה', רק בכל אות נפשו ותאותו וחשקו הוא משתוקק וחפץ וחשק הרבה, אזי יהיה מחשבתו הטובה נרצית ככל הלוים העומדים שם בפועל לפני ה', וק"ל. (חתם סופר)

"הלכתא לשבתא"

אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב, והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין. כתב בשו"ע סי' רס"ב סעי' א' יסדר שולחנו.

• וכתב בליקוטי מהרי"ח דהכוונה פריסת המפות על שולחן האכילה, ומובא בכל הפוסקים עפ"י דברי המג"א, להניח שתי מפות על השולחן שאוכלין עליו סעודת שבת, והטעם משום דכשמנער המפה לנקותה שלא תתגלה השולחן, ומובא בפוסקים שלכן סומכין בזמנינו על המנהג להניח נילון על גבי המפה והוא במקום שני מפות, ומכ"מ יש שלא רצו לשנות מהמנהג שנהגו מקדמת דנא ומניחים ב' מפות. ונהגו שהמפה תהיה לבנה.
• ובא"ר כתב דכן ראוי לכסות כל השולחנות שבבית בכל החדרים הנכנסים אליהם בשבת, וכן שולחנות ביהכנ"ס.
• עוד מובא בפוסקים ששולחן שמונח עליהם מוקצה כעבודות משרד ראוי לכסותם תחת המפה שלא יכשל בהם בשבת. (ועיין עוד בזה בספר פסק"ת)